במ"ה (45) צבעים ומיני אורות נחלק העולם

[במ"ה גווני זיני נהורין אתפליג עלמא]

269. במ"ה (45) צבעים ומיני אורות נחלק העולם, הנוקבא דז"א. הבינה נקראת מ"י (50), והנוקבא נקראת מ"ה. מ"י, קצה השמיים למעלה. ומ"ה, קצה השמיים למטה. הנוקבא נקראת מ"ה, להורות שחסרים לה חמישה שערים אחרונים מנ' (50) שערי בינה, ואין לה אלא מ"ה שערים.

נ' שערי בינה, הם חמש ספירות כח"ב תו"מ, שכל אחת מהן כלולה מעשר, שהם חמישה פרצופים שלמים, המלבישים זה על זה. אבל הנוקבא, יש לה רק חצי של פרצוף המלכות שלה, מחזה ולמעלה. וחצי הפרצוף התחתון של המלכות, מחזה ולמטה, אין לה.

ונבחן, שיש לה ארבעים שערים מד' הפרצופים, כח"ב ות"ת, וחמישה שערים מפרצוף המלכות, שמחזה ולמעלה. והם ביחד רק מ"ה בלבד, כי חסר לה חצי הפרצוף התחתון של המלכות.

גם נודע, שד"ס חו"ב תו"מ, הם ד' צבעים, לבן אדום ירוק שחור. ובמ"ה צבעים ומיני אורות נחלק העולם, הנוקבא. כי חסרים לה חמישה צבעים תחתונים.

ונאמר, מיני אורות, משום שגם עשרה כתרים נכללים במ"ה האורות הללו, והכתר הוא למעלה מכל צבע. ועל הכתרים שבהם, נאמר, מיני אורות, כי אינם בכלל צבעים.

והרי נאמר, שמ"ט (49) שערים בנוקבא, ורק שער א', מלכות דמלכות, חסר לה. ולמה כאן נאמר, שיש לה רק מ"ה צבעים ומיני אורות, וחמש בחינות חסרות לה? כי ב' בחינות עיקריות במלכות, ט"ר שבה והמלכות שבה.

ט"ר נבחנות למדה"ר, להיותן באות מהתכללות העליונים ממנה, ואינן שלה. אבל המלכות שבה, נבחנת למדה"ד, להיותה בחינתה עצמה, שמדה"ד שורה עליה מצ"א. והפרסא שבחזה של כל פרצוף, היא עליית המלכות מסיום הפרצוף לחזה שבו. ולפיכך כל חציו התחתון של הפרצוף נבחן לבחינת מלכות שלו, כי המלכות שבפרסא שולטת עליו.

ולפי זה נמצא, שמחזה ולמטה של פרצוף מלכות שבה, אפשר לחשב אותו לחמש ספירות תחתונות שבה, ב' שלישים ת"ת ונהי"מ. וע"כ נאמר כאן, שחסרים לה חמישה צבעי אורות. ואפשר להחשיב אותם לספירה אחת. כי המלכות דמלכות כבר שולטת במקום הפרסא שבחזה, וכל חמש הספירות הללו כאחת הן. וע"כ נאמר שם, שחסר לה רק שער אחד.

והנה התבאר שבפרצוף המלכות יש רק מ"ה אורות, מחמישה פרצופים כח"ב תו"מ שבה, המלבישים זה על זה. מטעם שבפרצוף החמישי שלה חסרה מדה"ד, שהם חמש ספירות תנהי"מ שמחזה ולמטה, ואין שם אלא מבחינת מדה"ר שלו, שמחזה ולמעלה. אבל לבינה יש נ' שערים. כי גם מחזה ולמטה דפרצוף החמישי שלה נבחן ג"כ למדה"ר. כי הבינה כולה רחמים, וכן ז"א, כי מדה"ד דצ"א לא הייתה אלא במלכות.

ומטרת המאמר שלפנינו, היא לבאר בדיוק מקום חטאו של אדה"ר בעצה"ד, ועניין פיתוי הנחש מהו. ולפיכך מצוין בתחילת המאמר בדרך כלל מקום חסרונה של המלכות, החיסרון של חצי הפרצוף התחתון של מלכות שלה, שאין לה אלא רק מ"ה צבעים ומיני אורות.

ואח"ז מבאר הזוהר, שז"א יש לו נ' בחינות אורות בשלמות. כי יש לו חמישה פרצופים כח"ב תו"מ בשלמות, שאפילו פרצוף המלכות שלו יש לה ע"ס, שיש לו מלכות של שני הצדדים, צד של רחמים שמחזה ולמעלה וצד של דין שמחזה ולמטה.

ואח"ז מבאר פרטי בניין הנוקבא, וסדרי זיווגה עם ז"א. ומציין בכל פרט את התוצאות, המגיעות מכוח החיסרון של מדה"ד של פרצוף המלכות שלה, שמזה בא לבאר מקום החטא של עצה"ד.

ז' ספירות מתחלקים לז' תהומות, כל אחד היכה בתהום שלו. ז"א מכונה בשם שבעה או ז"ת, חג"ת נהי"מ, כי אפילו בעת גדלות, שמשיג חב"ד, אינם ג"ר אמיתיים, אלא חג"ת שלו נעשו לחב"ד. ונמצא בגדלות, שיש לו ע"ס, עוד אין בו יותר מז' ספירות חג"ת נהי"מ, אלא חג"ת נעשו לחב"ד, ונה"י לחג"ת, ובאו לו נה"י חדשים, והם ע"ס.

גם נודע, שדרך יציאת כל מדרגה היא, שאור העליון, הכולל ט"ס, מכה על המסך שבמלכות ומעלה או"ח המלביש את אור העליון מלמטה למעלה, ואלו נבחנים לע"ס דראש המדרגה. ואח"כ מתהפך המסך שבמלכות, והע"ס של או"י ואו"ח שבראש מתפשטים מלמעלה למטה אל הגוף.

ז' ספירות, חג"ת נהי"מ דז"א, מתחלקים לז' תהומות, כי נכללים זה מזה, ויוצאים ז' פרצופים חג"ת נהי"מ, שיש בכל אחד מהם ז' ספירות חג"ת נהי"מ. ונמצא, שבכל פרצוף יש מלכות, הנקראת תהום. ומהם ז' מלכויות, המכונות ז' תהומות. כל אחד מכה בתהום שלו, במלכות, ומעלים ע"ס דאו"ח, ומלבישים ע"ס דיושר. והם הנקראים ע"ס דראש.

ואח"ז, האבנים, המסכים שבז' המלכויות, מתהפכות בתוך המלכות, כלומר שמתהפכות להאיר מלמעלה למטה, ונכנס האור באלו האבנים, המסכים, ונוקב אותן, והמים יוצאים דרך הנקבים. והתהפכות האור, להאיר מלמעלה למטה, נבחנת כמו שהאור נוקב את המסך, המעכב עליו שלא יתפשט למטה, והמים יורדים ושוקעים כל אחד על התהום שלו.

התהום של כל אחד, המלכות, מתפשט ממנו ובו לע"ס מלמעלה למטה. והמים, שהם האור, יורדים ושוקעים בהם, עד שבאים למלכות שלהם, ומסתיים האור שם. והמסך מכסה שני הצדדים של התהום, המלכות, צד החסד של המלכות, שמחזה ולמעלה שלה, וצד של מדה"ד של המלכות, שמחזה ולמטה שלה.

וע"כ יש לז"א נ' מיני אורות, אבל הנוקבא חסרה מצד מדה"ד שלה, ואין לה אלא צד אחד, החסד, שמחזה ולמעלה. וע"כ אין לה אלא מ"ה מיני אורות. והתבאר סדר אצילות של ז"א, שהוא בשני צדדים של המלכות.

270. עתה מביא הזוהר סדר אצילות הנוקבא, שהוא על צד אחד. המים יוצאים דרך הנקבים שבאבנים דז"א, שהאורות מאירים דרכם מלמעלה למטה, ואור העליון מא"ס נכנס בהם, ומכה לד' הבחינות שבתהום, שהוא התהום הכולל. כלומר, שמכה לד' הבחינות חו"ב תו"מ שבמלכות הכוללת, הנוקבא דז"א. וע"י הכאה נאצלות ע"ס חו"ב תו"מ של הנוקבא.

כל אור מד' הבחינות נכלל בחברו בשעת ההכאה, ונעשו בה ד' פרצופים, שבכל אחד חו"ב תו"מ, המלבישים זה על זה. ונפגשים בצד אחד של המלכות, רק במלכות דמדה"ר, המספיקה לחצי פרצוף שמחזה ולמעלה.

ולפיכך, המים, שהם האורות המושפעים לה מז"א, מתחלקים בה, ואינה מקבלת אלא החלק שמחזה ולמעלה של כל פרצוף. כי מטעם שחסר בה צד המלכות דמדה"ד, אינה יכולה לקבל את החלק שמחזה ולמטה מז"א, כי אינו מאיר אלא על המלכות דמדה"ד.

והטעם שבאצילות ז"א יש ז' בחינות, חג"ת נהי"מ, ובנוקבא רק ד' בחינות, הוא כי ב' ירידות יש בד' הבחינות חו"ב תו"מ. כי חו"ב תו"מ ממש אינם אלא בג"ר. אבל בז"א ירדו חו"ב ונעשו בו לחו"ג, כלומר לבחינת חסדים. ונבחנים ד' הבחינות שבו לחו"ג תו"מ.

ובנוקבא יורדים ירידה שנייה. כי חו"ג דז"א נעשו בה לנו"ה, ות"ת דז"א ליסוד, וע"כ ד' בחינות שבה נבחנים לנהי"מ. באופן שבג"ר הם חו"ב תו"מ, ובז"א הם חו"ג תו"מ, ובנוקבא הם נהי"מ.

וההבדל ביניהם רב מאוד. כי חו"ב הם חכמה ממש ובינה ממש, אבל בז"א, שנעשו לחו"ג, ירדו החכמה והבינה ונעשו לחסדים ולגבורות, כי הכלים שלו אינם מקבלים עוד חכמה. אבל חסדים יש בהם בשפע גדול. ולכן מכנים את חג"ת לכלים רחבים, כי מידת הרוחב רומזת על החסדים, ומידת האורך על חכמה.

וכשירדו לנוקבא ונעשו לנו"ה, כבר התקצרו הכלים, שהצטמצמו משפע החסדים. אבל נבחנים לכלים ארוכים, שראויים לקבל הארת החכמה, המכונה ארוכה. באופן, שבג"ר שבהם חו"ב תו"מ, יש אור החכמה ממש, חכמה דאו"י. אבל בחו"ג תו"מ דז"א, אין שם אלא חסדים. ובנוקבא יש רק הארת חכמה, הנמשכת מבינה, שחזרה להיות חכמה ע"י עלייתה לא"א, ואינה חכמה ממש כמו בג"ר.

ונודע שהעליון כולל בתוכו את כל התחתונים ממנו, להיותם עוברים על ידו ומושפעים לתחתונים. וכיוון שעברו דרכו, נשארים בו, כי אין היעדר ברוחני. וע"כ נמצאים שורשֵי כל תחתון בעליון ממנו.

ולפיכך נבחנות כל אחד מג"ר, שיש בו ע"ס שלמות, כח"ב חג"ת נהי"מ. כח"ב יש להם מעצמם, כי ד' בחינות שלהם הם חו"ב תו"מ. וחג"ת יש בהם מד' בחינות חו"ג תו"מ דז"א. ונהי"מ מד' בחינות חו"ב תו"מ של הנוקבא.

אבל ז"א כבר חסר כח"ב, כי ד' בחינותיו חו"ג תו"מ, הנקראות חג"ת. אלא להיותו כולל את הנוקבא, הרי יש לו ג"כ נהי"מ דנוקבא, וע"כ נבחן לשבע ספירות חג"ת נהי"מ.

אבל הנוקבא כבר חסרה החסדים המרובים שבחג"ת, כי חו"ג דז"א התמעטו אצלה לנו"ה. וע"כ אין בה אלא נהי"מ בלבד, שנקרא משום זה ד', להורות שאין בה אלא ד"ס נהי"מ, וחסרה ו"ס ראשונות כח"ב חג"ת. ולפיכך ז"א במספר שבעה, והנוקבא במספר ארבע.

271. ואוחזים כל ז' הספירות דז"א בז' מלכויות שלהם, כי כל אחד כלול מז'. וע"כ יש בכל אחד מהם ספירת המלכות. וז' המלכויות הללו נבחנות לקו שמאל דז"א. והם כורים בחושך את התהום, שהיא הנוקבא דז"א.

כלומר, שממשיכים אליה הארת השמאל מנקודת השורוק שבאמא, שהיא חושך. ובזה נחקקה הנוקבא בחושך דאמא. כמ"ש, ב'אר חֲ'פָרוּהָ שֹ'רים כָּ'רוּהָ, שראשי התיבות של המילים הללו הן אותיות בחש"ך.

כי באר, הנוקבא. חפרוה שרים, חג"ת דז"א, המכונים שרים, ונבחנים לז' ספירות. והמשכת החושך דאמא היא החפירה והחקיקה של ז"א. והחשכות הללו התערבו בכל ספירות הנוקבא.

והמים עולים מלמטה למעלה, כלומר אור החסדים, הנקרא מים, קו ימין, מאיר תחילה מלמטה למעלה בנקודת החולם. ואח"כ יורדים החסדים לקו שמאל, ומתחברים שם באורות דשמאל, באור החכמה שבנקודת השורוק.

ואע"פ שאור זה הוא חושך שם, אבל הוא מטעם, שאין החכמה יכולה להאיר בלי לבוש החסדים. ונמצא עתה, בעת שהחסדים יורדים לקו שמאל, חוזרת ומתעוררת שם הארת החכמה, ומתגלגלים זה בזה.

ומתערבים ביחד אורות וחשכות ומים, ונעשים מהם האורות שאינם נראים, שהם חשוכים. כלומר, שמההתכללות הזו של האורות והחשכות והמים זה בזה, נבנה פרצוף הנוקבא דגדלות, הנבחנת משום זה לאורות שאינם נראים וחשוכים, ונקראת בשם מנורה שאינה מאירה.

272. כל אחד מז' תהומות דז"א היכה בבחינה שכנגדו בתהום דנוקבא, ומתחלקים ל-75 צינורות התהום, ובהם נמשכים מים, שהם האורות. הקומה היוצאת מהזיווג הזה, מתחלקת על החזה, שמחזה ולמעלה זהו ז"א, וע"כ הם 75 צינורות. ומחזה ולמטה זוהי הנוקבא, וע"כ הם שס"ה (365) גידים.

כי כל זיווג נוסף מכפיל בעשרה. וע"כ הם מתחלקים ל-75 צינורות התהום. כי ז' תהומות, שהם ז' מלכויות דז"א, נעשים שבעים. וכן הוכפלה כל ספירה שלו, והם 700. והתהום דנוקבא לא נעשה עשרה, אלא חמישה, מחוסר חצי המלכות דמדה"ד, שחסרה משום זה חמישה צינורות תהום, השייכים לחצי המלכות דמדה"ד.

ובהם נמשכים המים, האורות. כי משבעים צינורות התהום דז"א מושפע לחמישה צינורות התהום דנוקבא, ומחמישה צינורות התהום של הנוקבא מושפע לכל המציאות. ונקראים צינורות, כי כל מדרגה משפיעה רק בתהום שלה, במלכות. וע"כ נקראים התהומות בשם צינורות, מושכי השפע מעליון לתחתון. וטעם המספר שס"ה יתבאר להלן.

כל צינור עולה בקולו ומזדעזעים התהומות של המקבל. ואין בנוקבא אלא רק חמישה תהומות, כי כל צינור של שבעים צינורות דז"א עולה להשפיע בקול שלו המיוחד. המשפיע, ז"א, נקרא קול. והנוקבא המקבלת נקראת דיבור. וב' מיני השפעות יש בז"א, שמכונים ב' קולות:

א. קול דמדה"ר, בינה, המשפיע בחצי המלכות דמדה"ר, הנקראת דיבור.

ב. קול דמדה"ד, מלכות דמדה"ד הנכללת בו, המשפיע בחצי המלכות דמדה"ד.

כי בז"א יש ב' מלכויות. ולפיכך יש בז"א צינורות, אשר הקול שלהם הוא ממדה"ר, ויש בו צינורות, שהקול שלהם הוא ממדה"ד. כל צינור עולה בקולו, מהם בקול דמדה"ר, ומהם בקול דמדה"ד.

ולפיכך מזדעזעים התהומות של הנוקבא, שחסרים מחצי המלכות דמדה"ד, כי אין להם מקום לקבל אותם הקולות דמדה"ד. וכשנשמע קול דמדה"ד, כל תהום קורא לחברו ואומר, חלוֹק את מימיך ואכנס בך.

כי שבעים תהומות דז"א כלולים זה מזה. ויש בכל אחד ב' מיני קולות. וכן עשרה התהומות של הנוקבא כלולים זה מזה. ולפיכך כל תהום משבעים צינורות התהום דז"א, קורא לתהום שכנגדו בנוקבא, שיחלוק את השפע שייתן לו, כלומר שיקבל רק לחצי התהום שמחזה ולמעלה, ששם שולטת חצי המלכות דמדה"ר. ולא יקבל השפע, השייך לחצי התהום שמחזה ולמטה, ששם אין המלכות מתוקנת, כי חסר לה תיקון חצי המלכות דמדה"ד, השייכת למקום שמחזה ולמטה, וע"כ החלק הזה הוא בחיסרון אצלה.

וכתוב, תהום אל תהום קורא לקול צינוריךָ. תהום של הז"א קורא לתהום שכנגדו בנוקבא, בעת שנשמע קול הצינורות דמדה"ד. והוא קורא לו ואומר, חלוק את מימיך ואכנס בך.

ונמצא, שעשרה תהומות של הנוקבא התחלקו, שחמישה שמחזה ולמעלה של הנוקבא קיבלו את שִפעם, משום שיש לה שם כלי קבלה מתוקנים. וחמישה שמחזה ולמטה לא יוכלו לקבל שפעם, כי אין שם כלי קבלה מתוקנים. וע"כ נמצא, שמספר הצינורות הם 75, שבעים לז"א ורק חמישה לנוקבא, רק החמישה שמחזה שלה ולמעלה.

273. תחת אלו 75 צינורות יוצאים שס"ה גידים, לבנים, שחורים ואדומים. נכללו זה בזה ונעשו לצבע אחד. כי מחזה ולמטה של קומת הזיווג, כולו מהנוקבא, אלא שיש בו התכללות מז"א.

ומטרם הזיווג היה בה ד' פרצופים מד' מיני תהום, שכל אחד היה בו ע"ס. אלא בפרצוף הרביעי היו חמש ספירות שמחזה ולמעלה. וע"כ עתה, שכל ספירה נכפלה לעשרה בזיווג, הרי נעשו ש"נ (350).

וההתכללות שבו מז"א, מחזה ולמעלה, ששם מאיר י"ה של הקומה, שהוא בגי' ט"ו (15), היא נוספת על מספר ש"נ, והם שס"ה (365). וג' צבעים, לבן אדום שחור, להורות שחסר ירוק של ז"א, כי אין מקומו כאן אלא מחזה ולמעלה.

אלו שס"ה גידים נרקמו בי"ז (17) רשתות, שכל אחת נקראת רשת גידים. נרקמו זה בזה ויורדים בסוף התהום. כלומר, נעשו ליסוד, שמסיים את הקומה. תחת אלו י"ז רשתות, עומדות עוד ד' רשתות, שתיים כמראה ברזל ושתיים כמראה נחושת.

כי ב' יסודות בנוקבא:

א. מהתכללות יסוד הזכר ביסודה, המכונה יוסף.

ב. בחינתה עצמה, המכונה בנימין.

ולפיכך נחלקה הארת שס"ה גידים לב' היסודות הללו:

א. י"ז רשתות לבחינות יוסף שבו, כמ"ש, יוסף בן שבע עשרה שנה, שהוא בגי' טו"ב (17), להורות שהטוב שלו גנוז בתוכו.

ב. ד' רשתות לבחינת בנימין, שהוא הנוקבאות שביסוד. ונחלק לארבע כנגד הנקבה, שבה ד"ס תנה"י מהזכר. ויש בו פנימיות וחיצוניות. השתיים הפנימיות כמראה הנחושת, גוון ממותק ברחמים. השתיים החיצוניות כמראה ברזל, בלתי ממותק ברחמים.

274. ב' כיסאות עומדים על אלו הבחינות, כיסא אחד מימין וכיסא אחד משמאל. כל אלו הרשתות מתחברות כאחת. והמים, שהם האורות, יורדים מהצינורות ונכנסים ברשתות. הצינורות והרשתות ואורותיהם נכללים בתוך שני הכיסאות, כיסא אחד של הרקיע השחור, וכיסא אחד של רקיע כעין תחש.

כי הייחוד הוא לד' רוחות השמיים, למעלה ולמטה. שד' רוחות פירושם חו"ב תו"מ, ולמעלה למטה הם נו"ה. שהארת הנצח מאירה את ד' הרוחות חו"ב תו"מ מלמטה למעלה, וע"כ נבחן הנצח לבחינת למעלה. והארת ההוד מאירה את ד' הרוחות חו"ב תו"מ מלמעלה למטה, וע"כ נבחן ההוד לבחינת למטה.

וב' מיני ההארות הללו נוהגים בכל מדרגה. ולפיכך יש בקומת הזיווג ב' מיני הארות, והם ב' כיסאות, שהארת הנצח, הוא כיסא הימין, שמגלה הארת הקומה רק מלמטה למעלה. והארת ההוד, הוא כיסא השמאל, המגלה הארת הקומה מלמעלה למטה.

וכיסאות אלו עומדים במקום החזה דזו"ן. כי למטה מחזה אין זיווג. ובמקום החזה יש ב' פרסאות, רקיעים. רקיע אחד מיוחס לג"ר, ששם יש פני אדם, שהוא מנעולא, גוון שחור. ורקיע אחד מיוחס לו"ק, והוא מפתחא, וגוון תחש, שחסר כאן פני אדם. וכיסא הימין עומד על הרקיע השחור, שהוא ג"ר. וכיסא השמאל על הרקיע כעין תחש, ו"ק.

275. אלו ב' כיסאות, כשהאורות של קומת הזיווג עולים, כלומר מאירים מלמטה למעלה, הם עולים בכיסא של הרקיע השחור, בכיסא דנצח, המאיר מלמטה למעלה. וכשהם יורדים, יורדים בכיסא של הרקיע כעין תחש, בכיסא דהוד, המאיר מלמעלה למטה.

276. אלו ב' הכיסאות מימין ומשמאל. הכיסא העומד על הרקיע השחור, הוא מימין, והכיסא העומד על הרקיע כעין תחש, הוא משמאל. כשהאורות עולים בכיסא של הרקיע השחור, יורד כנגדו הכיסא של הרקיע השמאלי, והאורות יורדים בו.

כלומר, אלו ב' הארות של כיסאות, אינן בזו אחר זו, אלא בבת אחת. והכיסא הימני משפיע על הכיסא השמאלי. ולפיכך, באותה העת שכיסא הימין מעלה האורות מלמטה למעלה, והאורות עולים בו, יורד כנגדו באותה העת כיסא השמאל, וממשיך האורות מלמעלה למטה, והאורות יורדים בתוכו.

277. הכיסאות נכללים זה בזה, ואוחזים בתוכם כל אלו הרשתות, ומכניסים אותן בסיומו של התהום התחתון. כי הרשתות הן חלק מֵחזה ולמטה של קומת הזיווג. ע"כ בעת שכיסאות נכללים זה מזה, מקבלות הרשתות הארת שניהם, עד שמורידים אותן למטה, ומאירים ומשלימים עד סוף התהום התחתון.

ואז כיסא אחד עומד ועולה למעלה מכל אלו התהומות, והכיסא השני עומד למטה מכל התהומות. שאחר שהורידו הארת הרשתות עד סוף התהום התחתון, שאין האורות יורדים אלא בתוך הכיסא השמאלי, ונמצא בהכרח, שהכיסא עצמו נשאר עומד מתחת לתהום התחתון. אבל הכיסא הימני נשאר למעלה ולא ירד. ע"כ נמצא, שהכיסא הימני למעלה מכל התהומות, והשמאלי למטה מכל התהומות.

בין שני הכיסאות הללו מתגלגלים ונשלמים כל אלו התהומות, וכל אלו הצינורות ננעצו בין אלו ב' הכיסאות. כי הארת ההוד היא ע"י גלגול. ולפיכך על השלמת התהומות הבאה מלמעלה למטה, מכיסא ההוד, נאמר, מתגלגלים. ועל הצינורות, שהם מחזה ולמעלה, נאמר, ננעצו. שיונקים הארתם מב' הכיסאות יחד.

278. 75 צינורות. אבל שבעה, שהם ז' תהומות דז"א, עליונים מכולם, וכל האחרים נאחזים בהם. כי בזיווג נכפלו ז' תהומות דז"א ונעשו שבעים. הרי שבעה דז"א הם עליונים ושורשים לכל 75 הצינורות. וכל 75 הצינורות נעוצים בגלגלים של הכיסא שבצד הימין, ובגלגלים של הכיסא שבצד שמאל.

מחזה ולמעלה של כל כיסא נקראים גלגלים, ומחזה ולמטה נקראים אֲדָנים. הצינורות נעוצים מחזה ולמעלה של הכיסאות, המכונים גלגלים. שהצינורות הם מחזה ולמעלה של קומת הזיווג, ושס"ה גידים הם מחזה ולמטה של הקומה.

279. באלו ז' תהומות דז"א, העליונים מכולם, עולים ויורדים המים, שהם האורות.

אחר שכבר ביאר הזוהר כל ההתפשטות של קומת הזיווג שמחזה ולמעלה, בא עתה למצות כל הדברים, כדי לבאר פיתוי הנחש וחטאו של עצה"ד. ואומר, שבעה, שהם ז' תהומות דז"א, העליונים מכולם, כוללים כל ההתפשטות כולה.

ומבאר הזיווג, הנעשה בז' התהומות הללו, שהם ז' מלכויות של ז' ספירות חג"ת נהי"מ דז"א. ואומר, באלו ז' תהומות דז"א, שהן עליונות מכולם, עולים ויורדים המים, שהם האורות. כלומר, שבמלכויות הללו עולה או"ח ויורד או"י. כי אין מציאות מדרגה, שלא תצא מזיווג דהכאה של או"י במסך שבמלכות, המעלה או"ח.

ואור העליון, היורד מלמעלה למסכים שבמלכויות, חופר בתהומות, מלכויות, כלומר שמכה ורוצה להתלבש בהם, והם בוקעים אותם. כלומר, שהמסכים המעכבים על הופעת האור, נבחנים עתה כמו נבקעים ומעלים או"ח, העולה ומלביש לאור העליון.

אלו האורות העולים, כלומר האו"ח, נכנסים באלו הנקבים, שנבקעו באבנים, שהם המסכים, ועולים ומלבישים את אור העליון מלמטה למעלה. וע"י כך הם ממלאים ז' ספירות חג"ת נהי"מ, המכונים שבעה יַמים.

כי אור העליון, הנמשך אל ז' התהומות ומכה בהם, נבחן לז' ספירות חג"ת נהי"מ. שע"י זיווג דהכאה הזה, יוצאות ז' קומות, שבכל אחת מהן יש חג"ת נהי"מ.

280. שבעה אורות אחרים מתחלקים לשבעה יַמים, וים אחד כולל אותם, שהוא הים העליון, שכל שבעת הימים כלולים בו.

אחר שנעשה הזיווג מחזה ולמעלה, ויצאו שם שבעה ימים עליונים מחזה ולמעלה, התפשטה המלכות שבהם, הים התחתון שבהם, לשבעה ימים אחרים למטה מחזה. וע"כ נמצא, שהים התחתון שלמעלה מחזה, נעשה לים העליון אל למטה מחזה, כי ממנה התפשטו כולם, והיא כוללת אותם משום זה.

ורק שישה ימים התפשטו מחזה ולמטה, רק לפי ו"ס חג"ת נה"י, כי המלכות חסרה שם. ונאמר, שבעה, בצירוף עם הים העליון, השייך לשבעה ימים שלמעלה מחזה. כי הוא הים התחתון שלהם.

281. שבעה האורות הללו, אור העליון הכולל חג"ת נהי"מ, נכנסים לתוך הים, המלכות שלמעלה מחזה. ומכים לים בזיווג דהכאה של אור העליון עם הים, המלכות, ונעשה הים לשבעה צדדים, שהתפשט מחזה ולמטה, לז' ספירות חג"ת נהי"מ.

כי הזיווג דהכאה העלה או"ח מהמלכות, שהלביש את אור העליון. וכל צד משבעה צדדים נחלק לשבעה נחלים, ככתוב, והיכָּהוּ לשבעה נחלים. וכל נחל נחלק לז' נהרות, וכל נהר נחלק לז' אורחות, וכל אורַח נחלק לז' שבילים. וכל מֵי הים נכנסים לתוכם.

כי כל מדרגה שלמה יוצאת בחמש קומות כח"ב תו"מ זה למטה מזה, שהם צדדים, נחלים, נהרות, אורחות, שבילים. והן יוצאות על דרך שיצאו חמש קומות בא"ק, שהן גלגלתא ע"ב ס"ג מ"ה וב"ן. כי כל הכוחות הנמצאים בעליון, מוכרחים הם בתחתון. והן יוצאות בד' זיווגים, אשר בכל זיווג מוכפלות הספירות של העליון בעשר פעמים.

כי כל תחתון יוצא רק ממלכות דעליון. באופן שע"ס דתחתון הן רק עשר מלכויות של ע"ס דעליון, אשר כתר דתחתון הוא רק המלכות של כתר דעליון, וכן חכמה דתחתון היא רק המלכות של חכמה דעליון.

ובעת שהעליון מאציל את התחתון, מוכרח העליון להכפיל כל ספירה יחידה שלו לע"ס, כדי לתת לתחתון את המלכות שלה. כי אחר שמכפיל הכתר שלו לע"ס כח"ב תו"מ, יכול להשפיע המלכות דכתר לתחתון. וכן אחר שמכפיל הספירה דחכמה שלו לע"ס כח"ב תו"מ, יכול לתת המלכות דחכמה לתחתון.

הרי שבכל זיווג להוציא מדרגה תחתונה, מוכרח העליון להכפיל הע"ס שלו לעשר פעמים. וכאן הזוהר מדבר על זיווג זו"ן, שע"ס נעשו בהם לז' ספירות חג"ת נהי"מ. נמצא שבכל זיווג מכפיל העליון שבע פעמים את ז' הספירות שלו.

לכן נאמר, שבעה אורות, אור העליון הכולל חג"ת נהי"מ, נכנסים לתוך הים, ומכים לים, ונעשה הים לשבעה צדדים. והוא הזיווג הראשון להתפשטות שמחזה ולמעלה, וזו קומת כתר, המיוחסת להתפשטות הזו.

וכאשר שבעה צדדים מזדווגים להוציא קומת חכמה, שהיא ז' נחלים, נמצא בהכרח אשר הקומה העליונה מוכפלת לשבע פעמים ז' ספירות, כדי להאציל הקומה התחתונה מהמלכות שבכל אחת.

ומתחלק החסד של שבעה צדדים לז' ספירות חג"ת נהי"מ, והמלכות דחסד נותנת לקומה תחתונה, שנעשית לחסד של התחתונה. וכן מתחלקת ספירת הגבורה של שבעה צדדים, לז' ספירות חג"ת נהי"מ, שנותנת לקומה תחתונה את המלכות של ז' הספירות ההן, שנעשתה בה לגבורה. וכן הלאה, עד"ז.

וכל צד משבעה צדדים נחלק לז' נחלים, כדי לתת הנחל האחרון שבאותו צד אל הקומה של ז' נחלים. ועד"ז קומת החכמה, שנקראת ז' נחלים, כשבאה להוציא הקומה התחתונה ממנה, קומת בינה, הנקראת ז' נהרות, מוכפלת גם היא לשבע פעמים שבע.

וכל נחל נחלק לז' נהרות. כי החסד דנחלים מתחלק לז' נהרות חג"ת נהי"מ, כדי לתת הנהר האחרון אל קומת בינה, הנקראת ז' נהרות, שתהיה לחסד דקומה זו. וכן הגבורה דנחלים נחלקה לז' נהרות, כדי לתת הנהר האחרון לקומת בינה. וכן הת"ת דנחלים עד"ז.

וכן כל נהר נחלק לז' אורחות, כדי לתת האורח האחרון של כל ספירה אל קומת ז"א, המכונה ז' אורחות.

וכן כל אורח לז' שבילים, כדי לתת את השביל האחרון של כל ספירה אל קומת המלכות, הנקראת ז' שבילים.

הכלל, הוא שע"ס של המלכות הם יחידות, ושל ז"א עשרות, ושל בינה מאות, ושל חכמה אלפים, ושל כתר רבבות. כי אין לתחתון משהו מה שאינו מקבל מהעליון ממנו, והעליון מֵעלי עליון, עד א"ס.

ולפי זה נמצא, שבעֵת שהעליון מאציל את התחתון, מוכרח העליון להכפיל למאה, עשר פעמים ממה שהוא, כדי להשפיע עשר מלכויות מהם לתחתון ממנו. הנה יחד עם זה נבחן בהכרח, אשר העלֵי עליון מוכפל בעת ההיא ג"כ לעשר פעמים ממה שהוא, כלומר לאלף ספירות, כדי שיוכל להשפיע מאה מלכויות מהם לתחתון שלו, כדי שהתחתון שלו יוכל להשפיע עשרה מהם לתחת התחתון.

באופן, שבעֵת שקומת ז"א מוכפלת למאה, כדי להאציל את קומת המלכות בעשרה מהם, קומת בינה מוכפלת בעת ההיא לאלף ספירות, כדי שתוכל להשפיע מאה מלכויות מהם לז"א. וקומת חכמה מוכפלת ל-10,000 ספירות, כדי שתוכל להשפיע אלף מלכויות מהם לבינה. וקומת כתר מוכפלת ל-100,000, כדי שתוכל להשפיע 10,000 מלכויות מהם לחכמה.

הרי שהע"ס שבקומת כתר, הן כאו"א בת 10,000, כלומר 100,000 ספירות. וע"ס שבקומת חכמה הן כאו"א בת אלף. וע"ס שבקומת בינה, הן כאו"א בת מאה. וע"ס שבקומת ז"א הן כאו"א בת עשר. וע"ס שבקומת מלכות הן כאו"א רק יחידות.

282. שבעה אורות עולים ויורדים לשבעה צדדים, להתפשטות שמחזה ולמטה, שקומת כתר שלהם נקראת שבעה צדדים. כי שבעה אורות עליונים נכנסים לזיווג דהכאה בתוך הים התחתון של שבעה יַמים עליונים, למלכות שמחזה ולמעלה.

ועכ"ז שישה הם ולא שבעה. ומהאחד העליון יצאו, כלומר, מהים התחתון שלמעלה מחזה, הנבחן לים העליון לשישה, המתפשטים למטה מחזה, ועימו הם נחשבים לשבעה.

כלומר, שלא התפשטו למטה מחזה אותם שבעה אורות, שהיכו בים העליון, שהם חג"ת נהי"מ, אלא רק שישה מהם התפשטו, חג"ת נה"י, אבל המלכות חסרה בהתפשטות הזו שמחזה ולמטה. אלא שנחשבים לשבעה, משום שהים העליון, שהיא המלכות שמחזה ולמעלה, שממנה יצאו, היא מצטרפת אל חג"ת נה"י הללו, והם עימה שבעה.

ומסקנה זו של החיסרון של המלכות למטה מחזה, היא תמצית כל המאמר שלפנינו, הנחוצה להבנת החטא דעצה"ד. כמו שהים מקבל, כך הוא מחלק מֵימיו לכל אלו הימים ולכל אלו הבחינות.

כלומר, כל אלו ד' הזיווגים של ההתפשטות שלמטה מחזה, מקבל הים העליון למעלה מחזה. וכמו שהוא מקבל שם, כך הוא מחלק אותם למקום שלמטה מחזה. ולא נעשה שום זיווג מהם למטה מחזה.

283. נחש אחד למטה בצד שמאל, שוחה בכל אלו הנהרות, הנמשכים מחזה ולמטה. ובא לצד שמאל, שלא יוכל לינוק מכל בחינות הנהרות, אלא רק מצד שמאל שבהם.

קַשֹקשֹותיו חזקות כמו ברזל. כלומר, שהדינים שבו קשים מאוד. כי אחיזת הקליפות היא במקום החיסרון של הקדושה, שמחזה ולמטה רק שישה הם ולא שבעה, חג"ת נה"י, והמלכות חסרה. וע"כ נאחז הנחש במקום זה במלכות.

הנחש נאחז למטה, במקום שחסרה המלכות, בצד שמאל אשר שָׁם, כי הקליפות נאחזות רק בצד שמאל. שוחה בכל שבעת הנהרות, הנמשכים מחזה ולמטה, ובא לצד שמאל שבנהרות. ומגיע ע"י חטאי התחתונים, לשאוב שפע ממקומה של המלכות, החסרה שם.

ואז כל אלו האורות שבנהרות נחשכים לפניו, כי הזיווג נפסק תכף ומיד עם נגיעתו של הנחש במקום המלכות. כי פיו ולשונו אש לוהטת, לשונו חדה כחרב קשה, שהדינים קשים בו מאוד ואין הצלה ממנו.

284. עד שהנחש מגיע להיכנס אל המקדש, בתוך הים. ואז נטמא המקדש, המלכות, והאורות נחשכים, ואורות העליונים דג"ר מסתלקים מהים. ואז מֵימי הים מתחלקים ובאים מצד השמאל, והים קופא, ומֵימיו אינם נוזלים.

המלכות המזדווגת עם ז"א שלמעלה מחזה, המשותפת שם עם הבינה, מכונה מקדש וים. שמבחינתה של המלכות עצמה, אינה ראויה לזיווג ולקבל מוחין, כי עליה היה צ"א, שלא תקבל לתוכה או"י. וכל הכשרתה לזיווג ולמוחין היא מחמת שיתופה עם מדה"ר, בינה.

ולפיכך, אחר שהנחש נאחז במקום המלכות, החסֵרה מחזה ולמטה, ושואב המקום שלה, שהוא המקום של המלכות בעצמוּתה, בלי שיתופה עם הבינה, כי חסרה שָׁם, ורק המקום שלה נמצא, הרי נגלתה בזה מדה"ד שבמלכות, שאינה ראויה לזיווג ולמוחין.

ונמצא, שמכוח אחיזת הנחש במקום מלכות דמדה"ד למטה, התפרק שיתוף המלכות בבינה, שבמלכות העליונה, הנקראת ים. וזה שהמלכות העליונה נטמאה, שאינה ראויה עוד לזיווג, נבחן כמו אישה טמאה האסורה לבעלה. כי לאחר שנגלתה בחינתה עצמה, נאסרה לז"א בעלה, ואינה ראויה לזיווג ולמוחין.

ואז נטמא המקדש, המלכות, והאורות נחשכים, ואורות העליונים מסתלקים מהים, שנפסק הזיווג מהמלכות, הנקראת מקדש וים. ואורות העליונים דג"ר, שהם או"י, מסתלקים מהים, המלכות העליונה, מכוח שנגלתה מדה"ד שבה מצ"א, שהצטמצמה, שלא לקבל לתוכה או"י.

ושתי נקודות הן במלכות, ב' המלכויות שכאן, שהמלכות שלמעלה מחזה היא ממותקת בבינה, והמלכות שלמטה מחזה היא בלתי ממותקת, והיא חסרה, כלומר שנגנזה ואינה נודעת.

וע"כ ראויה המלכות שלמעלה מחזה לקבל מוחין מכוח הבינה שבה, כי כוח הדין והצמצום שבה נגנז ואינו. אלא בשעה שהנחש מגיע לשאוב שפע ע"י חטאי התחתונים, ושואב מקומה, ומגלה מדה"ד שבה, אז נגלה כוח הדין גם במלכות שמחזה ולמעלה.

ואם זכה הרי טוב, אם לא זכה הרי רע. כי בעת שהתחתונים זוכים, אין הנחש יכול להיאחז במקום המלכות למטה ולגלות מדה"ד שבה. וע"כ, הרי טוב, שהיא בזיווג עם ז"א, ומשפיעה כל טוב לתחתונים.

אלא אם התחתונים מקלקלים מעשיהם, אז קונה הנחש כוח להיאחז במקום המלכות למטה, ומגלה מדה"ד שבה, והיא נטמאה, ואורות עליונים מסתלקים מהים. וזהו, לא זכה הרי רע. וזה היה עניין החטא של עצה"ד.

ואז מֵימי הים מתחלקים ובאים מצד השמאל, והים קופא, ומֵימיו אינם נוזלים. שמימי הים, שהם האורות שבמלכות, נחלקו, כי ג"ר הסתלקו משם, והו"ק שנשארו באו לצד שמאל וקפאו. שאפילו האורות שנשארו, אינם נמשכים ממנה לתחתונים, ודומים כמו שקפאו בה.

285. כמ"ש, והנחש היה ערום, שנחש הרע יורד מלמעלה למטה, שדרכוֹ להמשיך הארת השמאל מלמעלה למטה, והוא שוחה על פני מים מרים, מדה"ד שבה. וע"כ הוא בא לצד שמאל, ורוצה להמשיך הארת השמאל מהים העליון שלמעלה מחזה, אל מקום המלכות שלמטה מחזה, שבזה הוא מגלה מדה"ד שבה. ואם לא זכה, הרי רע.

וזהו העניין של עצה"ד. וע"כ ירד למטה לפתות את חוה, שתאכל מעצה"ד, שתמשיך בעדו הארת השמאל מלמעלה למטה, שבזה נופלים בתוך הרשת שלו, שקונה כוח לעלות למעלה ולגלות מדה"ד שבה.

נחש זה הוא המוות שבעולם, שהסית את חוה בעצה"ד, והביא המוות לעולם. והוא נכנס במעי הסתום של האדם, הנקרא המעי העיוור לצד שמאל, שיניקתו רק מהארת קו השמאל. המעי העיוור הסתום הוא מהאיברים היתרים, שנכנסו בגוף האדם אחר אכילת עצה"ד, שמצידם מוכרח הגוף למות.

והוא המוות שבעולם. והוא נכנס במעי הסתום של האדם. כי נכנס והתלבש שם ובשאר האיברים היתרים. שמשם מביא המוות על גוף האדם.

ויש נחש אחר של חיים בצד ימין, יצה"ט, המביא חיים לאדם. ושניהם הולכים עם האדם, שהם יצה"ר ויצה"ט.

286. וכתוב, והנחש היה ערום מכל חיית השדה. כי בכל שאר חיות השדה, שהן כל הקליפות, אין בהן חכם להרע כמוהו, משום שהוא פסולת הזהב. הארת השמאל הנקראת צפון, זהב. והנחש הוא הפסולת מהארת השמאל, ע"כ נבחן לפסולת הזהב.

השמאל הוא שורש הארת החכמה, שמשם כל הדינים. וע"כ הוא חכם להרע מכל חיית השדה. שכוחו להזיק הוא גדול מכל חיית השדה, שהן שאר הקליפות. אוי למי שנמשך אחרי אדה"ר, שגרם המוות לו ולכל הבאים אחריו.

287. אדה"ר נמשך אחר הנחש למטה, וירד לדעת בכל מה שלמטה. ירד להמשיך הארת השמאל מלמעלה לכל מה שלמטה, עד מקום המלכות החסרה, כמו הנחש. ובזה נמצא שנמשך אחר הנחש.

כמו שירד להמשיך מלמעלה למטה, כך נמשכו רצונו ודרכיו אחרי הקליפות, כי המשכת הארת הזיווג מלמעלה למטה, זה איסור עצה"ד. וע"כ כיוון שבא להמשיך מלמעלה למטה, תכף התדבק בקליפות, אע"פ שעוד לא המשיך בפועל. עד שבאו לאותו הנחש, וראו תשוקתו של העולם.

המלכות נקראת עולם, שבחינתה עצמה חסרה בהתפשטות שלמטה מחזה, אשר החיסרון הזה לא יוכל להימנות מטרם גמה"ת. ולפיכך כל תשוקת המלכות להשלמה הזאת. וראו תשוקתו של העולם, כי ראו מקום החיסרון של המלכות, הנקראת עולם, שתשוקתה גדולה להשלמה.

ונָטו ונָלוֹזוּ דרכיו במקום הזה, במלכות, שזה אכילת עצה"ד. אז קם ונמשך הנחש אחרי אדם ואשתו, והתדבק בהם בזוהמתו, וגרם להם המוות. ובכל הדורות הבאים אחריו, עד שעמדו ישראל בהר סיני, לא נפסקה הזוהמה שלו מהעולם.