אמחה את האדם

425. כתוב, ויאמר ה', אמחה את האדם. וכתוב, כי לא מחשבותיי מחשבותיכם. כשבן אדם רוצה לנקום מאחר, הוא שותק ואינו אומר לו כלום, שאילו מודיע לו, ישמור עצמו ולא יוכל לו.

426. אבל הקב"ה אינו עושה כך. כי אינו עושה דין בעולם, עד שמכריז ומודיע להם. פעם, ופעמיים, ושלוש. משום שאין מי שיִמחה בידו, שיאמר לו, מה תעשה. ואין להישמר ממנו, ואין להתייצב כנגדו.

427. ויאמר ה', אמחה את האדם. הודיע להם זה ע"י נוח. והִתרה בהם כמה פעמים, ולא שמעו. ואחר שלא שמעו, הביא עליהם את הדין, והאביד אותם מעל פני האדמה.

428. בעת לידתו? אלא בשעה שהקב"ה קילל את העולם, כמ"ש, ארורה האדמה בעבורךָ, אמר אדם לפני הקב"ה, ריבונו של עולם, עד מתי יהיה העולם בקללה? אמר לו הקב"ה, עד שייוולד לך בן מהול כמותך.

429. והיו מחכים עד השעה שנולד נוח. וכיוון שנולד נוח, ראה אותו מהול ורשום באות הקדוש. וראה שהשכינה דבוקה בו. אז הבין, שבימיו תתבטל הקללה מהאדמה, וקרא שמו ע"ש הנעשה אח"כ.

430. בתחילה לא היו יודעים לזרוע ולקצור ולחרוש, והיו עושים עבודת האדמה בידיהם. כיוון שבא נוח, תיקן להם כלי אומנות, וכל הכלים הצריכים לתיקון האדמה, שתעשה פירות. וכמ"ש, זה ינחמנו ממעשנו ומעיצבון ידינו מן האדמה, אשר אֵיררה ה'. כי הוא הוציא את האדמה ממה שקוללה, שהיו זורעים חיטים וקוצרים קוצים ודרדרים. וע"כ כתוב בנוח, איש האדמה.

431. איש האדמה, פירושו, כמ"ש, איש נעמי, בעלה של האדמה, משום שהוציא את האדמה ממה שקוללה, ע"י הקורבן שהקריב. שכתוב אז, לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבוּר האדם. ומשום זה נקרא איש האדמה. וע"כ קרא לו השם נוח, על מה שעת"ל.