ויתהלך חנוך את האלקים

388. עַד שהמֶלך במְסיבּוֹ נִרְדִי נתן ריחו. כך דרכיו של הקב"ה. בשעה שהאדם מתדבק בו, והוא משרה שכינתו עליו, ויודע שאח"כ יחטא, הוא מקדים ולוקט ריחו הטוב ממנו, ולוקח אותו מהעולם.

389. עד שהמלך, זהו הקב"ה. במסיבו, זהו אותו האדם, שהתדבק בו והולך בדרכיו. נרדי נתן ריחו, הם מע"ט שבו, שבגללם נפטר מהעולם קודם זמנו, כדי שלא יקלקל אותם.

390. ועל זה אמר שלמה המלך, יש הבל, אשר נעשה על הארץ, אשר יש צדיקים, אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים, ויש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים.

יש צדיקים, שמגיע אליהם כמעשה הרשעים, הוא בשביל מע"ט שעשו. הקב"ה לוקח אותם מהעולם, עד שלא הגיע זמנם, ועושה בהם דינים, כדי שלא יקלקלו מעשיהם. ויש רשעים, שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים. הוא, שהקב"ה מאריך להם הזמן, ומאריך אפו.

אֵלו, כדי שלא יחטאו ויקלקלו מעשיהם הטובים. ע"כ מגיעים אליהם דינים, כמעשה הרשעים. ואלו, כדי שיחזרו אליו בתשובה, או משום שצריכים לצאת מהם בנים טובים. ע"כ ממתין להם, ומאריך אפו, ומגיע אליהם כמעשה הצדיקים.

391. חנוך צדיק היה. והקב"ה ראה אותו, שיחטא אח"כ, ולקט אותו מטרם שיחטא. כמ"ש, וללקוט שושנים. שמשום שנותנים ריח טוב, לוקח אותם הקב"ה מטרם שיחטאו. כמ"ש, ויתהלך חנוך את האלקים ואיננו, כי לקח אותו אלקים. ואיננו, פירושו, שאיננו להאריך ימים, כשאר בני דורו, שהיו מאריכים ימים, משום שלקח אותו הקב"ה מטרם שהגיע זמנו.

392. חנוך, לקח אותו הקב"ה מהארץ והעלה אותו לשמי מרומים, ומסר בידו כל האוצרות העליונים, ומ"ה (45) מפתחות סתרי חקיקות, שבהם משתמשים המלאכים העליונים, כולם נמסרו בידו.