יום איחוד - שיעור חגיגי, 7.12.2025
קטעים נבחרים מהמקורות
1. בעל הסולם. "שמעתי". מאמר קצ"ז. "ספר סופר סיפור"
״ספר, סופר, סיפור.
ספר נקרא כמו מטרם הבריאה.
סופר הוא בעל הספר. סופר הוא יחוד של סופר וספר, שצריכים לקבל בחינת סיפור. זאת אומרת, התורה עם הנותן התורה ביחד״.
2. הרב"ש. מאמר 49. "אמונתנו בספרים וסופרים"
״אנשי העיר קנו יהלום וכולם שמחו שקנו יהלום בזול ביותר, ואחד מהם התעורר בשאלה, האם היהלום שקנו הוא אמיתי.
אבל כל בני העיר אינם מבינים ביהלומים, והלכו מפני זה לאחד סוחר מומחה, שיגיד להם האם היהלום אמיתי או מזויף. ושמחו בתשובתו, שהיהלום אמיתי.
ואחד מהם התעורר בשאלה, שהם סומכים על הסוחר, והרי אולי הוא רמאי. אלא הוא בעצמו רוצה ללמוד את המקצוע, ובעצמו להיות מומחה. והוא לומד ומצליח.
הנמשל: ניתן להאמין את אשר עסקנו בתורה ומצוות הוא שאנחנו סומכים את עצמנו על האמונה, שקבלנו מפי ספרים וסופרים״.
3. בעל הסולם. "מבוא לספר הזוהר". אות ח'
״כי האורות העליונים מכונים "ספר", כמ"ש בספר יצירה, פרק א', משנה א': "וברא את עולמו בשלשה ספרים, בספר וסופר וסיפור". וכה"א: "ונגולו כספר השמים" (ישעיה, ל"ד).
והנה, גילוי החכמה שבכל ספר, אינו בלבן שבו, אלא רק בצבעים, דהיינו בדיו, שממנו באות האותיות שבספר, בצרופי החכמה אל המעיין.
[…] כמו כן, עולם האצילות, שה"ס חכמה, שכולו אלקיות, הוא בבחינת הלבן שבספר. כלומר, שאין לנו תפיסא בו כלל. אלא, כל הגילוי שבספר השמים, הוא בספירות בינה, ותפארת, ומלכות. שהן ג' עולמות בי"ע, להיותם בחינת הדיו שבספר השמים״.
4. הרב"ש. מאמר 30 "מה לדרוש מאסיפת חברים" 1988
״ענין אהבת חברים, שבנויה על בסיס של אהבת הזולת, שע"י זה יכולים להגיע לאהבת ה', הוא ענין הפוך מה שמקובל באהבת חברים. שפירושו, שענין אהבת הזולת, אין הפירוש, שהחברים יאהבו אותי. אלא, שאני צריך לאהוב את החברים. אם כן לא משנה זה שהחבר מדבר עליו לשון הרע, שבטח יש לו עליו שנאה. אלא האדם הרוצה לקנות אהבת חברים מטעם אהבת הזולת, האדם הזה הוא צריך תיקון, שיאהב את השני. לכן בזמן שהאדם נותן את היגיעה ודן אותו לכף זכות, זוהי סגולה, שע"י היגיעה מה שהאדם נותן, נקרא זה "אתערותא דלתתא", ונותנים לו מלמעלה כח, שתהיה לו היכולת לאהוב את כל החברים בלי יוצא מהכלל״.
5. בעל הסולם. אגרת י"א
״עוד זאת אבקש מאיתכם, להתאמץ ביתר עוז באהבת חברים, להמציא המצאות המסוגלות להרבות אהבה בין החברים, ולבטל מאיתכם תאוות מושגי הגוף. כי זהו המטיל שנאה. ובין עושי נחת רוח ליוצרם לא יצוייר שום שנאה. אדרבה, רחמנות ואהבה יתירה יש ביניהם, והדברים פשוטים״.
6. בעל הסולם. אגרת מ"ז
״זכור אזכיר לכם. עוד תוקף הדבר של אהבת חברים, על כל פנים בעת הזאת, "אשר בזה תלוי זכות הקיום שלנו, ובו נמדד אמת המידה של הצלחתנו הקרובה לנו".
לכן פנו לכם מכל העסקים המדומים, ותנו לב לחשוב מחשבות ולהמציא המצאות נכונות לקשר ליבכם בלב אחד ממש, ויקויים בכם הכתוב, "ואהבת לרעך כמוך" בפשיטות. והייתם נקיים ממחשבת האהבה שתהיה מכסה על כל פשעים, ובחנוני נא בזאת, ותתחילו להתקשר באהבה בשיעור אמיתי, ואז תראו "וחיך יטעם"״.
7. בעל הסולם. אגרת י"ג
״אומנם כן ארגיש את כולכם יחד, אשר התחלף לכם היום למחר, ובמקום עכשיו תאמרו אחר כך. ואין לזה תרופה. זולת להתאמץ להבין הטעות והמעוות הזה, שהנושע מה', אינו נושע, זולת בנצרך לישועה היום. ומי שיכול להמתין למחר, ישיג שכלו לאחר שנותיו חס ושלום. וזה התהווה לכם מסיבת התרשלות בבקשתי להתאמץ באהבת חברים, שהסברתי לכם בכל השבעים לשון, שדי בסגולה זו להשלים כל מחסורכם״.
8. בעל הסולם. אגרת מ"ט
״הנני מצווה, שתתחילו בכל מאמצי כוחכם לאהוב איש את חבירו, כמו את עצמו, ולהצטער בצרת חבירו, ולשמוח בשמחת חבירו עד כמה שאפשר. ואקווה שתקיימו בזה דבריי ותשאו העניין בשלימותו״.
9. בעל הסולם. אגרת מ"ז
״סידרתי לכם סדרים, שעל ידם מסוגלים על כל פנים להחזיק מעמד ומצב, מבלי נטות אחורנית חס ושלום, ואשר אחד המיוחד בהם הוא, דיבוק חברים.
והבטחתי נאמנה, שמסוגלת היא, האהבה הזאת. ואזכיר לכם כל דבר טוב שאתם צריכים, ואם הייתם מתחזקים, על כל פנים בדבר הזה, ודאי הלכתם מחייל אל חייל בעליות הקודש״.
10. "זוהר לעם", שלח לך, מאמר "המרגלים", סעיף 68
״אשרי חלקם של אלו העוסקים בתורה לשמה, כי הם מתקשרים בהקב"ה ממש. ונקראים אחים ורֵעים. כמ"ש, למען אחיי ורעיי, אדבְּרה נא שלום בָּך״.
11. "זוהר לעם". "אחרי מות", מאמר "הנה מה טוב ומה נעים", סעיף 66
״ואתם החברים שכאן, כמו שהייתם בחביבות באהבה מקודם לכן, גם מכאן והלאה לא תיפרדו זה מזה, עד שהקב"ה ישמח עימכם, ויקרא עליכם שלום, ויימצא בזכותכם שלום בעולם. כמ"ש, למען אחיי ורעיי אדַבְּרה נא שלום בךְ"״.
12. "זוהר לעם", אחרי מות, מאמר ."הנה מה טוב ומה נעים", סעיף 65
״הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. אלו הם החברים, בשעה שיושבים יחד ואינם נפרדים זה מזה. מתחילה הם נראים כאנשים עושי מלחמה, שרוצים להרוג זה את זה. ואח"כ חוזרים להיות באהבת אחווה.
הקב"ה אומר עליהם, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. המילה, גם, באה לכלול עימהם השכינה. ולא עוד, אלא הקב"ה מקשיב לדיבורם. ויש לו נחת והוא שמח בהם. כמ"ש, אז נִדְבְּרו יראי ה' איש אל רעהו, ויקשב ה' וישמע, וייכתב ספר זיכרון לפניו״.