ויאמר ה', הן עם אחד

368. ויאמר ה', הן עם אחד ושפה אחת לכולם. משום שהם כולם כאחד בייחוד, יעשו ויצליחו במעשיהם. לפיכך, יָפוּצוּ המדרגות כל אחת לעֶברה. ומשום זה יפוצו גם כל אלו העמים של מטה, שהם ענפים של אותן המדרגות. כתוב, ויפץ ה' אותם משם, שהקב"ה עשה הדין בשורשיהם העליונים, שהענפים נגררים אחריהם.

369. ולשונם למה התבלבל? אלא, בעת שכולם היו מדברים בלשון הקודש, היה הלשון ההוא עושה להם עזרה, ע"י ההשבעות שעשו למדרגות העליונות. מפני שבמעשה ובדיבור פה תלויים דברים הללו, כדי להשיג כוונת הלב. ובכוח הכוונה עשו עזר וחיזוק למקום ההוא שרצו להקים.

כי ע"י ההשבעות שעשו, הם הוסיפו כוח למלאכים שהשביעו. אותו השיעור שהוסיפו למלאכים העליונים, זכו בו גם המשביעים, מפני שהם היו הגורמים. אבל כל זה הוא רק אם עושים ההשבעות בלשון הקודש, שאז מתחזק כוונת הלב, והמלאכים נזקקים לו.

370. וע"כ התבלבל הלשון שלהם, ולא יכלו עוד לחזק את כוונתם בלשון הקודש. וכן כיוון שנחלף לשונם, לא הצליחו במעשיהם, משום שהכוחות העליונים אינם יודעים ואינם מכירים חוץ מלשון הקודש. לכן כאשר התבלבל הלשון שלהם, נחלש כוחם ונשברה העוצמה שלהם. כלומר, שבלבול הלשון החליש כוחם למטה, שלא יכלו לכוון ליבם. וכן שבר עוצמתם למעלה.

371. ההשבעה שאומרים התחתונים בלשון הקודש, כל צבאות השמיים יודעים בו ומתחזקים בו, שמקבלים תוספת כוח, ולשון אחר אינם יודעים ואינם מכירים בו, וע"כ הללו, כיוון שהתבלבל הלשון שלהם, מיד, ויחדלו לבנות העיר, כי נשבר כוחם, ולא יכלו עוד לעשות משהו בכוונה שלהם.

372. יהי שמו של הקב"ה מבורך מן העולם ועד העולם. אשר החכמה והגבורה שלו הוא. כי משום שהוריד הקב"ה סודות החכמה לעולם, התקלקלו בו בני אדם. ורצו להתגרות בו.

373. נתן חכמה העליונה לאדה"ר, וע"י חכמה ההיא שהתגלתה אליו, ידע את המדרגות. והוא התדבק ביצה"ר, עד שהסתלקו ממנו מעיינות החכמה. ואח"כ שב אל ריבונו, וחזרו והתגלו לו מקצת מדרגות. ולא כבתחילה. ואח"כ בספר שנתן לו רזיאל המלאך ידע חכמות. ולאחר מכן באו בני אדם וחטאו ע"י אלו החכמות לפני הקב"ה.

374. נתן חכמה לנוח, ועבד עימה להקב"ה, ואח"כ, ויישת מן היין וישכר ויתגל. נתן חכמה לאברהם, ועבד עימה להקב"ה, ואח"כ יצא ממנו ישמעאל, שהכעיס לפני הקב"ה. וכן יצחק, יצא ממנו עשיו. יעקב, נשא שתי אחיות.

375. נתן חכמה למשה, שכתוב בו, בכל ביתי נאמן הוא. ולא היה כמשה איש נאמן בכל המדרגות, ולא נטה ליבו מחמת תאווה לאחת מהן, אלא עמד באמונה העליונה כראוי.

376. נתן חכמה העליונה לשלמה המלך, לאחר מכן כתוב במשלי שלמה, המשֹא נאום הגבר לאיתיאל, לאיתיאל ואוּכָל. אמר שלמה, איתי אל והחכמה שלו הוא. ואוכל, ואוכל לעשות רצוני, ולא אכשל. כלומר, אע"פ שכתוב בתורה, ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו, אני ארבה ולא יסור ליבי, כי איתי אל, ונתן לי החכמה שלו. ואח"כ כתוב, ויקֵם ה' שטן לשלמה, כי לעת זקנתו נשיו היטו את לבבו, העניש אותו.

377. בגלל החכמה, שמצאו דור הפלגה מחכמת הראשונים, התגרו בהקב"ה ובנו מגדל, ועשו כל מה שעשו, עד שנפוצו מעל פני הארץ, ולא נשאר בהם עוד חכמה לעשות משהו.

378. אבל לעת"ל, הקב"ה יעיר חכמה בעולם, ויעבדו אותו בה. וכמ"ש, ואת רוחי אתן בקרבכם ועשיתי. לא כראשונים, שהשחיתו עימה העולם. אלא, כמ"ש, ועשיתי, את אשר בחוקיי תלכו ואת משפטיי תשמרו, ועשיתם.

379. כתוב, כי ה' אלקיך מתהלך בקרב מַחֲנֶךָ להצילך ולתת אויביך לפניך, והיה מַחֲנֶיךָ קדוש ולא יִראה בך ערוות דבר ושב מאחריך. כתוב, מתהלך, הלוא מהלך, צריך לומר? אלא כמ"ש, מתהלך בגן לרוח היום, הנאמר על האילן, הנוקבא, עצה"ד, שאכל ממנו אדה"ר. מתהלך, נאמר על הנוקבא. מהלך, נאמר על הזכר.

380. והוא, הנוקבא, שהלך לפני בני ישראל, כשהיו הולכים במדבר. כמ"ש, וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן. וה', פירושו, הוא ובית דינו, הנוקבא. וכן הוא ההולך לפני האדם, כשהולך בדרך. כמ"ש, צדק לפניו יהלך ויָשֹם לדרך פעמיו. וצדק הוא הנוקבא. וכן הוא ההולך לפני האדם בשעה שזוכה. כמ"ש, להצילך ולתת אויביך לפניך, להציל את האדם בדרך, ולא ישלוט בו ס"א.

381. ומשום זה צריך האדם להישמר מחטאיו, ולטהר את עצמו. טהרה, זהו כמ"ש, מַחֲנֶיךָ קדוש, הם איברי הגוף, אשר הגוף מתחבר ומיתקן מהם. ועל כך, אומר עליו, והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערוות דבר, ושב מאחריך.

382. מהו ערוות דבר? דבר עריות, שהקב"ה מואס בו יותר מהכול. כתוב, ולא יראה בך ערוות דבר. אלא אלו הם רשעי עולם, המגעלים ומטמאים עצמם בדבר שהם מוציאים מפיהם, בניבול פה. וזהו שאומר, ערוות דבר. ובזה ביאר הזוהר, שטהרה, שישמור עצמו מדברי עריות, וישמור פיו מלהוציא דבר מגונה.

383. ולמה מקפידה התורה כל כך? משום שהוא, השכינה, הולך לפניך. ואם אתה עושה כזאת, מיד, ושב מאחריך, כי לא ילך עימך, וישוב מאחריך. וההולכים לפניו, לפני השכינה, בדרך, יעסקו בדברי תורה. כי התורה מתעטרת על ראשו של אדם, העוסק בה והשכינה אינה מסתלקת ממנו.

384. כתוב, ויהי בנוסעם מקדם. מקדם פירושו, מקדמונו של עולם. וימצאו בקעה, שמצאו מציאה מסודות החכמה של הראשונים, דור המבול, שהתנערו שם. ובחכמה זו שמצאו, השתדלו לעשות העבודה שעשו, כדי למרוד בהקב"ה. והיו אומרים בפיהם השבעות לשרים העליונים. ועשו את העבודה, את בניין העיר והמגדל.

385. ויאמר ה', הן עם אחד ושפה אחת לכולם. ומשום שהם בלב אחד וברצון אחד, ומדברים בלשון הקודש, ע"כ, ועתה לא ייבצר מהם כל אשר יזמו לעשות. ואין מי שיוכל למנוע את מעשיהם. אבל, אמר הקב"ה, מה אעשה, אני אבלבל את המדרגות של מעלה ואת הלשון שלהם למטה. ואז תימָנע העבודה שלהם.

386. משום שהיו ברצון ובלב אחד, ודיברו בלשון הקודש, כתוב, לא ייבצר מהם כל אשר יזמו לעשות. ודין העליון לא יכול לשלוט עליהם. אנו החברים שעוסקים בתורה, ואנו בלב אחד וברצון אחד, על אחת כמה וכמה שלא ייבצר ממנו, מה שנרצה לעשות.

387. מכאן נשמע, שכל אלו בעלי המחלוקת, אין להם קיום. שהרי כל זמן שבני העולם הם אלו עם אלו ברצון אחד ובלב אחד, אע"פ שמורדים בהקב"ה, לא שלט בהם דין העליון, כמו שאירע בדור הפלגה. וכיוון שנחלקו, מיד כתוב עליהם, ויפץ ה' אותם משם על פני כל הארץ ויחדלו לבנות העיר. הרי שלבעלי מחלוקת אין קיום.

388. משמע שהכול תלוי בדברי הפה. כי כיוון שהתבלבל שפתם, מיד, ויפץ ה' אותם משם. אבל לעת"ל, כתוב, כי אז אהפוך לכל העמים שפה ברורה, לקרוא כולם בשם ה' לעובדו בשכם אחד. והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.