כתפוח בעצי היער

195. רבי אלעזר אירע במלון בלוד. והיה עימו שם רבי חזקיה. קם רבי אלעזר בלילה ללמוד תורה. עמד רבי חזקיה סמוך לו, כי היה צר להם המקום. אמר רבי אלעזר, בארמון צר החברים מצויים. כלומר, מתוך שהם מרבים בתורה וממעטים במלאכה, לכן פוגשים אותם תמיד בבתי מלון צרים וקטנים. כי אין להם כסף לשכור בתים מרווחים.

196. ועוד אמר, הקב"ה כתפוח בעצי היער, שהוא נחמד ומתעטר בגווניו, בג' קווים חג"ת, הנבחנים לג' גוונים, לבן אדום וירוק. שאין דומה לו בכל שאר אילנות, שהם ע' שרים, הדומים לקדושה כקוף בפני אדם. מצוין הוא מכל, מצוין הוא שאין אחר כמוהו.

מחמת חטא של עצה"ד, נמשכה השכינה לצד ע' שרים, שהם חיצוניות דז"א. וע"כ, אחר שנתקנה וחזרה והתדבקה בז"א, הנקרא הקב"ה, אמרה השכינה, כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים, בצילו חימדתי וישבתי ופִריו מתוק לחִכִּי. כלומר, שאין דומה לו בע' שרים שהתדבקה מקודם, וניכר יתרון ה' עליהם עתה, כיתרון האור על החושך.

197. מטרם תיקונה הייתה השכינה בצל אחר, בצל של עלי תאנה, בצל של ע' שרים. וכתוב, בצילו חימדתי. ממתי חימדה? כי אי אפשר לומר שחימדה תמיד, שהרי מסיבת החטא נטתה לע' שרים. ואומר, שהוא מיום שבא אברהם לעולם, ואהב את הקב"ה באהבה, כמ"ש, אברהם אוהבי. אז תיקן את השכינה, וחזרה והתייחדה בז"א.

ופריו מתוק לחכי, זהו יצחק, שהוא פרי קדוש של אברהם. כי בעוד שנטתה לע' שרים, שהם הארת השמאל, הייתה ריקה הן מחכמה והן מחסדים. ואחר שאברהם תיקן אותה לזיווג עם ז"א, וקיבלה ממנו קו ימין, חסדים המכוסים, הנבחנים לצל, חזר להאיר בה גם קו השמאל, הארת החכמה, המתלבשת בחסדים דימין. ונמצא הארת החכמה בבחינת פרי ותולדה דקו ימין. כי לא יכלה להאיר מקודם לכן. כמ"ש, אברהם הוליד את יצחק.

198. בצילו חימדתי וישבתי, זה יעקב, קו אמצעי, שלהיותו מכריע במסך דחיריק, הממעט הקומה, ע"כ נבחן לצל, ולבחינת ישיבה. ופריו מתוק לחכי, זה יוסף, יסוד, שעשה פירות קדושים בעולם, הנשמות. וע"כ כתוב, אלה תולדות יעקב יוסף, שכל אלו תולדות של יעקב ביוסף הצדיק, עומדים, שהוא בחינת יסוד של יעקב. ומשום זה נקראים ישראל ע"ש אפריים, שכתוב, הבן יקיר לי אפריים.

199. כתפוח בעצי היער, זהו אברהם, שדומה לתפוח המעלה ריח. והוא הצטיין באמונה שלמה יותר מכל בני דורו. והצטיין לבחינת אחד למעלה ובבחינת אחד למטה, כמ"ש, אחד היה אברהם.

200. היה אחד, שלא היה אז אחר בעולם, שיתעלה באמונת הקב"ה חוץ ממנו. אבל כתוב, ואת הנפש אשר עשו בחרן, שפירושו, שאברהם היה מגייר את האנשים ושרה את הנשים. א"כ הרי היו בעלי אמונת הקב"ה חוץ ממנו? ובכל זאת, עוד לא היו באותן מדרגות העליונות שאברהם התעטר בהן.

201. לא נקרא אברהם אחד, עד שנכלל ביצחק וביעקב. כיוון שנכלל ביצחק וביעקב, וכל השלושה יחד היו לאבות העולם, אז נקרא אברהם אחד. כלומר, אחר שנכלל כאחד בכל ג' הקווים, נקרא אחד, ולא מקודם לכן. ואז הוא נקרא תפוח בעולם, כלומר שיש לו ג' גוונים, לבן אדום ירוק, כמו תפוח, שהם רומזים לג' הקווים, והוא הצטיין מכל בני דורו.

202. כתפוח בעצי היער, זהו הקב"ה, קו ימין. כן דודי, זהו הקב"ה, קו שמאל. בצילו, זהו הקב"ה, קו אמצעי. חימדתי וישבתי, ביום שנִגלה הקב"ה על הר סיני, וישראל קיבלו את התורה, ואמרו, נעשה ונשמע, אז אמרה השכינה, חימדתי וישבתי.

203. ופריו מתוק לחכי, אלו הם דברי התורה, מתוקים מדבש ונוֹפֶת צוּפים. ופריו מתוק לחכי, אלו הן נשמות הצדיקים, שכולן פרי מעשיו של הקב"ה, ועומדים עימו למעלה.

204. כל נשמות העולם, שהן פרי מעשיו של הקב"ה, כולן הן אחד. למעלה עוד לא ניכר בהן שהן זכר ונקבה, אלא כשיורדות לעולם כל הנשמות בבחינות זכר ונקבה, וכל נשמה היא זכר ונקבה מחוברים כאחד.

205. השתוקקותה של הנקבה לזכר עושה נפש. וכן רצון השתוקקותו של הזכר לנקבה, ודבקותו בה, מוציא נפש. והיא כוללת את הנפש מהשתוקקות הנקבה, ולוקחת אותה. ונכללת ההשתוקקות של התחתון, הנקבה, בהשתוקקות של העליון, הזכר. ונעשו ב' הנפשות רצון אחד בלי פירוד.

206. ואז הנקבה כוללת הכול. שלוקחת ב' הנפשות ומתעבֶּרת מהזכר בהן. והשתוקקותם של שניהם מתדבקות ונעשו אחד. וע"כ כלול הכול זה בזה. וכאשר הנשמות יוצאות, זכר ונקבה כלולים בהן כאחד.

207. אח"כ, כיוון שיורדים לעולם, נפרדות זה מזה, הזכר מהנקבה. זה פונה לעברו, וזה פונה לעברו. והקב"ה מזווג אותם אח"כ. ולא ניתן מפתח הזיווג לאחר, אלא להקב"ה לבדו, שרק הוא יודע זיווגם, לחבר אותם כראוי, שיהיו זכר ונקבה מנשמה אחת.

208. אשרי האיש הזוכה במעשיו, והולך בדרך האמת. כדי שיתחברו לו נפש בנפש, זכר בנקבה, כמו שהיו מקודם שירדו לעולם. אבל אם אינו זוכה, לא יתנו לו בת זוגו. וע"כ כתוב עליו, ופריו מתוק לחכי. כי האיש הזה התברך בתיקון זכר ונקבה כראוי, שיתברך ממנו העולם בפירות מתוקים, כלומר תולדות נאות, משום שהכול תלוי במעשיו של האדם, אם זכה או לא.

209. הקב"ה אמר לכנ"י, לשכינה, ממני פֶּרְייךָ נמצא. ולא כתוב, פִּריִי נמצא, אלא, פרייך, להורות על אותה השתוקקות של הנקבה, העושה בחינת הנקבה של הנפש, שנכללת בכוחו של הזכר. ונכללו נפש הנקבה בנפש הזכר, ונעשו אחד, כלולים זה בזה. ואח"כ נמצאים שניהם נפרדים בעולם. ודאי שבכוחו של הזכר נמצא הפרי של הנוקבא בעולם. פרייך, פירות הנקבה, הנפש הנמשך בהשתוקקותה. ומשמיענו הכתוב, שאפילו נפש הנקבה אינה מבחינתה עצמה, אלא מכוח התכללותה בנפש הזכר. וע"כ אמר, ממני פרייך נמצא.

210. ממני פרייך נמצא. כי בהשתוקקות הנקבה עצמה, שמשם באה הנקבה של הנפש, נמצא פריו של הזכר. כי לולא השתוקקות הנקבה אל הזכר, לא היו נעשים פירות בעולם, כלומר שלא היו שום תולדות.