פתיחה לשבעה היכלות
1. ויש להבין עניין היכלות, מה הם ולמה עומדים. ההיכלות הללו עומדים, לסדר בהם את סדר שִבחו של הקב"ה, בכל אלו הסדרים שבהיכלות. והם כלל אחד, כדי להכליל התחתונים בעליונים. כל הסידורים שבהיכלות הם סדר התכללות התחתונים בעליונים, שמטרת ההתכללות היא, כדי להשרות השכינה בעולם. ונשאר לנו להבין התכללות מהי.
2. המקור של התכללות ועליית התחתונים לעליונים, הוא שיתוף של מדה"ר בדין, עליית המלכות והתכללותה בתוך הבינה, שנעשו בצ"ב. שמתוך עלייה זו, קנו המלכות וכל התחתונים הנמשכים ממנה, חקיקה ובית קיבול, לקבל המוחין הגדולים של הבינה, שזו השראת השכינה בעולם.
3. מבחינת העלייה הכוללת הזאת, נקראת המלכות היכל המלך, שזה מורה, שהתחתונים, המשיגים את המלכות הממותקת, משיגים על ידה מוחין דג"ר, אור עיניים וראייה. כי אין המלך נמצא אלא בהיכלו, ורואֵי פני המלך שם הם.
וההיכל הראשון, מקום שנתקן למטה, במלכות, להיות כעין של מעלה, בינה. ולאו דווקא ההיכל הראשון, אלא כל ההיכלות הם כך. הרי שהזוהר מבאר בחינת ההיכל, שהיא המלכות, שהתכללה והייתה כמו הבינה. והם שבעה היכלות, לפי שבע ספירות שבמלכות.
4. אמנם בניין המדרגות, הנמצאות בשבעה ההיכלות, הן נמשכות מבינה. כי אחר שנמתקה המלכות בבינה, היא מקבלת המוחין והמדרגות ממנה, שהם כל המציאות אשר יש בהיכלות הללו.
ובדרך כלל נחלקים המוחין למוחין דפנים ולמוחין דאחוריים. וכן הכלים, המקבלים לתוכם המוחין, נחלקים לכלים דפנים ולכלים דאחוריים. ומקור ההתחלקות הזו הוא משום שבינה עצמה, שממנה באים כל המוחין והכלים, התחלקה לשתי הבחינות הללו, פנים ואחוריים.
5. ועניין התחלקותה של הבינה לשתיים, נעשה תכף בבינה המקורית, בינה דא"א. כי אחר שעלתה המלכות למקום בינה דראש א"א, והבינה יצאה משום זה מחוץ לראש א"א, והתמעטה לו"ק בלי ראש, לא נגע המיעוט הזה בבינה עצמה, בכח"ב שלה, אלא רק במה שהיא נכללת מז"א, בז"ת שלה. כי עצמוּת הבינה אור חסדים בלי חכמה. והמשכת הארת חכמה לחסדים, כבר נבחנה לעצמות הז"א.
ולפיכך יציאת הבינה מראש א"א למקום הגוף, החסר מהשפעת חכמה, אינה ממעטת את הבינה כלום, שהרי גם בעת היותה בראש א"א, אינה מקבלת שם חכמה. ולפיכך נחשבת, כמו שעודנה בראש א"א, ומלבישה את חו"ס שלו.
אלא רק ז"א, הנכלל בבינה הזו, צריך להארת חכמה. ועתה, כשהוא במקום הגוף דא"א, הוא חסר משפע החכמה, הוא התמעט בהרבה, ונבחן כמו חסר ראש, ו"ק בלי ג"ר. ונבחן לז"ת דבינה.
הרי שמכוח עליית המלכות לראש א"א, נחלקה הבינה לשתיים:
א. בחינת עצמותה, כח"ב שלה. שאע"פ שהיא חסדים בלי חכמה, מ"מ ג"ר גמורים נחשבים, מטעם שנבחנים כמו שעוד הינם בראש א"א גם עתה. ובחינה זאת נתקנה בפרצוף או"א עילאין, שתמיד פב"פ בזיווג שלא נפסק לעולמים.
ב. בחינת ז"א הנכלל בה, שכולל חג"ת נהי"מ, להיותו צריך להארת חכמה ואין לו. ונחשב לו"ק בלי ראש. ובחינה זאת נתקנה בפרצוף ישסו"ת, המלביש מחזה ולמטה בא"א, ונבחן לאחוריים של הבינה.
6. אמנם גם לעת גדלות, אשר הבינה חוזרת לראש א"א ומקבלת חכמה, אין החכמה מקובלת לאו"א עילאין, שהם הפנים דבינה, אלא רק לישסו"ת, שהם אחוריים דבינה. והמוחין דאו"א נקראים אוירא דכיא, מוחין דחסדים, להיותם תמיד באור החסדים, והי' אינה יוצאת מאויר שלהם לעולם.
ולפיכך נבחן שיש לז"א לקבל ב' מיני מוחין: מוחין דפנים מאו"א, ומוחין דאחוריים מישסו"ת. כי בעת שישסו"ת מחוץ לראש א"א, אין לזו"ן ולכל התחתונים אלא רק ו"ק בלי ראש, כמו הישסו"ת. ולפיכך תחילת התיקון הוא להעלות מ"ן ולהחזיר הישסו"ת לראש דא"א. שאז מקבל הז"א ממנו הארת החכמה ונשלם בראש.
אמנם עדיין אינו בשלמות, להיותו רק מוחין דז"ת דבינה, מוחין דאחוריים. וע"כ צריכים שוב להעלות מ"ן, ולהעלות ישסו"ת לאו"א עילאין. ואז מקבל ז"א ממנו מוחין דפנים מאו"א עילאין. והמוחין דאחוריים מתלבשים בז"א בכלים דאחוריים שלו, בנה"י שמחזה שלו ולמטה.
והמוחין דפנים מתלבשים בכלים שלו דפנים, בחג"ת, שמחזה ולמעלה. ומוחין הללו, הם אור חסדים בלי חכמה, מ"מ הם נחשבים, כמו שלא יצאו מראש דא"א מעולם, ונבחנים תמיד כמו שמלבישים למו"ס שבראש א"א. והארת מו"ס זאת באו"א עילאין, נקראת בשם יין המשומר. והארת המוחין דעצמוּת או"א מכונה בשם אכילה.
7. כתוב, אִכלו רֵעים, שְׁתו ושִׁכְרו דודים. בעליונים, באו"א, כתוב אכילה בלי שתייה, אכלו רעים. כי מי שיש לו נֹאדוֹת יין, רק לאכול הוא צריך. ומשום שיין המשומר שורה באו"א, כתוב בהן רק אכילה. ובתחתונים, הצריכים לשתות, זו"ן, כתוב שתייה, שתו ושכרו דודים.
כל הנטיעות, הזו"ן והתחתונים, צריכים להשקייה מהנחל העמוק, ישסו"ת. וע"כ באו"א כתוב אכילה, ובזו"ן כתוב שתייה. רעים הם או"א, דודים הם זו"ן.
8. אכילה, פירושה מוחין דחסדים, אוירא דכיא, מוחין דאו"א. שתייה, היא מוחין דהארת חכמה, יין המשמח אלקים ואנשים. לכן, אִכלו רֵעים, או"א, שיש להם חביות יין, חכמה, מטעם היותם כמו שעומדים תמיד בראש א"א. ומו"ס דא"א, הנקרא יין המשומר, שורה תמיד באו"א. וע"כ צריכים רק אור החסדים, הנקרא אכילה, ואינם מקבלים יותר שום הארת החכמה.
שְׁתו ושִׁכרו דודים, הכוונה על זו"ן. שכל עוד אינם מקבלים הארת החכמה מישסו"ת, שחזר לראש א"א, נחשבים לו"ק בחוסר ראש. ולפיכך הם מחויבים תחילה לשתות יין המשמח אלקים ואנשים, ממוחין דישסו"ת.
ומתוך שישסו"ת הם ו"ק ואחוריים דאו"א עילאין, נבחנים המוחין שלהם למוחין דו"ק ולמוחין דאחוריים. ואח"ז עולים ישסו"ת ונכללים באו"א. ומשיגים זו"ן מהם את המוחין דפנים, הנקרא אכילה. ועלייה זו דישסו"ת לאו"א נבחנת להתכללות תחתון בעליון, שאין המוחין נשלמים זולתה.
9. ומכאן יש להבין את ב' מיני המוחין, שאנו ממשיכים לז"א, שהם נרנח"י דאחוריים ונרנח"י דפנים, הנקראים עיבור יניקה מוחין דאחוריים, ועיבור יניקה מוחין דפנים. כי מצד הקביעוּת הוא בעיבור יניקה דאחוריים בלבד, שפירושו, נ"ר בחוסר נשמה חיה יחידה, כלומר ו"ק בלי ראש. והשאר צריכים להמשיך בהעלאת מ"ן ע"י מע"ט ותפילה.
ותחילה ממשיכים את המוחין דאחוריים, ג"ר דהארת חכמה מישסו"ת, המכונים יין המשמח. אמנם אין להשהות את הז"א במוחין הללו דאחוריים, להיותם בעיקר מבחינת שמאל, ויש בהם אחיזה לחיצוניים, כמ"ש בנוח, וַיֵישְׁת מן היין וַיִשְׁכָּר וַיִתְגַל בתוך אוהלו.
אלא שצריכים תכף להכליל התחתון בעליון, להעלות את ישסו"ת אל בחינת הפנים שלהם, שהם או"א עילאין, העליון של ישסו"ת. ואז משיגים ישסו"ת המוחין דפנים מאו"א, ומשפיעים לז"א עיבור יניקה מוחין דפנים.
10. ועכ"ז אסור לו לאדם להיכנס בהיכלות אלו, מחשש שלא יימשך אחריהם, כמו שעשה נוח, כמ"ש, ויֵישְׁת מן היין וַיִשְׁכָּר ויִתְגַל. ויש להבין, מה יש שם באלו היכלות, שיש פחד, שלא יימשך אחריהם, ושהיא השִׁכרות, שהשתכר נוח?
זאת הארת מוחין דאחוריים, המאירים בהיכלות אלו, הנמשכים מישסו"ת. אשר צריכים להיזהר, שלא להשהות הז"א במוחין הללו, אלא להכליל תכף התחתון בעליון, ולהמשיך המוחין דפנים.
כי המשהה את הז"א במוחין דאחוריים, שמרבה להמשיך את המוחין הללו, יין המשמח, דומה כמרבה לשתות יין, ונעשה שיכור, שמאבד את דעתו, ונעשה מופקר לכל החיצוניים והקליפות.
וזה היה חטאו של נוח, שכתוב עליו, ויישת מן היין וישכר. שזהו עניין היכלות הטומאה לעומת היכלות דקדושה, שכן דרך הטומאה להגביר את שליטת השמאל על הימין, ומכשילים את האדם, שלא להכליל התחתון בעליון, אלא להמשיך מוחין דאחוריים מישסו"ת, בהיותו למטה. ובזה כל כוחם לטמא את האנשים, הנמשכים אחריהם.
אבל ההיכלות דקדושה מסודרים בתיקונים של התכללות תחתון בעליון. והצדיקים, הנזהרים בהם, זוכים לקבל מהַסדרים שבהיכלות דקדושה, וזוכים להמשיך מוחין השלמים מאו"א, עיבור יניקה מוחין דפנים, וזוכים להשרות את השכינה בעולם.
ומשמיענו הזוהר, איך להקפיד בהעלאת מ"ן ע"י תפילה ומע"ט, להמשיך המוחין ע"פ סדרי הקדושה, ולהעלות תחתון בעליון.
11. בדרך כלל מתחלקים שבעת ההיכלות לפנים ולאחוריים, מחזה ולמעלה ד' היכלות בינה וחג"ת, הנחשבים לבחינת ג"ר ופנים של ההיכלות, ומחזה שלהם ולמטה ג' היכלות נה"י, הנחשבים לבחינת ו"ק ואחוריים של ההיכלות. וע"כ צריכים להעלות את ג' היכלות נה"י ולהכליל אותם בבינה ובחג"ת דהיכלות.
ובדרך פרט יש להבחין זה בכל היכל, כי כל היכל נכלל מכולם. וע"כ נבחן בכל אחד מהם, שיש בו בחינת ג"ר ופנים, ובחינת ו"ק ואחוריים. אשר צריכים להעלות בחינת ו"ק ואחוריים שבכל היכל אל בחינת הג"ר והפנים שלו. וכך בכל בחינה שבפרטות ההיכל.
ואע"פ שההיכלות כלולים זה מזה, וכל מה שיש בכולם יש בכל אחד מהם, מ"מ יש הפרש גדול בין היכל להיכל. כי בכל היכל יש להבחין בין מה שיש בו מבחינתו עצמו, ומה שיש בו מההתכללות באחרים. כי השליטה היא רק לבחינתו עצמו, אלא בסיוע ובהשלמה משאר הבחינות, שקיבל מהתכללות באחרים. ולפיכך צריכים לדעת עיקר הבחינה של כל היכל.
12. תיקון א' שנעשה בבי"ע, הוא המשכת אור החסדים, שזולתו אין שום תיקון אפשרי. ותיקון זה הוא עיקר בחינתו של היכל היסוד. אמנם מכיוון שבי"ע הם ז"ת, שצריכים להארת חכמה, וזולתה נחשב בהם אור החסדים לו"ק בלי ראש, ע"כ צריכים בהכרח להמשיך בחינת ראש, ג"ר מהארת החכמה.
ותיקון זה של המשכת הג"ר נתקן בב' היכלות נו"ה. כי גם הג"ר נחלקים לפי עצמם לג"ר ולו"ק. והו"ק שלהם נתקנו בהיכל ההוד, והג"ר שבהם נתקנו בהיכל הנצח.
באופן, שבהיכל היסוד נתקנו הו"ק בלי ראש, שמכונים עיבור יניקה, כלומר נ"ר. כי עיבור הוא אור הנפש, ויניקה אור הרוח. ועדיין חסר ג"ר, שהן ג' האורות נשמה חיה יחידה, הנקראים ביחד מוחין. ואלו המוחין נחלקים ג"כ לג"ר ולו"ק, שהו"ק שלהם נתקנו בהיכל ההוד, והג"ר בהיכל הנצח.
ונשלמים ע"י ג' ההיכלות הללו ג' הבחינות עיבור יניקה מוחין, שהם ה' אורות נרנח"י. אבל הם רק אורות דאחור, משום שנמשכים מג' היכלות נה"י, שהם מחזה ולמטה של היכלות, הנבחנים תמיד לאורות אחוריים. ונמצא, שלא נשלמו אלא רק עיבור יניקה מוחין דאחור.
13. ועל דרך שהתבארו עיבור יניקה מוחין דאחוריים, בג' ההיכלות הראשונים שמחזה ולמטה, כן מתבארים עיבור יניקה מוחין דפנים, בג' היכלות שמחזה ולמעלה.
שההיכל הרביעי, ו"ק, עיבור יניקה דפנים, אור החסדים, כמו ההיכל הראשון. והיכל חמישי, ו"ק דמוחין דפנים, כמו ההיכל השני באחוריים. והיכל שישי, ג"ר דמוחין דפנים, מקום יציאת המוחין, כמו ההיכל השלישי באחוריים. וההיכל השביעי הוא יחידה.
הרי כל היכל מיוחד בבחינתו עצמו בשונה מחברו. אמנם, כל ההיכלות כלולים יחד זה בזה, ומה שיש בכולם יחד, יש בכל אחד מהם. אבל עכ"ז בחינת עצמו המיוחדת שולטת בכל היכל.
14. יש בעיקר ג' מיני התכללות:
א. ההתכללות הכוללת, שהיא התכללות המלכות בבינה.
ב. התכללות עיבור יניקה מוחין דאחוריים בעיבור יניקה מוחין דפנים.
ג. התכללות התחתון בעליון, שכּל תחתון נשלם מהעליון ומשלים את העליון.
באופן שכל שבעת ההיכלות צריכים זה לזה, כי נשלמים זה מזה. ומתוך שכל שבעת ההיכלות כלולים יחד, וכל שיש בכולם יש בכל אחד, לפיכך יש להבחין כל ג' מיני ההתכללות גם בכל היכל.
15. ונבאר את ההתכללות מהמין השלישי. התבאר, שהחסדים בהיכל היסוד נבחנים לו"ק בלי ראש. וכדי להשיג בחינת ראש, מחויב היכל היסוד לעלות להיכל השני, היכל הוד. וכן מתבאר, שאע"פ שהמוחין מקובלים רק במידת היכל הוד, שהוא ו"ק דג"ר, מ"מ מקום יציאת המוחין הללו אינו בהיכל הוד, כי אם בהיכל השלישי, נצח.
ולפי זה מוכרח היכל הוד לעלות ולהיכלל בהיכל הנצח, כדי לקבל ממנו המוחין שלו. הרי איך היכל היסוד מוכרח לעלות להיכל הוד, והיכל הוד להיכל נצח?
אמנם כמו שהתחתון נשלם מהעליון ע"י עלייתו אליו, כך העליון נשלם מהתחתון. כי ההתחלה ועיקר המוחין הם אור דחסדים, שזולתו אין שום תיקון אפשרי. ולפיכך צריך היכל היסוד, שבו אור החסדים, לעלות להיכל הוד. שאז נשלם היכל ההוד בחסדים של היכל היסוד.
וכן, אע"פ שמקום יציאת המוחין הוא בהיכל הנצח, להיותו ג"ר דג"ר דמוחין, מ"מ לולא היכל ההוד שעלה אליו, לא היה יכול לגלות שום מוחין. כי בחינת היכל הנצח עצמו, המוחין דג"ר דג"ר, נעלמים תכף, ונשארים רק המוחין המקובלים בהיכל ההוד, שהוא ו"ק דג"ר. וע"כ צריך היכל הנצח לעליית היכל ההוד, שזולתו לא היה יכול לגלות שום מוחין כלל.
והתבאר, איך גם העליונים צריכים להתכללות התחתונים. כי היכל ההוד צריך לאור החסדים שבהיכל הראשון. וההיכל השלישי צריך למדידת הו"ק שבהיכל השני.
16. ועד"ז שהתבאר בעיבור יניקה מוחין דאחוריים, כן הוא בשלושת ההיכלות העליונים, שהם עיבור יניקה מוחין דפנים. כי היכל רביעי אור החסדים, עיבור יניקה דפנים, וצריך למוחין. ע"כ עולה להיכל חמישי, ששָׁם המוחין דו"ק דג"ר דפנים, המקובלים לעולמות.
אמנם, מקום יציאת המוחין הוא בהיכל השישי. וע"כ צריך היכל חמישי לעלות להיכל שישי. וכן העליונים צריכים לתחתונים. כי ההיכל השישי צריך להיכל החמישי, לבחינת מדידת הו"ק, כמו בהיכל השני והשלישי. והיכל חמישי צריך להיכל רביעי, כדי לקבל ממנו החסדים. והעמוד נוקב כל גגות ההיכלות כולם, כדי שכל הרוחות יתייחדו, להיות כרוח אחד לכל.