מאמרים לברית מילה

385. אשריהם ישראל, שהקב"ה בחר בהם מכל שאר העמים, ונתן להם אות ברית הזה. כי כל מי שיש בו האות הזה, אינו יורד לגיהינום, אם שמר אותו כראוי, שלא הכניס אותו לרשות אחר, לנידה שפחה גויה זונה, ולא שיקר בשמו של המלך. כי כל מי שמשקר בשמו באות ברית, הוא כמו שמשקר בשמו של הקב"ה, כמ"ש, בה' בָּגָדוּ כי בנים זרים יָלָדוּ.

386. בשעה שהאדם מעלה את בנו להכניסו בברית הזה, קורא הקב"ה אל פמליה שלו, למלאכי מרום, ואומר, ראו טיבה של הברייה שעשיתי בעולם. בה בשעה מזדמן אליהו, ומעופף העולם בד' עפיפות.

387. ע"כ האדם צריך לתקן כיסא מיוחד לכבודו של אליהו, ויאמר, זהו כיסא של אליהו. ואם אינו אומר, אינו שורֶה שם. והוא עולה ומעיד לפני הקב"ה.

388. בתחילה כתוב, מה לך פה אליהו. וכתוב, קנוא קינאתי לה', כי עזבו בריתך בני ישראל. אמר הקב"ה לאליהו, חייך, בכל מקום שירשמו בניי רשימה קדושה הזו בבשרם, אתה תזדמן שם. והפה שהעיד שישראל עזבו ברית, הוא יעיד שישראל מקיימים הברית. נענש אליהו לפני הקב"ה, משום שאמר דברי האשמה על בניו, שעזבו בריתך בני ישראל.

391. בפרוע פרעות בישראל. מה ראו דבורה וברק, שפתחו את שירתם בכתוב הזה? שאין העולם מתקיים אלא על ברית, כמ"ש, אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמיים וארץ לא שמתי.

392. משום זה, כל זמן שישראל מקיימים הברית הזה, חוקות שמיים וארץ נמצאים בקיומם. וכל זמן שישראל מבטלים הברית הזה, ברית שמיים וארץ אינו מתקיים, וברכות אינן נמצאות בעולם.

393. לא שלטו עמים אחרים על ישראל, אלא כאשר ביטלו מהם הברית הזה. ומה ביטלו מהם? שמָלוּ ולא פָּרְעוּ, ולא נגלה בשר קודש. וע"כ כתוב, ויעזבו בני ישראל את ה'. ואז, וימכור אותם ביד סיסרא. הרי שהעמים לא שלטו בהם, אלא אחר שביטלו הברית, ויעזבו את ה' ממש.

כי ע"י הפריעה מתגלים אותיות השם י"ה, מוחין העליונים. וע"כ פריעה אותיות פרע י"ה. וכיוון שלא פרעו, לא נגלה עליהם השם י"ה. וכמ"ש, ויעזבו את ה' ממש, שעזבו השם י"ה. עד שבאה דבורה והתנדבה עצמה לכל ישראל בדבר הזה, לגלות המוחין די"ה, שהוא פריעה, אז נכנעו שונאיהם תחתיהם.

394. אמר הקב"ה ליהושוע, הרי ישראל ערלים הם, שלא פרעו ולא נגלה בשר קודש, ואינם מקיימים הברית שלי. ואתה רוצה להביאם לארץ ולהכניע את שונאיהם, שוב מוֹל את בני ישראל שנית. ומטרם שפרעו והתגלה הברית הזה, לא נכנסו לארץ ולא נכנעו שונאיהם.

אף כאן, כיוון שהתנדבו ישראל באות ברית הזה, נכנעו שונאיהם תחתיהם, והברכות חזרו לעולם. כמ"ש, בפרוע פרעות בישראל, שהוא פריעה, בהתנדב עם, שהתנדבו לשמור את זה, בָּרכו ה'. ומטעם זה התחילה שירת דבורה וברק בפסוק הזה.

395. ואמר הקב"ה למשה, איך אתה הולך להוציא את ישראל ממצרים, ולהכניע מלך רב ושליט, ואתה מבטל מצווה ממך, כי בנך לא נימול? מיד כתוב, ויבקש הֲמיתו.

396. ירד גבריאל בלהב אש לשורפו, ונרמז נחש שרף אחד שיבלע אותו לתוכו. למה דווקא נחש? אמר לו הקב"ה, איך אתה הולך להרוג נחש גדול וחזק, התנין הגדול הרובץ בתוך יאוריו, שהוא מלך מצרים, ובנך לא נימול? מיד נרמז לנחש אחד שיהרוג את משה.

397. עד שראתה ציפורה ומָלָה את בנה. כמ"ש, ותיקח ציפורה צוֹר. צור הוא רפואה. ומהי הרפואה? כמ"ש, ותִכרות עורלת בנה. כי נצנץ בה רוח הקודש, שע"י זה יינצל משה ממוות.

398. ואמר יוסף אל אחיו, גשו נא אליי, וייגשו. ויאמר, אני יוסף אחיכם. למה קרא להם, הרי קרובים היו אליו? אלא בשעה שאמר להם, אני יוסף אחיכם, תמהו. כי ראו אותו במלוכה עליונה. אמר להם יוסף, מלוכה זו משום זה הרווחתי, משום מצוות המילה. גשו נא אליי. וייגשו, והראה להם אות ברית המילה. אמר, זה גרם לי המלוכה הזו, משום ששמרתי אותו.

399. מכאן, מי ששומר אות ברית, מלוכה נשמרת לו. ומאין לנו זה? מבועז. שכתוב, חַי ה', שִכבי עד הבוקר. כי היצר היה מסיתו עד שנשבע שבועה זו, חַי ה', ושמר את הברית. משום זה זכה, שיצאו ממנו מלכים ושליטים על המלכים, ומלך המשיח, הנקרא בשם הקב"ה. הרי ששומר בריתו מלטמא אותו, נשמרת לו מלוכה.

400. ואמר דוד, אם תחנה עליי מחנה לא יירא ליבי, בזאת אני בוטח. בזאת, באות הברית, המזומן תמיד באדם, ונרמז למעלה, במלכות, הנקראת זאת. ומשום זה נאמר, בזאת, כמ"ש, זאת אות הברית, זאת בריתי. והכול במדרגה אחת. זה וזאת במדרגה אחת הם, ואינם נפרדים. ברית, יסוד, נקרא זה. ואין המלכות נקראת זאת, אלא בשעה שמחוברת עם הברית במדרגה אחת, כמ"ש, זאת בריתי. ועליה אמר דוד, בזאת אני בוטח.

401. האם גם שאר בני העולם כמו דוד יכולים לומר, בזאת אני בוטח? למה דווקא דוד לבדו אמר כן, ולא אחר? משום שמדרגת, זאת, נאחזת בדוד ונרמזת בו, שהשם דוד מרמז על מלכות, והיא כתר מלכות שלו.

402. משום שדוד לא שמר כראוי זאת זו, הוסרה ממנו המלכות, כל אותו הזמן שלָחַם עם אבשלום בנו. וכך לומדים, שזאת זו נרמזת במלכות שלמעלה, ונרמזה בירושלים עיר הקודש.

403. בשעה שדוד עבר עליה, כלומר במעשה של בת שבע, יצא קול ואמר, דוד במה שנקשרת, בזאת, הנרמזת במלכות ונרמזת בירושלים, הותרת, שיגרשו אותך מירושלים והמלכות תסור ממך. כמ"ש, הנני מקים עליך רָעה מביתך. מביתך, בית שלו ממש, הנוקבא, הנקראת זאת. והרעה, שייפרד ממנה. וכן היה, במה שעבר, בו נענש, משום שלא שמר מדרגת זאת, הברית, ע"כ נפרד ממנה. וכמו שדוד המלך כך, שאר בני העולם על אחת כמה וכמה.

404. לוּלי ה' עֶזְרָתָה לי, כמעט שָכְנָה דוּמה נפשי. במה זכו ישראל, שאינם יורדים לגיהינום, כמו שאר האומות, עובדי עבודה זרה, ולא נמסרו בידיו של דוּמה, שהוא שרו של גיהינום? באות ברית זה, זכו כל כך.

405. בשעה שהאדם נפטר מהעולם, כמה חבילות קליפות נפקדים עליו להזיק לו. כשנושאים עיניהם ורואים אות זה, שהוא ברית הקדוש, נפרדים ממנו. ואינו ניתן בידיו של המלאך דוּמה, לרדת לגיהינום, כי כל מי שנמסר בידיו, הוא יורד ודאי לגיהינום.

406. ומהאות הזה יראים העליונים ותחתונים. ודינים רעים אינם שולטים על האדם, אם הוא זוכה לשמור האות הזה. משום שמתאחד ע"י זה בשמו של הקב"ה.

407. אחר שדוד המלך לא שמר אות ברית הזה, וניטל ממנו המלכות וגורש מירושלים, היה מפחד, שחשב, שיורידו אותו מיד, וימסרו אותו ביד דוּמה, וימות בעולם האמת. כלומר, שלא יזכה לחיים הרוחניים. עד שהתבשר, כמ"ש, גם ה' העביר חטאתך לא תמות. בה בשעה פתח ואמר, לולי ה' עזרתה לי, כמעט שכנה דוּמה נפשי. שהיה נמסר בידיו של המלאך דוּמה.

408. אמר דוד, והִרְאַני אותו ואת נָוֵוהו. מי יכול לראות את הקב"ה? אלא באותה שעה שנגזר עליו אותו העונש מאבשלום, ודוד ידע, שמשום שלא שמר האות הזה כראוי, במעשה של בת שבע, נענש בזה, שהוסר ממלכותו. כי הכול מיוחד כאחד, והכול נרמז באות הזה, מלכות שלמעלה וירושלים. ואינו נקרא צדיק, מי שלא שמר האות הזה כראוי.

409. לכן היה מתפלל תפילתו, ואמר, והראני אותו ואת נווהו. אותו, זהו אות ברית קדוש, שהרי אני מתיירא, שנאבד ממני אות ברית, משום ששניים אלו, המלכות וירושלים, נאחזים באות ברית. וכיוון שאיבד המלכות וגורש מירושלים, חשב, שגם אות הברית נאבד ממנו. ומשום זה קשר בתפילתו, אותו ואת נווהו יחד. שאותו הוא אות ברית. ונווהו הוא המלכות. שהתפלל שתחזור המלכות, הקשורה באות הזה למקומו, והכול עניין אחד.

410. ומבשרי אֶחֱזֶה אלוה. מהו מבשרי, הלוא מעצמי היה צריך לומר? אלא מבשרי ממש, מיסוד אחזה אלוה. כמ"ש, ובשר קודש יעברו מעלָייך, שהוא ברית הקדוש. וכתוב, והייתה בריתי בבשרכם, שפירושו יסוד. כי בכל זמן שהאדם נרשם ברשימה הקדושה הזו של האות הזה, כלומר, שאות הברית נרשם בו עד כדי לשומרו תמיד, רואה מתוכו את הקב"ה ממנו ממש, והנשמה הקדושה נאחזת בו, באות ברית.

411. ואם לא זכה, שלא שמר האות הזה, כתוב עליו, מנשמת אלוה יאבדו. כי רשימו של הקב"ה לא נשמר. ואם זוכה ושומר אותו, השכינה אינה נפרדת ממנו לעולם.

412. מתי מתקיימת בו השכינה? כשהוא נושא אישה. והאות הזה נכנס במקומו, בשכינה, הם משתתפים יחד, הזכר והנקבה, שהם אות ברית והשכינה. ונקראים בשם אחד. ואז חסד עליון שורה עליהם, בצד הזכר. חסד שבשם אל, הבא ויוצא מחכמה עליונה, ומתעטר בזכר, וע"י אלו החסדים נמתקת הנוקבא.

413. השם אלוה, אל שבו, הארת החכמה. ו' זכר, ה' נקבה. השתתפו זכר ונקבה יחד, נקראים שם אחד, אלוה. והנשמה הקדושה ממקום זה נאחזת, והכול תלוי באות הברית הזה.

414. וע"כ כתוב, ומבשרי אחזה אלוה. כי זהו שלמות כל. מבשרי ממש, מהיסוד, מאות ברית ממש. וע"כ אשריהם ישראל הקדושים, שמתאחדים בהקב"ה. אשריהם בעוה"ז ובעוה"ב. עליהם כתוב, ואתם הדבקים בה'. ומשום זה, חיים כולכם היום.

422. אשרי תבחר ותקרֵב ישכון חצריךָ, נשֹבעה בטוב ביתךָ קְדוש היכלךָ. מתחילה כתוב חצריך, אח"כ ביתך, ואח"כ היכלך. זה פנימי מזה וזה למעלה מזה. ג' מדרגות המלכות מלמטה למעלה, זו גבוהה מזו. בתחילה ישכון חצריך, נה"י, שהם מחוץ לגוף, ונקראים חצרות. כמ"ש, והיה הנשאר בציון, והנותר בירושלים קדוש ייאמר לו. כי עיקר נה"י הוא יסוד. וציון פנימיות היסוד. וירושלים חיצוניותו. ושניהם נקראים חצרות. נשבעה בטוב ביתך, הוא אח"כ, לאחר שנשלם במדרגת חצר, זוכה למדרגת בית. כמ"ש, בחכמה ייבנה בית.

423. החכמה יבנה בית, לא כתוב. שאם היה כתוב כן, היה משמע שהחכמה נקרא בית. אלא שכתוב, בחכמה ייבנה בית, שהמשמעות, שהמלכות מקבלת חכמה, ואז נקראת בית. שכתוב, ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. שנהר יוצא מעדן, בינה החוזרת לחכמה. הגן זהו מלכות. ואז נקראת בית.

424. קדוש היכלך. הוא אחַר שנשלם במדרגת בית, הוא שלמות הכול. היכל, הי כל. שהזוכה למדרגה זו, מתפלא ואומר, איך נגלה כל זה. והכול נשלם כאן ביחד, כל דבר מוצא כאן תכלית שלמותו.

425. הכתוב, אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך, מוכיח לנו, שכל מי שמקריב את בנו קורבן לפני הקב"ה, שמָל אותו, רצונו של הקב"ה בקורבן הזה. ורוצה בו, ומקרבו, ושֹם משכנו, בשני חדרים של היסוד, שהם ציון וירושלים, ותופש בזה ובזה, כי אלו השניים מתקשרים כאחד. שכתוב, חצריך, ודאי שתי חצרות.

426. משום זה, החסידים הראשונים, כשהקריבו בניהם לקורבן זה לברית מילה, פתחו ואמרו, אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך. אלו העומדים אצלם אמרו, נשבעה בטוב ביתך קדוש היכלך. אח"כ מברך, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו. והעומדים עליהם אמרו, כשם שהִכְנסתו לברית.

427. תחילה יבקש אדם רחמים על עצמו, ואח"כ על חברו. שכתוב, וכיפר בעדו מתחילה. ואח"כ, ובעד כל קהל ישראל. אנו לקחנו הדרך הזה, וכן טוב ויפה לנו. לכן צריך תחילה בעל הברית עצמו לומר פסוקי הבקשות, ואח"כ יאמרו העומדים עליו.

428. ודאי כך הוא ויפה לומר, אשרי תבחר ותקרב. ומי שאינו אומר כן, מוציא את עצמו מעשר חופות, שעתיד הקב"ה לעשות לצדיקים בעוה"ב. וכולם מתקשרים בזה הכתוב. ומשום כך עשר מילים של האמונה יש בכתוב הזה, אשרי תבחר ותקרב. ומכל מילה נעשית חופה אחת.

429. אשרי חלקכם בעוה"ז ובעוה"ב, כי התורה מתקשרת בליבותיכם, כאילו עמדתם בעצמכם בהר סיני, בשעה שניתנה תורה לישראל.

430. כל מי שמקריב את בנו לקורבן של ברית מילה, כאילו היה מקריב כל קורבנות שבעולם לפני הקב"ה, וכאילו בנה מזבח שלם לפניו. כמ"ש, מזבח אדמה תעשה לי.

431. משום זה צריך לסדר מזבח בכלי אחד מלא עפר, למוֹל עליו ברית קדוש זה. ונחשב לפני הקב"ה, כאילו שחט עליו עולות וקורבנות, צאן ובקר.

432. ונוח להקב"ה מעשה המילה יותר מכל הקורבנות, כמ"ש, וזבחתָ עליו את עולותיךָ ואת שְׁלָמיךָ, בכל המקום אשר אזכיר את שמי. אזכיר את שמי, הוא מילה, כמ"ש, סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם. הרי שברית הוא שם, שאומר בו, ובריתו להודיעם.

433. מזבח אדמה, כמ"ש, ואם מזבח אבנים תעשה לי. רמז לגֵר כשהוא מתגייר. שהוא מעם קשה עורף וקשה לב, זהו נקרא מזבח אבנים.

434. לא תבנה אֶתהֶן גזית. שצריך להכניס את הגר בעבודת הקב"ה, ולא ימול אותו, עד שישכח העבודה זרה שעבד עד כאן, שתצא מליבו. ועד שתסור ממנו עורלת ליבו.

435. ואם נימול ולא הסיר ממנו אותה קשיות לב, כדי שייכנס בעבודתו הקדושה של הקב"ה, הרי הוא כמו פסל של אבן, שמסתתים אותו מצד זה ומצד זה, והאבן נשארת אבן כבתחילה. משום זה, לא תבנה אֶתהֶן גזית. שאם נשאר בקשיותו, מילה זו שנימול אינה מועילה לו.

436. משום זה, אשרי חלקו של המקריב קורבן זה בשמחה וברצון לפני הקב"ה, וצריכים לשמוח בחלק הזה כל היום. שכתוב, וישמחו כל חוסֵי בָך, לעולם ירננו.

437. ויהי אברם בן תשעים שנה ותשע שנים, ויירא ה' אל אברם. והאם עד עתה לא נגלה הקב"ה לאברהם? ועוד שכתוב, בן תשעים שנה ותשע שנים, למה מתחילה אומר שנה, ולבסוף אומר שנים?

438. אלא כל אלו הימים עד עתה, לא כתוב, ויירא ה' אל אברם. כל זמן שהיה ערל וסתום, הקב"ה לא נגלה עליו כראוי. עתה נגלה עליו כראוי, שכתוב, ויירא, משום שרצה לגלות בו אות ברית הזה, שהוא הכתר הקדוש.

439. ועוד, כי רצה הקב"ה להוציא ממנו זרע קדוש. וקדוש לא יוכל להיות, בעוד שהוא ערל בשר. אלא אמר הקב"ה, עתה, כשהוא בן 99 שנה, והזמן קרוב שיצא ממנו זרע קדוש, שקרוב להיות מאה שנה, יהיה הוא קדוש מתחילה, שימול עצמו, ואח"כ יצא ממנו זרע קדוש. משום זה מנה ימיו בתשע שנים, משום שהתקרב לזמן הראוי להוליד בשלמות, ולא בכל הזמנים שקדמו.

440. כתוב תשעים שנה ולא שנים. כי כל הימים הקודמים מטרם שנימול, לא היו שנים. אלא היו נחשבים כשנה אחת, כי ימיו לא היו ימים. עתה שהגיע לשנים האלו, ל-99 שנה שימול עצמו, נחשבו לו שנים ולא כתוב בהם שנה. אלא שכתוב, ותשע שנים.

441. ויאמר אליו, אני אל שד"י. מה הטעם שעד עתה לא אמר אליו הקב"ה, אני אל שד"י? עשה הקב"ה למטה כתרים תחתונים שאינם קדושים. וכל אלו שלא נימולו, ייטמאו בהם.

442. ויש בכתרים תחתונים רשימות, כי נראה בהם שי"ן דל"ת ולא יותר, שחסר שם י' מהשם שד"י. ומשום זה מטמאים בהם, ומתדבקים בהם כתרים תחתונים, לעומת של עשרה כתרים דקדושה, כי זה לעומת זה עשה אלקים. והמכשפים והשֵדים יונקים חיותם, וכל כוחם מעשרה כתרים תחתונים הללו.

אחר שנימולו, יוצאים מאלו כתרים תחתונים, ונכנסים בכנפי השכינה, ומתגלה בהם י', הרשימה הקדושה, אות ברית השלם, ונרשם בהם השם שד"י, ונשלם בקיום שלם. וע"כ כתוב באברהם, אני אל שד"י. מה שלא כתוב כן מטרם שהצטווה על המילה.

443. התהלך לפניי והיֵה תמים. תמים פירוש שלם. כי עד עתה היה חסר י' ברשימה של שי"ן דל"ת. לפיכך אמר לו הקב"ה, מול את עצמך, והיֵה שלם ברשימה של י'. והשם שד"י יהיה שלם בך. ומי שהוא שלם ברשימה זאת, הוא ראוי להתברך בשם הזה, כמ"ש, ואל שד"י יברך אותך.

444. מהו השם, אל שד"י? שם שהברכות יוצאות ממנו. הוא השולט על כל הכתרים התחתונים. וכולם יראים ומזדעזעים מפחדו. משום זה, כל מי שנימול, כל אלו שאינם קדושים, מתרחקים ממנו ואינם שולטים עליו. ולא עוד, אלא שאינו יורד לגיהינום, כמ"ש, ועמֵך כולם צדיקים, לעולם יירשו אָרץ.

445. ואמר רבי אבא, על רבי שמעון ותלמידיו, אשריכם בעוה"ז ובעוה"ב. כולכם קדושים. כולכם בני אלקים הקדוש. עליכם כתוב, זה יאמר לה' אני וזה יקרא בשם יעקב. כל אחד מכם אחוז ומתקשר במלך הקדוש העליון. ואתם שרים ממונים בעלי מגן מאותה ארץ, שנקראת ארץ החיים, הנוקבא המלבישה לאמא עילאה, ששריה אוכלים מן המן של הטל הקדוש.

446. אשריך ארץ שמַלכך בן חורין. ארץ, הנוקבא, שעלתה למעלה והלבישה הבינה. השולטת על כל החיים שלמעלה, שבבינה, שמשום זה נקראת ארץ החיים. ועליה כתוב, ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה תמיד. וכתוב, ארץ אשר לא במסכנות, לא תחסר כל בה. לא תחסר כל בה הוא בדיוק, שמקבלת מזיווג שאינו נפסק. משום שמלכך בן חורין. זה הקב"ה, ז"א. כמ"ש, בנִי בכוֹרי ישראל.

בעת שז"א עולה ומלביש לאו"א עילאין והנוקבא עולה ומלבישה לישסו"ת, והם פב"פ, אז נקרא ז"א ישראל, כמ"ש, בני בכורי ישראל, ונקרא בן חורין. והנוקבא נקראת ארץ החיים, כמ"ש, אשר לא תחסר כל בה. כי ז"א משפיע לה מזיווג או"א שאינו נפסק.

447. מהו בן חורין? כמ"ש, יובֵל היא קודש תהיה לכם. ויובל פירושו בינה. וכתוב, וקראתם דרור בארץ, הרי שכל חירות באה מיובל, בינה. משום שיש לז"א מוחין דבינה, נקרא בן חורין. למה בן חורין ולא בן חירות?

המוחין דהארת חכמה נקראים חירות, כי ע"י המוחין הללו מכניעים כל הקליפות והס"א. ומוחין הללו דחכמה מאירים רק מלמטה למעלה, שהוא ו"ק דג"ר. ונבחן לאור נקבה, כי כל אור שאינו מאיר מלמעלה למטה, אינו אור זכר. וע"כ מכונים המוחין חירות, מלשון נקבה, ולא חורין, שהוא לשון זכר. וכך הוא ודאי, שצריך להיות בן חירות, כי המוחין אינם מושפעים מלמעלה למטה.

448. למה כתוב בן חורין? כי כאשר י' עם ה' מתחברים, אז כתוב, נהר יוצא מעדן, ז"א, להשקות את הגן. ואין לומר כאשר מתחברים, אלא, מתחברים ודאי. ומשום זה כתוב, בן חורין. כי כאשר מתחברים, מורה שזיווגם נפסק ולפעמים מתחברים. וכיוון שמדובר באו"א עילאין, שזיווגם אינו נפסק, לא ייתכן לומר, כאשר מתחברים, אלא מתחברים תמיד. ואז כשז"א מקבל מוחין אלו דאו"א עילאין, שהם מאירים מלמעלה למטה, הוא נקרא בן חורין.

כי או"א עילאין בעת שהם בזיווג עם ישסו"ת, שהם משפיעים אז מוחין דהארת חכמה אליהם, נבחנים אז גם או"א למוחין דחירות, אע"פ שהם לפי עצמם רק חסדים מכוסים. והוא מטעם היותם כוללים למוחין דישסו"ת. ועוד נוסף אליהם, שהם משפיעים מלמעלה למטה, ע"כ הם נקראים חורין, לשון זכר. וע"כ כתוב על ז"א אז, אשריך ארץ שמַלכך בן חורין, ושֹרייךְ בעֵת יאכֵלו, בשמחה בשלמות וברצון.

449. וכתוב, אִי לך ארץ שמלכך נער. הארץ הזו שלמטה, הנוקבא שבבריאה, אשת מט"ט. כי כל שאר ארצות של שאר העמים עכו"ם, ניתנו לשרים ממונים עליהם. ועליון על כולם הוא אותו שכתוב בו, נער הייתי גם זקנתי. שזה שרו של עולם, מט"ט, הנקרא נער. ועליו כתוב, אי לך ארץ שמלכך נער. אוי אל העולם, שיונקים מצד מט"ט. וכאשר ישראל בגלות, הם יונקים ממנו, כמי שיונק מרשות זר. כי ישראל צריכים לינוק מן הקב"ה ולא ממנו.

450. ושרייך בבוקר יאכלו. ולא בשאר שעות היום. בשעה שהחמה זורחת ובני העולם משתחווים אל השמש, הנה כעס תלוי אז בעולם. וכן בשעת המנחה תלוי כעס בעולם, שאז זמן הדין. מי גרם זה? משום שמלכך נער, מט"ט.

451. ואתם צדיקי אמת קדושים עליונים בני המלך הקדוש, אינכם יונקים מאותו הצד של מט"ט, אלא מאותו מקום קדוש שלמעלה, מהנוקבא דז"א, הנקראת ארץ החיים. עליכם כתוב, ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום.

452. אשירה נא לידידי, שירת דודי לכרמו. כתוב, שירה. האם לא תוכחה היה צריך לכתוב, כי דברי תוכחה הם לישראל? וכתוב, לידידי. האם לא לדודי היה צריך לכתוב, כמ"ש, שירת דודי לכרמו? ולמה כתוב, כרם היה לידידי, בקרן בן שמן, ובכל התורה לא נמצא מקום, שיהיה נקרא קרן בן שמן?

453. אשירה נא לידידי, זה יצחק, שהיה ידיד. ונקרא ידיד מטרם שיצא לעולם, שאומרים עליו, אשר קידש ידיד מבטן.

454. למה נקרא יצחק ידיד? כי אהבה גדולה הייתה להקב"ה אל יצחק, שלא נעשה עד שנימול אברהם אבינו, ונקרא תמים, כי אז נאמר לו, והיֵה תמים, והתווסף האות ה' לשמו להשלמה. וכן לשרה ניתנה ה' זו. שהוא נקרא אברהם והיא שרה.

455. ה' שניתנה לשרה נכון הוא, אבל לאברהם למה ניתנה לו ה' ולא י'? הרי י' היה צריך להתווסף בשמו, כי הוא זכר, ובחינת י' שייכת לזכר, ובחינת ה' שייכת לנקבה? אלא סוד עליון סתום הוא. אברהם עלה למעלה ולקח סוד מה"ר, בינה, עולם זכר. כי ה"ר וה"ת שבשם הוי"ה, ה"ר תלויה בזכר, וה"ת תלויה בנקבה. וה' שלקח אברהם, היא ה"ר, שהיא זכר, בינה.

אברהם יצחק ויעקב הם ג' קווים הנמשכים מג' הנקודות, חולם שורוק וחיריק. וזו"ן קו אמצעי, נקודת החיריק. ובב' הקווים ימין ושמאל, חולם שורוק, אין לזו"ן בהם כלום, כי הם מ"י אל"ה שבשם אלקים שבבינה. אלא מתוך ששלושה יוצאים מאחד, שג' קווים דבינה יצאו ע"י מסך דחיריק של זו"ן, ע"כ, אחד זוכה בשלושתם, זכו זו"ן גם הם בב' הקווים ימין ושמאל דבינה. שעם קו אמצעי שבהם עצמם, הם ג' קווים. כי כל השיעור שהתחתון גורם שיאיר בעליון, זוכה בו גם הוא.

ונאמר, שנקרא ידיד מטרם שיצא לעולם. כי ידיד, קו שמאל, ששם אהבת דודים. וכל הנשמות נמשכות מזו"ן, שנקראים עולם. והאם מציאות קו השמאל אינו בעולם, שהוא זו"ן, אלא בבינה? אלא שיצחק נמשך מבינה, מטרם שיצא לעולם, לזו"ן. שאע"פ שיוצא מזו"ן, מ"מ אין לידתו אלא מבינה, ששם מציאות קו השמאל. אלא שיוצא דרך זו"ן בהעברה. כי היות שהנשמות מדרגה תחתונה מזו"ן, הן מחויבות לעבור דרך זו"ן, אע"פ ששורשם מבינה.

ולמה נקרא יצחק ידיד? כיוון שיוצא מזו"ן, ונולד מאברהם, איך אפשר שיצחק יהיה נמשך מקו שמאל שנקרא ידיד, שכבר זו"ן ואברהם הם ממסך דחיריק, שהוא קו אמצעי? אלא אהבה גדולה הייתה להקב"ה אל יצחק, שלא נעשה עד שנימול אברהם אבינו, והתווסף ה' לשמו להשלמה. כי ה' שהתווסף לו על שמו, הוא בינה. ומורה, שאברהם עלה למעלה אל הבינה, ולקח סוד הבינה עצמה. ושם בעודו בבינה, הוליד את יצחק. כי הוא הלביש שם את קו ימין דבינה, חולם, והוליד את יצחק בקו שמאל דבינה, שורוק. וע"כ יצא יצחק בבחינת ידיד, קו שמאל דבינה שלמעלה מזו"ן.

456. כה יהיה זרעך, זרעך ממש. כלומר, כה, המלכות, תהיה זרע ממש שלו. כי היה מתחיל להיכנס בברית הזה. וכל המתחיל להיכנס, נכנס בברית הזה, המלכות, הנקראת כה. ומשום זה גר שנימול נקרא גר צדק, משום שאינו בא מגזע קדוש שנימולו. והוא המתחיל להיכנס בברית. וכל מתחיל נכנס במלכות. וע"כ מי שנכנס במלכות, הנקראת צדק, שמו גר צדק.

457. משום זה כתוב באברהם, כה יהיה זרעך, שפירושו, זרעך ממש. כי כה, שהיא ה"ת, המלכות, תהיה לך זרע ממש. ואיך נעשית לו המלכות לזרע? כי ב' אותיות ה', בינה ומלכות, התחברו יחד. כלומר, לאחר שאברהם עלה לה"ר, עלתה אליו ה"ת, מלכות, והתחברו שתיהן יחדיו. והולידו למעלה בבינה ב' קווים, מ"י אל"ה.

כי תחילה ע"י עליית המלכות לבינה, נפלו אל"ה דבינה, ונשארה בב' אותיות מ"י דאלקים, שזה נבחן לכניסת י' באור הבינה, ונעשה אור לאויר. והוא נקודת החולם.

ואח"כ ירדה המלכות מהבינה למקומה, וחזרו אל"ה לבינה, ונעשו קו שמאל, השורוק. ומה שיוצא מהם בעת לידת קו שמאל, הוא יו"ד, הי' שיוצאת מאויר הבינה, וחזרה הבינה להיות אור ג"ר. משום זה אות ראשונה של השם יצחק היא י', זכר, כי מאות י' מתחיל הזכר להתפשט. זכר, מוחין דג"ר, שמתפשט ע"י יציאת הי' מאויר.

וע"כ כתוב, ביצחק ייקרא לך זרע. דווקא ביצחק, קו שמאל, אל"ה שחזרו אל הבינה. וכן י' שיצאה מאויר והבינה חזרה להיות אור ג"ר. ולא כתוב בך, כי באברהם עצמו לבדו אין שלמות, שהוא מ"י דאלקים, שהתמעט מחמת עליית ה"ת לה"ר, ונעשה לו"ק. אלא בעת לידת קו שמאל, שהוא יצחק, חזר גם אברהם לבחינת ג"ר. וזהו שמדייק הכתוב, ביצחק דווקא ייקרא לך זרע, ותשיג על ידו השלמות. ולא בך, כי בך עצמך אין ג"ר בלי יצחק.

יצחק הוליד. כמ"ש, תיתן אמת ליעקב, חסד לאברהם. יעקב השלים הכול. אע"פ שיעקב הוא קו אמצעי, ז"א, ולפי זה לא היה צריך להיוולד למעלה במקום בינה, כמו יצחק. אמנם לפי שיעקב השלים הכול, כי לולא קו אמצעי, לא היו ב' הקווים שבבינה יכולים להאיר. לפיכך הוליד יצחק את יעקב למעלה במקום בינה, ויעקב נעשה שם דעת, המכריע בין חכמה ובינה, שהם אברהם ויצחק.

458. הייתכן שאברהם נכלל בקו שמאל דיצחק, הרי כתוב, חסד לאברהם, הרי שנאחז בימין? אלא חלק שלו חסד, משום שעשה חסד עם בני העולם. אבל להוליד נכלל בקו שמאל, ומכאן מתחיל. כי אין הולדה אלא מהארת חכמה, שהוא מושג ע"י התכללות ימין בשמאל, כמ"ש, ביצחק ייקרא לך זרע, ולא בך. כי מאה שנה הן ע"ס שבכל אחת עשר. ובכלים דע"ס העליונים גדלים תחילה, שמתחיל בכתר ומסיים במלכות. ונמצא שנת המאה מלכות דמלכות, שתיקונה קשה מאוד. וע"כ נימול אברהם בשנת 99, כדי שיוכל לתקן את שנת המאה.

459. ומשום זה יצחק, דין קשה, קו שמאל, שנסתם מחמת חיסרון של לבוש החסדים, יצא להשלים את חלקו. ולהוליד את קו האמצעי, יעקב. ונקרא חסד, שהמשיך קומת חסדים על מסך דחיריק, קו אמצעי, הנקרא יעקב, שהִרבה החסדים. ואז נכללו ימין ושמאל זה בזה.

וע"כ יעקב השלים הכול מצד הימין ומצד השמאל: מצד שנכללו אברהם ויצחק בחלקיהם למעלה ע"י יעקב, קו אמצעי, שבזה נשלמו החסדים שבימין, הוא שלמות אחד של יעקב. ומצד שניתן להם להוליד מלמטה למעלה, הוא שלמות ב' ליעקב.

כלומר, מצד שנשלם החכמה שבשמאל ע"י התלבשות בחסדים שבימין, שאז החכמה מאירה מלמטה למעלה, ונעשה ראוי להוליד. שכל זה נשלם ע"י יעקב. הריהו שלמות ב' של יעקב. הרי שיעקב השלים מצד הימין ומצד השמאל. וע"כ כתוב, ישראל אשר בךָ אתפאָר. כי בו, בישראל, נשלמו הגוונים, האורות, מלמעלה ומלמטה.

460. וע"כ כתוב, אשירה נא לידידי. שירה ודאי, משום שהזכיר, לידידי, שמורה על הולדת זכר, יצחק, המוחין דקו שמאל מבינה, עולם הזכר. כי יצחק נקרא ידיד מטרם שיצא לעולם, מטרם שיוצא דרך זו"ן, הנקראים עולם, בעודו קו שמאל בבינה. וע"כ הוא זכר, כמו בינה. ולפיכך כתוב כאן, אשירה. כי בזכר, שהוא ג"ר, נוהג שירה.

461. ויש אומרים, אשר אשירה נא לידידי, זה אברהם. כמ"ש, מה לידידי בביתי, שהוא אברהם. כן ידידי שכאן הוא אברהם. ואברהם ירש ירושה של נחלת שדה, שהיא המלכות, המכונה כאן כרם. שאומר עליה, שירת דודי לכרמו.

462. שירת דודי לכרמו. דודי זה הקב"ה, כמ"ש, דודי צח ואדום. כשידידי נאחז בדודי, הוא זכר. דודי הוא ז"א, נאחז בידידי, קו שמאל דבינה, בעת שז"א משמש שם לקו אמצעי. ואז יש לז"א מוחין הללו דבינה, זכר. וממנו, בהארת השמאל דבינה, נטע כרם, המלכות ונוקבא דז"א. שכתוב, כרם היה לידידי. כי היא נבנית משמאל דבינה.

463. כרם היה לידידי, בקרן בן שמן, הוא כמ"ש, בקרן היובֵל, מלכות ממותקת בבינה. כי קרן היא מלכות, ויובל היא בינה. והקרן הזו שכאן התאחדה בזכר הזה, הנקרא בן שמן, בינה. שכל יציאתו ונטיעתו של הכרם, המלכות, נעשה בסיבת עלייתה אל הבינה, לזכר. כמ"ש, ויעזקֵהוּ ויסקלֵהוּ.

464. בן שמן כמו בן חורין, בינה. ושניהם, בן שמן ויובל, בינה. ונקרא שמן, כי משם, מבינה, נמשך שמן וגדלות להדליק הנרות. עד שהקרן הזו, מלכות, לוקחת ומאספת אותם. ונקרא גם קרן היובל. ומשום זה נמשכה מלכות בית דוד, משום שנמשח בקרן, והתאחד בו.

465. איך יצא ונולד הכרם מקרן בן שמן ע"י עלייתה אל הבינה? כמ"ש, ויעזקהו, שצמצם והגדיר אותו סביב סביב, כטבעת המקיפה מכל הצדדים. הכתוב מביא תיקונה של הכרם, מקטנותה עד גדלותה, שנעשה מפאת עלייתה אל הבינה.

בתחילה, כשעלתה המלכות אל הבינה, נבחן, שי' נכנסה באור הבינה ונעשה אויר. והתמעטה הבינה לו"ק, כי אז נפלו ממנה אל"ה לזו"ן, ונשארה במ"י. ואז גם זו"ן התמעטו לו"ק. ועל זה כתוב, ויעזקהו, שהקיפו מכל צד, שצמצם אותה לו"ק, מחמת י' שנכנסה לאור הבינה ונעשה אויר, קומת רוח, ו"ק.

וַיְסַקְלֵהו, שהסיר מהכרם ומחֶלקו כל אלו הגדולים, וכל אלו השרים, וכל הכתרים התחתונים. שע"י עליית המלכות לבינה, שהתמעטה אז לו"ק בלי ראש, הסיר המאציל מהמלכות כל כוחות הגדולים של הס"א, שהיו דבוקים במלכות. כי אחר שהתמעטה לו"ק, אין להם מה לינוק ממנה, ואז הוא, הבינה, לקח את הכרם לחלקו, שהתדבקה בבינה ונעשתה לחלק מהבינה, כמ"ש, כי חֵלֶק ה' עַמו, יעקב חבל נחלתו. כי לפי שהמלכות נעשתה לחלק מהבינה, נעשו גם ישראל לחלק מהבינה, להיותם דבוקים בה.

466. וייטעֵהוּ שֹוֹרֵק, כמ"ש, ואנוכי נטעתיך שֹוֹרֵק, כולֹה זרע אמת. כולֹה כתוב באות ה', כמו כל ה', שהיא המלכות. כי ע"י שהבינה חזרה והורידה הי' מאויר, והחזירה אליה אל"ה, שאז יצא קו שמאל, שורוק, אור החכמה בלי חסדים, והשפיעה הבינה מוחין הללו אל המלכות. ואז, כל ה' זרע אמת. כי אור החכמה שמאירה הבינה אל הכרם, נקרא אמת.

מהמצב הזה, מאור השורוק, התחיל אברהם להוליד למעלה את יצחק. כי הוא בחינת השורוק הזה. ומזה יצא זרע אמת, כי הארת החכמה נקרא אמת. כמ"ש, כ"ה יהיה זרעך, כי בעת שקו שמאל מאיר במלכות, נקראת המלכות כ"ה. והכול דבר אחד, שורוק, זרע אמת, לידת יצחק, כה יהיה זרעך. הם כולם דבר אחד, שהוא הארת קו שמאל מהבינה.

אשרי חלקם של ישראל שיורשים הירושה הגדולה הזו. כי מוחין אלו נקראים ירושה, להיותם מלמעלה מזו"ן, וזו"ן מקבלם מאו"א בדרך ירושה. וכן ישראל, בדומה לבן היורש את אביו, שזוכה בו, אע"פ שאינו מעשה ידיו, כן זוכה זו"ן במוחין דבינה, אע"פ שמצד עצמו אין לו בהם כלום. וכן ישראל מזו"ן.

467. וייבן מגדל בתוכו. מהו מגדל? כמ"ש, מגדל עוז שֵם ה', בו ירוץ צדיק ונשֹגב. בו ירוץ צדיק ודאי. כי מבחינת הארת השורוק, אין המלכות יכולה להתקיים, להיותה חכמה בלי חסדים. ובניין המגדל, פירושו התלבשות החכמה בחסדים, שאז ירוץ צדיק ונשגב. ולא מקודם לכן.

468. וגם יקב חצב בו. זהו שער צדק, כמ"ש, פיתחו לי שערי צדק. המסך דחיריק, שעליו נמשך קומת החסדים וקו אמצעי. שלולא זה לא הייתה החכמה מאירה. ומשום זה יש בחסדים הללו גם התכללות החכמה.

מהו המשמעות, פיתחו לי שערי צדק? כל אחד מישראל שנימול נכנס בשניהם, וזוכה בשניהם, במגדל וביקב. מגדל, התכללות חכמה בחסדים. יקב, התכללות חסדים בחכמה. לכן ביקש דוד, פיתחו לי שערי צדק, לזכות בשניהם.

469. ומי שהקריב את בנו לקורבן של ברית מילה, הוא מכניסו בשם הקדוש. ועל האות הזה מתקיימים שמיים וארץ, כמ"ש, אם לא בריתי, חוקות שמיים וארץ לא שמתי. ובעל השמחה הזה זכה לכל, וזכה לראות את הקב"ה פב"פ ביום הזה.

470. אשרי חלקנו שזכינו ליום הזה. ואשרי חלקו עימנו. והבן הזה הנולד לו, קוראים עליו כמ"ש, כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו, יצרתיו, אף עשיתיו. וכתוב, וכל בנייך לימוּדֵי ה'.

475. אמר רבי שמעון, משום שהסודות התגלו כל כך בין בעל השמחה וחבריו, נגזר עליהם, שיגלו בין החברים שבבבל, וילמדו הדרכים שלהם והסודות יתכסו ביניהם. כי הסודות לא יתגלו אלא בינינו, כי הקב"ה הסכים עימנו, ועל ידינו יתגלו הדברים.

476. עתיד הקב"ה להכריז על בניו, כמ"ש, אז ייבקע כשחר אורֶךָ וארוּכָתך מְהֵרָה תצמח.