לכו חזו מִפְעֲלות ה', אשר שֹם שַׁמות בארץ

432. לכו חזו מִפְעֲלות אלקים, אשר שֹם שַׁמות בארץ. אילו היה העולם נברא בפעולות השם הוי"ה, רחמים, היה שֹם קיום בארץ. אבל משום שמפעלות השם אלקים, דין, שֹם שַׁמות בארץ, כלומר שממה.

433. אלא שבין שם הוי"ה ובין שם אלקים, הכול הוא לשבח. וע"כ הפירוש הוא, כמו שהעירו החברים, ששֹם שַׁמות בארץ, השֵׁמות הקדושים ממש, שֹם בארץ.

434. והכול אמת בפירוש הכתוב, כי אילו היה העולם בשם הרחמים, היה מתקיים העולם. אבל משום שהעולם נברא על הדין, ועומד על הדין, ע"כ כתוב, שֹם שַׁמות בארץ. ששֹם השֵׁמות הקדושים שיגֵנו על הארץ. כי אלמלא כך, לא היה העולם יכול להתקיים מחמת עוונותיהם של בני האדם.

435. נוח, כאשר נולד, קראו שמו ע"ש הנחמה, כדי שהשם יגרום להם נחמה. אבל הקב"ה לא הסכים עימהם והביא עליהם את המבול. כי רצה שייטיבו דרכם ויעשו תשובה. נֹח בהיפוך האותיות הוא חֵן. כמ"ש, ונֹח מצא חן.

בצדיקים, שמותיהם גורמים להם טוב. וברשעים, שמותיהם גורמים להם רע. בנוח כתוב, ונוח מצא חן בעיני ה', שהתהפכו האותיות לטוב. בעֵר, בכור יהודה, התהפכו האותיות לרַע, ע"ר התהפך לר"ע, כמ"ש, ויהי ער, בכור יהודה, רע בעיני ה'.

436. כיוון שנולד נוח, ראה מעשיהם של בני אדם, שחוטאים לפני הקב"ה. והיה מסתיר את עצמו, שלא ללכת בדרכיהם. ועסק בעבודת ריבונו, שעסק בספרו של אדה"ר ובספרו של חנוך. והיה עוסק בהם, לדעת איך לעבוד לריבונו.

437. מאין היה יודע נוח להקריב קורבן לריבונו? משום שמצא חכמה בספריהם של אדם וחנוך, לדעת על מה מתקיים העולם. וידע מהם, שעל הקורבן מתקיים העולם, שאלמלא הקורבן, לא היו מתקיימים העליונים והתחתונים, וע"כ הקריב קורבן.

438. רבי שמעון היה הולך בדרך, והיה עימו רבי אלעזר בנו, ורבי יוסי ורבי חייא. בעוד שהיו מהלכים, אמר רבי אלעזר לאביו, הדרך הרי מתוקנת לפנינו, ואנו רוצים לשמוע דברי תורה.

439. רבי שמעון אמר, וגם בדרך כְּשֶׁסָכָל הולך, ליבו חסר. כאשר האדם רוצה לתקן דרכיו לפני הקב"ה, צריך להתייעץ בו ולהתפלל לפניו, שיצליח בדרכו. כמ"ש, צֶדק לפניו יהלך, ויָשֹם לדרך פעמיו. כי יתפלל, שהשכינה, הנקראת צדק, לא תפרושׁ ממנו. ואח"ז, וישם לדרך פעמיו.

440. ומי שאינו מאמין בריבונו, כתוב בו, וגם בדרך כשהסכל הולך, ליבו חסר. ומי הוא ליבו? זהו הקב"ה, המַשרה שכינתו בלב הצדיקים. שאינו הולך עימו בדרך, וע"כ ליבו חסר מהשראת השכינה, וחסר מעזרתו בדרך. משום שהאדם ההוא, שאינו מאמין בריבונו, הנקרא כסיל, שאין אדם חוטא אלא א"כ נכנס בו רוח שטות, לא ביקש עזרה מריבונו מטרם שיצא לדרך.

441. ואפילו כשהוא הולך בדרך, אינו עוסק בדברי תורה. ומשום זה ליבו חסר, שאינו הולך עם ריבונו, וריבונו אינו נמצא בדרכו. אפילו כשהוא שומע דבר של אמונה בריבונו, אומר, שטיפשות היא לעסוק בו, כמ"ש, ואמר לכל, סָכָל הוא.

442. כמו זה, ששאלו את האדם על אות ברית קודש, הרשום בבשר האדם. ואמר, שאין הוא אמונה. שמע רבי ייסא הזקן, והסתכל בו, ועשה אותו גל של עצמות. ואנו, נמצאים בדרך הזו בעזרת הקב"ה. ע"כ, אנו צריכים לומר בו דברי תורה.

443. אמר דוד, הורֵני ה' דַרְכךָ, אֲהַלֵךְ באמיתֶךָ, יַחֵד לבבי לְיִרְאה שמֶךָ. פסוק זה קשה. הרי הכול הוא בידי הקב"ה, חוץ מלהיות צדיק או רשע. כמו שלומדים, הכול בידי שמיים חוץ מיראת שמיים. ולפי זה שואל, דוד, איך ביקש זה מהקב"ה?

444. אלא דוד אמר, הורני ה' דרכך. ביקש מהקב"ה לגלות עיניו, ולהודיע לו את דרך הישר והמתוקן. ואח"כ, אהלך באמיתך, אהלך בדרך האמת, ולא אטה לימין ושמאל. יַחֵד לבבי, כמ"ש, צוּר לבבי וחֶלקי. השכינה הקדושה, המתלבשת בלב, הנקראת, צור לבבי. ועליה ביקש, יחֵד לבבי.

וכל זה אני מבקש, כדי ליראה את שמך, להתדבק ביראתך, ולשמור דרכי כראוי. ליראה שמך, הוא מקום חלקי, המלכות, שהיא חלקו של דוד. שבו שורה היראה, לירוא ממנו. כי המלכות היא היראה, ונקראת יראה.

445. כל אדם, המתיירא מפני הקב"ה, שורה עימו האמונה כראוי. כי האדם הזה שלם בעבודת ריבונו. ומי שאין יראת ריבונו שורה בו, אין האמונה שורה בו, ואינו ראוי שיהיה לו חלק לעוה"ב.

446. אשריהם הצדיקים בעוה"ז ובעוה"ב, כי הקב"ה חפץ ביקרם. וכתוב, ואורַח צדיקים כאור נוגַה הולך וָאוֹר. כאור נוגה, הוא, כאותו אור המאיר, שברא הקב"ה במעשה בראשית, זהו האור שגנז הקב"ה לצדיקים לעוה"ב. הולך ואור, כי הוא הולך ועולה באורו תמיד, ואינו חסר לעולם.

447. אבל ברשעים כתוב, דֶרך רשעים כאפלה, לא ידעו בַּמֶה ייכשלו. והאם אינם יודעים במה ייכשלו? הרשעים הולכים בדרך עקום בעוה"ז, ואינם רוצים להסתכל, שעתיד הקב"ה לדון אותם בעולם האמת, ויביא אותם בדינו של גיהינום. והם צועקים בגיהינום ואומרים, אוי לנו שלא הטינו אוזנינו, ולא האזנו למצוותיו בעוה"ז. ובכל יום ויום אומרים, אוי.

448. עתיד הקב"ה להאיר לצדיקים בעוה"ב, ולתת להם שכר מנת חלקם, מקום שהעין אינה שולטת לעמוד עליו, כמ"ש, עין לא ראתה אלקים זולתךָ, יעשה לִמְחַכֵּה לו. וכתוב, וְעַסוֹתֶם רשעים, כי יהיו אֵפר תחת כפות רגליכם. אשריהם הצדיקים בעוה"ז ובעוה"ב. עליהם כתוב, צדיקים לעולם יירשו ארץ. וכתוב, אך צדיקים יודו לִשמֶךָ. ברוך ה' לעולם אמן ואמן.