ויתפרו עלי תאנה

311. ויתפרו עלה תאנה. שלמדו כל מיני כשפים וקסמים, ונאחזו בזה שלמטה, בס"א. ויתפרו עלה תאנה. שהתדבקו להתכסות בצללים של האילן, שאכלו ממנו. כי עלי האילן עושים צל מתחתיהם.

צללים פירושם, העלָמות על אור פניו, כדמיון צל הנעשה מכוח המכסה על אור השמש. כי אור העליון נמשל לאור השמש, שהוא השורש לכל האורות שבעוה"ז, כן אור העליון הוא שורש לכל האורות שבמציאות. וזהו שכתוב, עַד שיָפוח היום ונָסו הצללים, סוֹב דְמֵה לךָ דודי לצבי.

יש צל דקדושה, הבא מהשגת רוממות ה'. ויש לו פעולה הפוכה, כי הוא הממשיך את אור העליון, כמו שלומדים על משה רבינו, שבשכר, וַיַסתֵר משה פניו, זכה, ודיבר ה' אל משה פנים אל פנים. הרי שהצל הזה, שהמשיך משה על עצמו, שהסתיר פניו, כמ"ש, כי יָרֵא מֵהַבִּיט אל האלקים, זכה ע"י ההעלמה הזו לפב"פ ולתמונת ה' יביט.

הרי שהצל הזה נעשה הכנה ולבוש על כל האור הגדול שהשיג משה. אבל זה דווקא בצל דקדושה, הבא מחמת מצווה, כמו במשה. אבל בצל הבא מחמת עבירה אינו כך, אלא שהוא שורש החושך, המחשיך פניהם של בני אדם. והוא הנקרא צל מוות.

לפני החטא דעצה"ד לא היה צל דס"א בעולם, אלא צל דקדושה בלבד. וזו הייתה הטעות של אדה"ר. כי אחר החטא של עצה"ד, שבסיבתו פרחו ממנו כל האורות העליונים, שהשיג בעניין הזוהר העליון, וכמ"ש, ויידעו כי עירומים הם, מכל האורות, ונפל עליהם הצל דס"א, כלומר ההעלמה והצל הבאים מחמת עבירה, אז כמ"ש, ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגורות.

עלים פירושם צל, כי עלי האילן עושים צל. תאנה, זהו החטא דעצה"ד, כמו שלומדים, שעץ הדעת תאנה הייתה. והם טעו וחשבו, שהצל הזה של עלי תאנה, הצל שנפל עליהם מחמת העבירה דעצה"ד, דומה כמו הצל דקדושה, שסגולתו להמשיך האורות כולם, כמו אצל משה. וע"כ עשו להם מהצל הזה חגורות, כמ"ש, כאשר ידבק האיזור אל מותני איש, כן הדבקתי אליי את כל בית ישראל, שפירושו דבקות מתוך העלמה.

אמנם שם מדובר באיזור הנעשה מִסיבת הצל דקדושה. משא"כ איזור הנעשה מעלי תאנה, שהוא צל מחמת עבירה, כמ"ש, כאיזור הזה אשר לא יִצְלח לכל.

וע"פ הטעות הזו התחבא אדה"ר בתוך עצי הגן, והתנצל לפני ה' וטען, את קולך שמעתי בגן ואִירָא, כי עירוֹם אנוכי. שהתפאר לפני ה' במעשה שלו, ודימה את עצמו למשה, שהסתיר פניו, מֵהַביט אל האלקים. וחשב שע"י הצל הזה, יחזור ויזכה תכף לכל האורות, שפרחו ממנו.

אבל הקב"ה השיב לו, מי הִגיד לך כי עירום אתה? בסיבת מה הפסדת האורות שלך ונפלת בצל? המִן העץ, אשר ציוויתיך לבלתי אֲכוֹל ממנו, אכלת? האם הגיע לך מחמת מצווה? הלוא צל זה הגיע לך מחמת עבירה, והוא צל מוות, צל דס"א.

וע"כ לא זו בלבד שלא בירך אותו מחמת זה, אלא עוד קילל אותו. כי התדבקו להתכסות בצללים של האילן, שאכלו ממנו. שהוא צל הבא מחמת עבירה. והתדבקו בזה בצל מוות.

ונאמר, שלמדו כל מיני כשפים וקסמים. כי נקרא שְׁמם כשפים, מפני שמכחישים פמליה של מעלה. כי לולא הכשפים, היו הצדיקים יכולים להמשיך אותות ומופתים מעולמות העליונים, לקרב העולם לה', על דרך שהיה ביציאת מצרים ובימי יהושוע והנביאים.

אבל ע"י החטא דעצה"ד, נעשה בניין ד' עולמות אבי"ע דס"א, לעומת ד' עולמות אבי"ע דקדושה, כמ"ש, זה לעומת זה עשה האלקים. שכל הכוחות שישנם באבי"ע דקדושה, לקרב העולם לה', ניתנו כנגדם באבי"ע דטומאה, להרחיק העולם מה'.

והעניין הוא, כי כמו שהעבירה דעצה"ד הייתה לשורש, שממנה נמשכות כל העבירות שבעולם עד גמה"ת, כך הצל, כוח ההעלמה על הקדושה, הנמשך מעבירה דעצה"ד, הנקרא עלי תאנה, נעשה לשורש, שממנו נמשכים כל מיני כוחות ההעלמה על הקדושה, שבכללם הם נקראים ד' עולמות אבי"ע דטומאה, שנבנו, כמ"ש, זה לעומת זה עשה האלקים, ד' עולמות אבי"ע דטומאה לעומת ד' עולמות אבי"ע דקדושה.

והקרובים ביותר לשורש הזה הם הכשפים, שניתן להם כוח שקול נגד הקדושה, להכחיש את הפמליה של מעלה, על דרך שעשו המכשפים כנגד האותות והמופתים של משה, כמ"ש, ויעשו גם הם חרטומי מצרים בְּלַהֲטֵיהֶם כן.

וכן אליהו, שהתפלל, שלא יאמרו, מעשה כשפים הם. וע"כ מלבד במקרים היוצאים מן הכלל, ביציאת מצרים ובימי הנביאים, לא יוכלו הצדיקים להמשיך אותות ומופתים, לקרב העולם לה', מחמת שיודעים בעליל, שאבי"ע דטומאה ייתנו כוח למכשפים, שיוכלו לעשות גם הם בלהטיהם כן.

ובגמה"ת כתוב, כימֵי צאתךָ מארץ מצרים אַראנו נפלאות, כי אז יתבטל רוח הטומאה מהארץ, ולא יהיה עוד פחד מאבי"ע דטומאה, וימשיכו הצדיקים אותות ונפלאות, כמו שהיה ביציאת מצרים.

ולכן נאמר, שלמדו כל מיני כשפים וקסמים. כי מכוח עלי תאנה, שהוא הצל שנעשה ע"י העבירה דעצה"ד, נמשכו כל הכשפים. וע"כ עם הסתכלותם בעלי התאנה הללו, היו לומדים כל מיני כשפים וקסמים, שיימשכו מהם בעולם.

ובאותה שעה התמעטו הגובה והקומה של אדם למאה אמות. ואז נעשה פירוד בין ז"א ונוקבא, ואדם עמד בדין, והארץ קוללה.

אדה"ר מן הארץ עד לרקיע היה, עד הרקיע שמתחת לאצילות, והיה כולל ג' עולמות בי"ע, שבכל עולם ד' פרצופים או"א וזו"ן, ובכל פרצוף ע"ס.

אבל לאחר שחטא, פרחו ממנו ט"ס דאורות שבכל פרצוף, והסתלקו לשורשם. וט"ת דכלים שבכל פרצוף נפלו לקליפות. ונשארו לו רק הכלים דכתר מכל פרצוף באור הנפש. חוץ מב' פרצופי דבריאה הראשונים, שהסתלקו ממנו לגמרי.

באופן, שנשארו לו עשרה כתרים מעשרה פרצופי דבי"ע, שכל אחד כלול מכולם, והם מאה כתרים או מאה אמה. שנאמר, ובאותה שעה התמעטו הגובה והקומה של אדם למאה אמות, מאה כתרים.