לילה וחצות לילה

[לילה ופלגות לילה]

357. ועמֵךְ כולם צדיקים. אשריהם ישראל מכל העמים, שהקב"ה קרא להם צדיקים. 125,000 בעלי כנפיים, הולכים ומשוטטים בכל העולם, ושומעים קול ומקבלים את הקול.

358. אין דבר בעולם שאין לו קול, והוא הולך ומשוטט ברקיע, ותופשים בו בעלי הכנפיים, ומעלים אותו הקול למ"ן לזו"ן, ודנים אותו הן לטוב והן לרע, כמ"ש, כי עוף השמיים יוליך את הקול.

כי הצדיקים מעלים מ"ן, מסך דחיריק, לקו אמצעי, המייחד להקב"ה ולשכינתו. והוא ע"י מע"ט שהצדיקים עושים ביום. בשעה שהמעשים למטה ישרים, והאדם משתדל בעבודת המלך הקדוש, נעשה מהם הבל, העולה למעלה למ"ן. ואין לך הבל שאין לו קול, כלומר, שנעשה לקו אמצעי הנקרא קול. ונעשה סנגור לפני הקב"ה. כלומר, שמייחד הקב"ה ושכינתו. וכל המעשים שאינם עבודת הקב"ה, נעשה מהם הבל, שהוא שבירת הרוח. כמ"ש, הבל ורעות רוח.

הרי שמכל מעשה עולה הבל, וההבל נעשה קול. ואם טוב הוא, עולה למ"ן לייחוד ז"א ונוקבא. והמלאכים המשמשים לייחוד זו"ן, לקבל המ"ן מהצדיקים ולהוריד להם מקומת הזיווג, נקראים עוף או בעלי כנפיים.

מכונים עוף, משום שאין להם אלא קומת ו"ק, אור הרוח, המכונה אוויר. רמז, שפורחים באוויר כמו עוף השמיים, בשעה שמקבלים המ"ן, הנקרא קול. כמ"ש, כי עוף השמיים יוליך את הקול. ואחר הזיווג, שמשפיעים קומת הזיווג, המכונה דיבור, אל הצדיקים, שאז יש להם ג"ר, אלא שממעטים בכנפיהם את הג"ר דחכמה שבקומת הזיווג, שלא ימשכו מלמעלה למטה, נקראים בעלי כנפיים, כמ"ש, ובעל כנפיים יגֵיד דבר. יגיד, הוא לשון המשכה והשפעה. דבר, הוא קומת הזיווג, המכונה דיבור.

והמספר 125,000 בעלי כנפיים ע"ש קומת הזיווג, שהם ממשיכים בכוח המ"ן שמעלים. כי הזיווג נמשך מג' הקווים, ובב' הקווים ימין ושמאל יש נרנח"י שלמים, המלובשים בחמש ספירות כח"ב תו"מ. אבל קו אמצעי שלהם, נ"ר, המלובש בשתי ספירות כו"ח. ולפי שהם מבחינת ז"א, שכל ספירה שלו היא עשר, ע"כ יש להם חמישים ספירות מקו ימין, וחמישים ספירות מקו שמאל, כח"ב תו"מ, שכל אחת מהן כלולה מעשר. ויש להם עשרים משתי ספירות כו"ח שבקו אמצעי. הרי 120.

ומבחינת המלכות הדבוקה בקו אמצעי, אין להם אלא חצי המלכות, מחזה ולמעלה, וחסרים את חצי המלכות שמחזה ולמטה. וע"כ אין להם ממנה אלא חמש ספירות ולא עשר. ועם 120 מג' הקווים, יש להם 125 ספירות. ועיקר השם בעלי כנפיים הוא ע"ש שמתקנים את אור החכמה, ומכסים בכנפיהם על הג"ר. ולפי שהם משמשים על החכמה, שספירותיה אלפים, ע"כ נבחנים למספר 125,000.

359. מתי דנים את הקול הזה, כלומר מתי עולה הקול למ"ן לזו"ן? בשעה שאדם שוכב וישן, והנשמה יוצאת ממנו, והיא מעידה על האדם, אז דנים את הקול, שהוא עולה למ"ן, אם הנשמה מעידה לטובה. וכתוב, משוכֶבֶת חיקךָ שְמור פתחֵי פיךָ. משום שהיא מעידה על האדם. משוכבת חיקך, פירושו הנשמה. כל מה שאדם עושה בכל היום, הנשמה מעידה עליו בלילה.

360. בתחילת שעה ראשונה שבלילה, כשנושף היום והשמש באה, בעל המפתחות, מט"ט, שר העולם, הממונה על השמש, להמשיך אורה לעולם, נכנס ב-12 שערים של השמש הפתוחים ביום, שהם 12 שעות היום. אחר שכבר נכנס בכולם, בסיום שעה ה-12, אז כל אלו השערים נסתמים. כלומר, שנגמרה ממשלת היום, והגיע הזמן של ממשלת הלילה.

361. ואז כרוז עומד ומתחיל להכריז. כי כל שינוי נעשה עם כרוז. קם המלאך גבריאל, שהוא המכריז, ותופס באלו המפתחות, הכוחות הנמשכות מהמלכות הממותקת, המכונה מפתחא, שביום הם ברשותו של מט"ט, שבכוח המפתחות הוא ממשיך החושך, הכרוז. ואחר שגמר את הכרוז, כל אלו שומרי העולם מתאספים ועולים מהעולם. ואין מי שיפתח פתיחה, שימשיך הארה מועטת, כי כולם משתתקים. אז מתעוררים הדינים של מטה, של המלכות הבלתי ממותקת, והולכים ומשוטטים בעולם. והלבנה מתחילה להאיר.

362. ובעלי היבבה, שהם כוחות הדין המעוררים יבבה ויללה בעולם, תוקעים, ומייללים תרועה, ותוקעים שנית. אז מתעוררת השירה, והמלאכים מזמרים לפני ריבונם. יש 12 שעות ביום, וכן 12 בלילה. חו"ב תו"מ, שאין בכל אחד מהם חו"ב תו"מ, אלא חו"ב ות"ת בלבד. כי המלכות חסרה בכל אחד מהם. שמצד אחד יש מלכות, שהרי יש ארבעה פנים חו"ב תו"מ, והיא מלכות הממותקת בבינה. ומצד אחד חסרה המלכות, שאין בכל אחד מהם ארבעה אלא שלושה, והיא מלכות מבחינת עצמה שנגנזה.

ולולא התיקון הזה לא היו זו"ן ראויים לקבל אורות עליונים. ולפיכך יש תיקון 12 שעות ביום, ותיקון 12 שעות בלילה. אלא שביום הן מתוקנות ע"י כוחות החסד. ובלילה הן מתוקנות ע"י כוחות הדין, הנקראים בעלי היבבה. וע"כ בעלי היבבה, שהם כוחות הדין המעוררים יבבה ויללה בעולם, תוקעים, ומייללים תרועה, ותוקעים שנית, שממשיכים ג' קווים.

כי תקיעה ראשונה קו ימין. ויללה, שברים תרועה, קו שמאל. ותקיעה שנייה קו אמצעי. ובזה נתקנת הלילה ב-12 שעות, כי בכל קו יש חו"ב תו"מ, והם 12. וכיוון שהלילה נתקנה בזה, אז מתעוררת השירה, והמלאכים מזמרים לפני ריבונם, שהגיע הזמן לומר שירה, שהן ג' משמרות שיש בלילה, שבהם המלאכים אומרים שירה.

כמה בעלי מגִנים עומדים בקיומם להגן על הדינים ומעוררים דינים בעולם. ואז בני אדם ישנים, והנשמה יוצאת מהגוף ומעידה עדות, ומתחייבת בדין, כי כמ"ש, אין צדיק בארץ אשר לא יחטא. והקב"ה עושה חסד עם האדם, והנשמה חוזרת בבוקר למקומה.

363. בחצות הלילה, כשתרנגולים נעורים, מתעורר צד צפון ברוח, קו שמאל בהארת השורוק, הארת חכמה בחוסר חסדים, ג"ר דרוח. קם בקיומו השרביט של צד דרום, קו הימין, חסדים, ומזדווג באותו הרוח של קו שמאל, ונכללו זה בזה. ואז שָכְכו דיניו של קו שמאל, ונמתק בחסדים. אז מתעורר הקב"ה במנהגו להשתעשע עם הצדיקים בגן עדן.

364. בשעה ההיא, אשרי חלקו של האדם הקם להשתעשע בתורה, כי הקב"ה וכל הצדיקים שבגן עדן מקשיבים לקולו, כמ"ש, היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך, השמיעיני.

365. ולא עוד, אלא הקב"ה מושך עליו חוט של חסד, שיהיה נשמר בעולם, כדי שהעליונים והתחתונים ישמרו אותו. כמ"ש, יומם יצווה ה' חסדו ובלילה שירוֹ עימי.

366. כל מי שעוסק באותה שעה בתורה, ודאי שיש לו חלק תמידי בעוה"ב. מהו תמידי? המוחין הללו נמשכים מישסו"ת, שזיווגם נפסק ואינו תמידי. אלא בכל חצות לילה, כאשר הקב"ה מתעורר בגן עדן, כל אלו הנטיעות, הספירות, שבגן עדן, הנוקבא, יושקו ביותר מאותו הנחל, הנקרא נחל קדומים נחל עדנים, או"א עילאין, שמימיו אינם נפסקים לעולם, שזיווג או"א לא נפסק.

ומי שקם ועוסק בתורה, הנחל ההוא כאילו נשפך על ראשו, ומשקה אותו בתוך הנטיעות שבגן עדן. וע"כ יש לו חלק תמידי גם במוחין דעוה"ב, ישסו"ת, כי המוחין דאו"א כלולים בתוכם גם המוחין דישסו"ת.

367. ולא עוד, אלא, הואיל וכל הצדיקים שבתוך גן העדן מקשיבים לו, שמים לו חלק באותו שיקוי הנחל, שהם המוחין דאו"א עילאין. ונמצא שיש לו חלק תמידי לעוה"ב, שהם כלולים במוחין דאו"א.

368. רבי אבא היה בדרך, בערב נכנס לכפר. כשרצה לשכב, אמר לבעל הבית, משום שאני קם בחצות לילה ממש, אני צריך לתרנגול שיעיר אותי.

369. אמר לו בעל הבית, אינך צריך לתרנגול, כי יש לי סימן ערוך בבית. כי משקל זה שלפני מיטתי, אני ממלא כלי מים, ונותן אותו על כף אחת מהמשקל, ודרך חור שבכלי, נוטפים המים טיפה אחר טיפה, עד שבחצות לילה ממש כבר התרוקנו כל המים, ועולה הכף למעלה וכף השנייה שבמשקל נשמטת ומתגלגלת למטה, ועושה רעש בנפילה, והקול נשמע בכל הבית. ואז הוא חצות לילה ממש.

370. כתוב, חצות לילה אקום להודות לָך. מה ראה דוד, שאמר חצות לילה, ולא אמר בחצות לילה? חצות לילה ודאי להקב"ה אמר כך, שקרא לו חצות לילה.

371. והאם הקב"ה נקרא חצות לילה? כן, חצות לילה ממש, הקב"ה ופמליה שלו. ואז הוא הזמן שנכנס בגן עדן להשתעשע עם הצדיקים. כל שם מורה השגה, שאנו משיגים הקב"ה דרך השם ההוא. וכיוון שדרכו של הקב"ה להתגלות בגן עדן בחצות לילה, ע"כ מכנהו דוד בשם חצות לילה.

373. בתחילת שעה ראשונה של הלילה כל הדינים של מטה מתעוררים, הדינים של המלכות הבלתי ממותקת בבינה, והולכים ומשוטטים בעולם. בחצות לילה ממש, הקב"ה מתעורר ובא לגן עדן, הנוקבא, והדינים שלמטה נעלמים ואינם נמצאים.

374. וכל הדרכים של מעלה, דרכי הבינה הממתיקה את הנוקבא, אינם נמצאים בלילה אלא רק בחצות לילה ממש. מאין לנו זה? מאברהם, שכתוב, וייחָלק עליהם לילה. במצרים כתוב, ויהי בחצי הלילה. כי אז נמתקה הנוקבא בבינה והתגלו אורותיה. ודוד היה יודע זה, וע"כ אמר, חצות לילה.

375. מאין היה יודע דוד את זה? כי מלכותו של דוד הייתה תלויה בהארת המוחין של חצות לילה. וע"כ קם בשעה ההיא ואמר שירה. וע"כ קרא להקב"ה, חצות לילה ממש, אקום להודות לָך. כי אז כל הדינים תלויים רק בנוקבא הממותקת שבחצות לילה, כי הדינים של מטה כבר נעלמו. ודינים של המלכות רק מכאן נמצאים, ולא מעצמה הבלתי ממותקת. וע"כ בשעה ההיא התקשר בה דוד, וקם ואמר שירה.

376. לילה היא דין בכל מקום. וכתוב, חצות לילה, משום שבחצות לילה מלכות שמיים מתעוררת.

377. לילה היא זמן שליטת הדין של המלכות. ובכל מקום סתם לילה היא דין. ומה שאומר, חצות לילה, הוא משום שהמלכות יונקת אז בשתי בחינות, בדין ובחסד. חצי הלילה הראשון הוא דין, כי המחצית האחרת מאיר הפנים מצד החסד. וע"כ כתוב, חצות לילה, המחצית של חסד.

379. ועמֵך כולם צדיקים. מה הטעם שכתוב, ועמך כולם צדיקים? והאם כל ישראל הם צדיקים? והרי כמה רשעים יש בישראל, כמה חוטאים, וכמה פושעים, שעוברים על מצוות התורה?

380. אשריהם ישראל, שמקריבים קורבן רצון לפני הקב"ה, שמקריבים בניהם לקורבן לשמונה ימים. וכשנימולו, נכנסים באותו חלק הטוב של הקב"ה, כמ"ש, וצדיק יסוד עולם. כיוון שנכנסו בחלק הזה של הצדיק בזכות המילה, הם נקראים צדיקים. וודאי כולם צדיקים, כי כולם נימולו, ואפילו הרשעים שבישראל. וע"כ אמר הכתוב, ועמך כולם צדיקים.

381. וע"כ כתוב, לעולם יירשו אָרץ, נצר מטעיי. השכינה הנקראת ארץ, כמ"ש, פיתחו לי שערי צדק, אבוא בם. וכתוב, זה השער לה' צדיקים יבואו בו, אלו שנימולו ונקראים צדיקים. ארץ הוא מלכות. וכיוון שנימולו, הם נקראים צדיקים, שפותחים להם שערי צדק, שערי המלכות. הרי שכל ישראל יירשו ארץ, שבשביל שנימולו פותחים להם השערים.

נצר מטעיי, נצר מאלו הנטיעות שנטע הקב"ה בגן עדן, אשר הארץ הזו היא אחת מאלו הנטיעות. הנטיעות הן ע"ס שבגן עדן, והמלכות שבהן נקראת ארץ. וע"כ יש לישראל חלק טוב בעוה"ב, כמ"ש, ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו אָרץ.