ויהי בימי אַמְרָפֶל

211. שבעה רקיעים עשה הקב"ה למעלה, שהם ז"ת דאצילות, חג"ת נהי"מ. וכולם הם כדי להכיר כבוד הקב"ה. וכולם עומדים להודיע עניין האמונה העליונה.

212. יש רקיע עליון סתום, למעלה מאלו שבעה רקיעים, בינה דאצילות, הרקיע המנהיג אותם ומאיר אל כולם. והוא לא נודע, כלומר, הג"ר שלו, או"א. ועומד בשאלה, שהוא לא ידוע, כלומר, הז"ת שלו, ישסו"ת, משום שהוא סתום ועמוק והכול תמהים בו. ומשום זה נקרא מ"י, הז"ת שלו, כמ"ש, מבטן מי יצא הקרח. וזהו הרקיע העליון, העומד על כל שבעה הרקיעים.

213. ויש למטה רקיע, המלכות, התחתון מכולם, ואינו מאיר. ומשום שהוא תחתון שאינו מאיר, אותו הרקיע העליון, שעליהם, שהיא בינה, הנקראת מ"י, מתחבר בו. כלומר, שהרקיע העליון, מ"י, אינו מאיר החכמה לשום רקיע מהז"ת, אלא לתחתון שבהם, שהיא מלכות. ואלו ב' האותיות מ' י', של הרקיע העליון, הנקרא מ"י, הוא כולל אותם בתוכו. ונקרא ים, שהם אותיות מ"י.

214. משום שכל אלו הרקיעים האחרים שלמעלה מהרקיע התחתון, שהם חג"ת נה"י, נעשו נחלים ונכנסים לתוכו. ואז הוא נעשה ים עליון, ועושה פירות ודגים למינם, שהם המוחין שמשפיע לבי"ע. ועליו אמר דוד, זה הים גדול ורחב ידיים, שם רֶמֶשֹ ואין מספר חיות קטנות עם גדולות.

215. ועל זה כתוב, מי הֵעיר ממזרח צדק יקרָאֵהוּ לרגלו, ייתן לפניו גויים ומלכים יַרְדְ. מי הֵעיר ממזרח, זה אברהם. אברהם העיר את הרקיע העליון הנקרא מ"י, שישפיע החכמה לרקיע התחתון, הנקרא י"ם. צדק יקראהו לרגלו, זהו רקיע התחתון מכל שבעה הרקיעים, שנעשה י"ם.

ייתן לפניו גויים. לפניו, הוא רקיע התחתון, שהוא העושה נקמות ומפיל השונאים. ובו משתבח דוד ואמר, ואויביי נתת לי עורף ומשֹנאיי אַצמיתֵם. כי הארת החכמה משמידה כל החיצוניים והקליפות. ולפי שרק הרקיע התחתון מקבל הארת החכמה, ולא שישה עליונים ממנו, ע"כ אומר, שהוא עושה נקמות ומפיל האויבים. וכן, ייתן לפניו גויים.

216. ייתן לפניו גויים, אלו הם העמים שאברהם היה רודף אחריהם, והקב"ה הורגם. ומלכים יַרְדְ, אלו הם המלאכים הממונים עליהם למעלה. כי כשהקב"ה עושה דין בעולם, בכולם הוא עושה הדין, למעלה ולמטה, בעמים שלמטה, ובשרים שלהם שלמעלה בשמיים.

217. ירדפם, יעבור שלום. ירדפם, זהו אברהם. כי אברהם היה רודף אותם, והקב"ה היה עובר לפניו והורגם. יעבור שלום, זהו הקב"ה, שנקרא שלום.

218. אורַח ברגליו לא יבוא. שלא מלאך ולא שליח הלך לפני אברהם, אלא הקב"ה לבדו, כמ"ש, אורַח ברגליו. רגליו, אלו הם המלאכים, שהם מתחת הקב"ה. כמ"ש, ועמדו רגליו ביום ההוא. המלאכים נקראים רגליו. ופירוש הכתוב, רגליו, המלאכים, לא יבואו אז באורַח אברהם, אלא הקב"ה לבדו היה בדרכו.

219. בשעה שהֵעיר הקב"ה את העולם, שהוא מלכות, להביא את אברהם ולקרב אותו אצלו, הייתה ההתעוררות הזו בשביל יעקב, שהוא מזרח, משום שיעקב עתיד לצאת ממנו, ולהעמיד ממנו י"ב שבטים, שהיו כולם צדיקים לפני הקב"ה. ופירוש הכתוב, מ"י, בינה, העיר את העולם, להביא את אברהם, ממזרח, בשביל מזרח, שהוא יעקב. כי אברהם יצחק יעקב מכונים, דרום צפון מזרח.

220. צדק יקרָאֵהו לרגלו, הקב"ה היה קורא את יעקב תמיד, מיום שנברא העולם. ומשום זה צדק, שהיא המלכות, יקראהו ודאי. לרגלו, להתחבר בו בעבודתו ולקרב אותו אליו. כמ"ש, העם אשר ברגליך, שהוא העם המחובר בך. לרגלו, פירושו, להתחבר עימו.

221. מי הֵעיר ממזרח, שמשם האור מתחיל להאיר. משום שדרום, חסד, כל כוח האור שבו הוא ממזרח, מת"ת. וע"כ כתוב, שמי העיר את אור הדרום, חסד, ממזרח, שהוא ת"ת שהעיר אותו. כי ת"ת לוקח וניזון תחילה, ואח"כ נותן לו"ק, הכלולים בת"ת, שבתוכם הדרום, חסד. וחשקו של הרקיע העליון, בינה, להשפיע למזרח, ת"ת. כלומר, שהמקבל מבינה הוא ת"ת, שהוא העיקר מהו"ק. ואח"כ הוא משפיע לקצוות, שאור החסד בתוכם. ונמצא הדרום אינו מקבל מבינה, אלא ממזרח. וע"כ כתוב, מי העיר ממזרח.

222. צדק יקראהו לרגלו, זהו מערב, מלכות, שקורא תמיד למזרח, לת"ת, ואינו שוקט. כמ"ש, אלקים, אַל דומי לָך. משום שהמערב, המלכות, הנקרא אלקים, מתעוררת אליו תמיד.

ייתן לפניו גויים ומלכים יַרְדְ. כי ממנו, מהמזרח, מקבל כוח להכניע כל עמי העולם.

223. מי העיר ממזרח? זהו אברהם, שלקח התעוררות אל הקב"ה ממזרח. כי כשראה את השמש יוצא בבוקר מצד מזרח, לקח לעצמו התעוררות, שהוא הקב"ה. אמר על השמש, זהו המלך שברא אותי. ועבד אל השמש כל היום. לערב ראה ששקעה השמש והלבנה האירה, אמר על הלבנה, זהו ודאי השולט על עבודה שעבד כל אותו היום, אל השמש, שהרי השמש נחשך מפני הלבנה ואינו מאיר. עבד אל הלבנה כל אותה הלילה.

224. בבוקר ראה שהלבנה הולכת לה חשוכה, והאיר צד המזרח, אמר, בודאי, שיש מלך ושליט על כל אלו, שמנהיג אותם. כיוון שראה הקב"ה חשקו של אברהם אליו, אז נגלה אליו ודיבר עימו. כמ"ש, צדק יקראהו לרגלו. צדק זה הקב"ה, שקרא לו, ודיבר עימו, ונגלה עליו.

225. כתוב, דובר צדק מגיד מֵישָׁרים. כל דברי הקב"ה אמת. עושה מֵישָׁרים, כי כאשר ברא אלקים את העולם, לא היה העולם עומד, אלא היה מתמוטט לכאן ולכאן. אמר הקב"ה אל העולם, מה לך שאתה מתמוטט? אמר לו, ריבונו של עולם, איני יכול לעמוד, כי אין בי יסוד שעליו אעמוד.

226. אמר לו הקב"ה, הרי אני עתיד להעמיד בתוכך צדיק אחד, אברהם, שהוא יאהב אותי. מיד עמד העולם על קיומו. כתוב, אלה תולדות השמיים וארץ בְּהִבָּראם. אל תקרא בהבראם, אלא באברהם, כי באברהם התקיים העולם.

227. העולם השיב להקב"ה, אותו אברהם, עתיד שיצאו ממנו בנים, שיחריבו את ביהמ"ק, וישרפו התורה. אמר לו הקב"ה, אדם אחד עתיד לצאת ממנו, יעקב, ויצאו ממנו י"ב שבטים כולם צדיקים. מיד התקיים העולם בשבילו.

228. הנה כתוב, וידבר, ויגד, שיש לכל אחד טעם מיוחד. וידבר, פירושו בגילוי, שזה מלכות, הנקראת העולם המגולה. והיא מדרגת חיצוניות לכולן, ואינה מדרגת פנימיות, כמו המדרגות העליונות ממנה. ודובר צדק, זוהי המלכות, שהיא בחינת דיבור.

229. ויגד, רומז למדרגת פנימיות עליונה ממלכות, השולטת על הדיבור, על המלכות. וזהו מגיד מישרים. מישרים, מדרגה עליונה, אשר שורה בה יעקב, ת"ת. כמ"ש, אתה כוננת מישרים. וע"כ כתוב כאן, מגיד, ואינו כתוב, דובר, להורות שהכוונה כאן על ת"ת ולא על המלכות.

230. הרי כתוב, ויגד לכם את בריתו. וכמו שנאמר הגדה אצל ברית, יכול לומר ג"כ אצל צדק. הגדה גם בחינת ברית, יסוד, כי ת"ת וברית אחד. אבל יסוד הוא המדרגה השולטת על התחתונה, שהוא דובר צדק. וע"כ ייתכן לומר גם בה לשון הגדה.

כי אע"פ שנאמר, שדיבור תחתון מכולן, הוא מדרגה עליונה וחשובה. הדיבור מורה שמלא מכל המדרגות, ומדרגה עליונה היא. כי הגם שדיבור היא מדרגה החיצונה מכולם, המלכות, אמנם אין המלכות נקראת בשם דיבור, אלא בשעה שהיא נבנית ונעשית פרצוף פנימי עליון, בשווה עם ז"א פב"פ. שאז נקרא ז"א קול, והנוקבא דיבור. הרי שמצד אחד, דיבור פירושו מלכות, שהיא חיצונה ותחתונה מכולן. ומצד שני מורה על בניינה השלם פב"פ עם ז"א, שאז היא מדרגה עליונה.