ויתנצלו בני ישראל את עֶדְיָם מהר חורב

294. כתוב בישראל, ויתנצלו בני ישראל את עֶדְיָם מהר חורב, שעברו מהם כלי זין, שנחגרו בהם בהר סיני, כדי שלא ישלוט בהם נחש הרע. כיוון שעבר מהם עדיָם, כתוב, ומשה ייקח את האוהל ונטה לו מחוץ למחנה. מהי הסמיכות של הפסוק הזה להסרת עדיים?

295. אלא מאחר שידע משה מהם כלי זין עליונים, שהתנצלו את עדים, אומר, הרי ברור שמכאן והלאה יבוא נחש הרע לדוּר ביניהם. וע"כ אם יקום כאן ביהמ"ק, הוא ייטמא. מיד, ומשה ייקח את האוהל, ונטה לו מחוץ למחנה הרחק מן המחנה. משום שמשה ראה, כי עתה ימשול עליהם נחש הרע, מה שלא היה זה מקודם לכן.

296. וקרא לו אוהל מועד. בתחילה היה נקרא סתם אוהל, ועתה קרא לו אוהל מועד. מועד פירושו טוב, כי מועד הוא יו"ט, שמחת הלבנה, השכינה, כי התווספה קדושה בשכינה, ואין שום פגם שולט בה ביום הזה. אף כאן קרא לשכינה בשם מועד, להראות, כי האוהל, השכינה, התרחק מהם בשעת חטא העגל, ולא נפגם. וע"כ כתוב, וקרא לו אוהל מועד.

297. אלא שלאחר מתן תורה הייתה השכינה סתם אוהל, בהארה תמידית. ואחר החטא של העגל, נעשה אוהל מועד, שמאיר מזמן לזמן ואינו תמידי.

מקודם לכן היה האוהל נותן חיים ארוכים לעולם, שלא ישלוט בו המוות. כי לאחר מתן תורה נעשתה חירות ממלאך המוות. ומחטא העגל והלאה נעשתה השכינה אוהל מועד, כמ"ש, ובית מועד לכל חי. עתה ניתן בו זמן, והחיים קצובים לעולם.

בתחילה, מטרם חטא העגל, לא נפגם האוהל. ועתה נפגם בחטא העגל. בתחילה החיבור והזיווג של הלבנה עם השמש, זו"ן, היה בלתי נפסק, ועתה נקרא אוהל מועד, כי הזיווג שלהם מזמן לזמן, מחמת שנפסק הזיווג מכוח קירבת הנחש לינוק.

ומשום זה כתוב עתה, וקרא לו אוהל מועד, שזיווג נעשה מזמן לזמן, מה שלא היה כן מקודם לכן. כי אז, לאחר מתן תורה, כבר היו זו"ן בזיווג שאינו נפסק לעולמים, וע"כ הייתה נקראת אוהל סתם.

298. כתוב, ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב. שע"י חטא העגל גרמו המוות לעצמם, מהזמן ההוא ולמעלה. ומשל בהם אותו נחש הרע, שכבר הסירו אותו מקודם. כמ"ש, חָרות על הלוחות, שהייתה להם חירות ממלאך המוות.

ישראל חטאו. אבל יהושוע, שלא חטא, האם הוסר ממנו אותו העדי העליון שקיבל עִם ישראל בהר סיני, או לא?

299. אם לא הוסר ממנו, למה מת ככל אדם? ואם הוסר ממנו, למה הוסר ממנו? הרי לא חטא, כי הוא היה עִם משה בשעה שחטאו ישראל. ואם יהושוע לא קיבל אותה העטרה בהר סיני כמו שקיבלו ישראל, יש לשאול למה. מה השתנה יהושוע מכל ישראל?

300. כתוב, כי צדיק ה' צְדקות אָהֵב, ישָׁר יֶחזוּ פָנֵימוֹ. כי צדיק ה', פירושו, שהוא צדיק, ז"א. ושמוֹ צדיק, הנוקבא דז"א, הנקראת שמו ונקראת צדיק. ומשום זה, צדקות אהב, אוהב הייחוד של צדיק וצדק, להשפיע בצדקה.

301. כתוב, צדיק וישר הוא. וע"כ כל בני העולם יָראו אור פניו, ויתקנו דרכיהם, ללכת בדרך הישר כראוי. ומתוך שסופם של כל בני העולם להגיע לידי כך, כאשר הקב"ה דן את העולם, אינו דן אותו, אלא לפי רובם של בני האדם.

כי הדין, שהקב"ה דן את העולם, להעניש או לתת שכר, עד להבטיח, שכל בני העולם יזכו לאור פניו, וללכת בדרך הישר. ולפי זה הכרח הוא לדון את העולם לפי רובם של כל בני אדם, ולהכשיר אותם לסופם. ואפילו אם יש ביניהם יחידים, שראויים להנהגה אחרת, אינו משנה את דין הציבור בשבילם.

302. כאשר חטא האדם בעץ שאכל ממנו, גרם לאותו העץ, הנוקבא, שהמוות יִשרה בתוכו לכל העולם כולו. וגרם פגם להפריד אישה מבעלה, הנוקבא מז"א. ועמד החטא והפגם הזה בלבנה, הנוקבא, עד שעמדו ישראל בהר סיני.

כיוון שעמדו ישראל בהר סיני, עבר אותו הפגם של הלבנה, ועומדת להאיר תמיד. שאחר שעבר הפגם של חטא דעצה"ד, חזרה להזדווג עם ז"א בזיווג שאינו נפסק לעולמים. ונמצא, שהייתה אז מאירה תמיד, בלי שום מיעוט, שזה חירות ממלאך המוות, שזכו אז.

303. כיוון שישראל חטאו בעגל, חזרה הלבנה לפגם כמקודם מתן תורה. ושלט בה נחש הרע, ונאחז בה, ומשך אותה אליו. וכאשר ידע משה שחטאו ישראל, ועברו מהם אותם העדיים הקדושים העליונים, ידע בבירור, שהנחש נאחז בלבנה, הנוקבא, להמשיך אותה אליו, ונפגמה. אז הוציא אותה לחוץ, כמ"ש, ומשה ייקח את האוהל, ונטה לו מחוץ למחנה. אוהל היא השכינה.

304. כיוון שעומדת להיפגם, אע"פ שיהושוע עודנו עומד בעטרת עדיים שלו, מ"מ כיוון ששורה בה פגם, וחזרה לפגם שלה, כמו שנפגמה בחטאו של אדה"ר, ע"כ לא יכול עוד בן אדם להתקיים בנצחיות. זולת משה, שמותו היה בצד אחר עליון, במיתת נשיקה מז"א, כמ"ש, ויָמָת שָׁם משה, על פי הוי"ה.

והוא מטעם, שהיה משפיע לנוקבא, ולא מקבל כשאר בני העולם. וע"כ אין פגם הנוקבא נוגע לו. וע"כ לא הייתה לנוקבא רשות לקיים את יהושוע תמיד לנצחיות, ולא לאחֵר ממנו. וע"כ, קרא לו אוהל מועד. אוהל, ששורה בו זמן קצוב לכל העולם, שכל אחד מוכרח למוות.

305. יש ימין למעלה, ויש ימין למטה, יש שמאל למעלה, ויש שמאל למטה. יש ימין למעלה, בקדושה העליונה, זו"ן. ויש ימין למטה, בס"א, בקליפות.

306. יש שמאל למעלה בקדושה העליונה, לעורר אהבה שתיקשר הלבנה במקום קדוש למעלה, להאיר משם. שע"י זה שז"א משפיע לנוקבא הארת קו שמאל, היא מתפייסת עימו להזדווג ולקבל ממנו אור.

ויש שמאל למטה בס"א, המפריד האהבה שלמעלה, ומפריד את הלבנה, הנוקבא, מלהאיר בשמש, ז"א, ומלהתקרב אליו, לזיווג. וזוהי בחינת נחש הרע.

307. כי כאשר מתעורר השמאל שלמטה, הנחש, הוא מושך אז אליו את הלבנה, הנוקבא דז"א, ומפריד אותה מלמעלה, מז"א. ונחשׁכת הארתה, ומתדבקת בנחש הרע. ואז שואבת מוות למטה לכל העולם. כי התדבקה בנחש, והתרחקה מעה"ח, ז"א, שאין זיווגה עם עה"ח בתמידות אלא בזיווג שנפסק, ע"כ נפסקים גם החיים שמקבלת ממנו.

ביאור הדברים. רק מחזה ולמעלה דמלכות יש פני אדם וראויה לזיווג עם ז"א, אבל מחזה שלה ולמטה היא חסרה פני אדם, ואין שם מקום זיווג, אלא ע"י עלייה והתכללות במֵחזה שלה ולמעלה.

חטא עצה"ד היה, שחיבר למטה מחזה דמלכות, והפריד את פני אדם שלמעלה מחזה, כלומר שהנחש פיתה להמשיך הזיווג למחזה ולמטה, שמשם מגיע השפע לנחש ולכל הקליפות. וע"כ תכף נפרד גם הזיווג העליון שלמעלה מחזה, וחשְׁכה הנוקבא.

זכה, הרי טוב. אם ממשיך הזיווג שמחזה ולמעלה דזו"ן, ונזהר מלהמשיך הזיווג שמחזה ולמטה, אז נבחנת הנוקבא לעצה"ד טוב ולא רע. כי אז נקודה דמדה"ד מצ"א בהסתרה, ונקודה דמדה"ר בגילוי, שמנקודה זו היא מוכשרת לקבל מוחין העליונים.

ואם לא זכה, הרי רע. אם ממשיך מזיווג שמחזה ולמטה דזו"ן, מתגלה תכף הנקודה דמדה"ד מצ"א, שמבחינתה אין המלכות ראויה לקבל שום או"י מלמעלה. וע"כ נפסק תכף הזיווג שלה עם ז"א, ונחשׁכת מכל אור. באופן, שגילוי נקודה דמדה"ד דומה לאישה, שראתה דם טמא, שנטמאת ואסורה לבעלה.

כי הימין והשמאל, הנמשכים מזיווג שמחזה ולמעלה, הם בקדושה עליונה. אבל הימין והשמאל, הנמשכים מזיווג שמחזה ולמטה, הם בס"א. ויש שמאל למטה בס"א, המפריד האהבה שלמעלה, ומפריד את הלבנה, הנוקבא, מלהאיר בשמש.

כי בעת שממשיך השמאל מזיווג שמחזה ולמטה, שנמשך לקליפות, נפסק תכף גם הזיווג העליון שלמעלה מחזה, והנוקבא נפרדת מז"א ונחשׁכת. וכאשר שמאל שלמטה, הנחש, מתעורר, הוא מושך אז אליו את הלבנה, הנוקבא דז"א, ומפריד אותה מלמעלה, מז"א, מהזיווג העליון שלמעלה מחזה, ונחשׁכת הארתה.

ואז שואבת מוות למטה לכל העולם, כי אז מתגלה בנוקבא הנקודה דמדה"ד מצ"א, שמצידה אין הנוקבא ראויה לקבל שום אור מעה"ח, ונמשך המוות לעולם. וזהו נחש הרע, שחיבר למטה מחזה דמלכות, והפריד את פני האדם שלמעלה מחזה.

308. וע"כ גרם מוות לכל העולם, כי אז נטמא המקדש, הנוקבא, עד זמן קצוב, עד שנתקנה הלבנה, הנוקבא, וחוזרת להאיר. כי ע"י המשכת השמאל מזיווג שמחזה ולמטה, מתגלה הנקודה דצ"א בנוקבא, שעם גילויה מסתלקים ממנה כל האורות. והיא דומה לאישה שנטמאה ונפרדה מבעלה עד זמן קצוב, אחר שתיטהר.

וכן כאן היא נפרדת מז"א, עד שהתחתונים יעשו תשובה, ויתקנו בזה את הנוקבא. וזוהי אוהל מועד. כי מועד, פירושו, זמן קצוב, כי זיווגה נפסק ע"י קירבת הנחש. וע"כ יהושוע לא מת, אלא בעצה של נחש, שהתקרב ופגם את המשכן, הנוקבא, כבתחילה, כמקודם מתן תורה.

כי ע"י חטא העגל, חזרה השליטה לנחש, לפתות התחתונים, שימשיכו לו מזיווג שמחזה ולמטה, שאז התקרב הנחש לינוק מאורות דנוקבא. שמסיבת קירבתו לינוק, נפסק תכף הזיווג העליון, והיא נפרדת מז"א. וכן היא נפגמת ע"י גילוי הנקודה דצ"א.

ויהושוע, שלא חטא, למה לא נשאר בחֵירות ממלאך המוות? משום שנוקבא נפרדה מז"א בסיבת חטא העגל, ולא נתקנה אח"כ אלא בזיווג שנפסק, מחמת שליטת הנחש, לקרב ולהפסיק הזיווג. וע"כ גם יהושוע לא יכול לקבל עוד מנוקבא חיים נצחיים, כמקודם העגל. וע"כ מת כמו האחרים.

309. ויהושוע בן נון נער לא ימישׁ מתוך האוהל. שאע"פ שהוא נער למטה, לקבל אור מנוקבא, שגדלה מעלתו להיות בבחינת מלאך מט"ט, שנקרא נער למטה מאצילות, מ"מ, לא ימיש מתוך האוהל, שאינו טוב יותר מהאוהל עצמו, הנוקבא.

וכמו שנפגם האוהל, כך נפגם יהושוע. אע"פ שהיה לו העדי הקדוש, מ"מ כיוון שנפגמה הלבנה, ודאי שלא ניצַל לבדו מאותו הפגם ממש. כלומר, אותו הפגם עצמו, שהשיגה הלבנה מחמת חטא ישראל, השיג אותו ג"כ יהושוע.

310. כיוון שחטא אדם בעצה"ד, לקח ממנו הקב"ה אלו עדיים, שהם אותיות מאירות קדושות, שהעטיר אותו הקב"ה, כלומר האותיות של השם הקדוש. אז יָראו ויָדעו כי התפשטו מעדיים, כמ"ש, ויידעו כי עֵירוּמים הם.

בתחילה היו מתלבשים בכתרי כבוד מזוינים אלו, שהם חירות מהכול. כיוון שחטאו, התפשטו מהם כתרי כבוד. ואז ידעו כי המוות קורא להם, וידעו שהתפשטו מאותה החירות מהכול, וגרמו המוות להם ולכל העולם.