אחר הדברים האלה

261. ע"י התעוררות של מטה נמצאת התעוררות של מעלה, כמ"ש, אני לדודי ועליי תשוקתו. כי לא מתעורר מלמעלה מטרם שמתעורר מלמטה. והברכות של מעלה אינן נמצאות, אלא רק במה שיש בו ממש, ולא במקום ריק, שאין בו ממש.

262. מאין לנו זה? מאשת עובדיהו. שאלישע אמר לה, הגידי לי, מה יש לך בבית? כי הברכות שלמעלה אינן שורות על שולחן ריק, ולא במקום ריק. ע"כ באשת עובדיהו כתוב, ותאמר, אין לשפחתך כל בבית, כי אם אָסוּךְ שמן. ומהו אסוך? שהיה בו רק כדי משיחת אצבע קטנה, ו"ק בלי ראש, המכונה אצבע קטנה, ו' קטועה.

263. אמר אלישע, ניחַמתני, כי לא ידעתי, איך תשרינה הברכות של מעלה במקום ריק? אבל עתה, שיש לך שמן, זהו מקום שתימצאנה בו הברכות, שבשמן שׁוֹרות הברכות.

264. והרי כתוב, כטל חרמון שיורד על הררי ציון. שהוא בסמוך לכתוב, כי שם ציווה ה' את הברכה. ולא כתוב שמן אלא טל. נמצא שטל הוא מקום הברכה ולא שמן. אלא הוא שמן והוא טל, ששניהם בחינה אחת הם. כי הטל הזה, הוא שהטיל אותו הקב"ה משמן העליון, שהשמן הזה יוצא לצד הימין.

265. שניים הם, יין ושמן, והולכים לב' צדדים, יין לצד שמאל ושמן לצד ימין. ומצד הימין יוצאות ברכות לעולם. ומשם נמשחת מלכות הקדושה, למלכי ישראל. ומשום ששמן היה מיתקן למטה מתחילה, שהיה לה אָסוךְ שמן, התעוררות של מטה, הזדמן שמן מלמעלה, השפעת הברכות מלמעלה, התעוררות של מעלה.

266. מהתעוררות של מעלה של השמן הזה, עומד להשפיע לדוד ולשלמה, שיתברכו בניהם.

267. לומדים משולחן של לחם הפנים, שמשם יוצאות ברכות ומזונות לעולם, אשר אינו ראוי שיימצא ריק אפילו רגע אחד, כדי שלא יעברו הברכות משם. כמו כן אין לברך על שולחן ריק. כי הברכות של מעלה אינן שורות על שולחן ריק.

268. כתוב, אני לדודי ועליי תשוקתו. שבתחילה, אני לדודי, ואח"כ, ועליי תשוקתו. אני לדודי, לתקן לו מקום בתחילה, בהתעוררות של מטה. ואח"כ, ועליי תשוקתו.

269. השכינה אינה נמצאת עם הרשעים. כיוון שאדם בא להיטהר, ולקרב את עצמו אל הקב"ה, אז שורה עליו השכינה. וכמ"ש, אני לדודי, בתחילה. ואח"כ, ועליי תשוקתו. כי כשבא האדם להיטהר, מטהרים אותו.

270. אחר הדברים האלה, שאברהם רדף אחר המלכים, והקב"ה הרג אותם, היה אברהם משתומם, אמר, אולי הפסדתי כל אותו השכר, שהייתי מחזיר אנשים בתשובה להקב"ה, ואחזתי בהם לקרב אותם אליו, כי עתה נהרגו אנשים על ידי?

מיד אמר לו הקב"ה, אל תירא אברם, אנוכי מגן לָך, שכרך הרבה מאוד. כלומר, שכר אתה מקבל עליהם, על שנהרגו, כי כולם, לעולם לא יזכו להטיב מעשיהם.