שער החצר הפנימית

361. כה אמר ה' אלקים, שער החצר הפנימית הפונה קָדים, יהיה סגור ששת ימי המעשה. למה יהיה סגור?

362. אלא אלו הם ימי חול, שהשער הזה יהיה סגור, כדי שלא להשתמש חול בקודש. וביום השבת ייפתח, וביום החודש ייפתח, כי אז הוא השימוש של קודש בקודש. ואז מאירה הלבנה, הנוקבא, להתחבר בשמש, ז"א.

מקום ההשפעה לתחתונים מכונה שער. ושער החצר הפנימית, הוא מקום השפעת אור החכמה לתחתונים. פתוח, פירושו שמשפיע לתחתונים. סגור, שהוא שמור ממגע החיצוניים. חול, שיש בו יכולת היניקה לקליפות, ואינו שמור מהן. קודש, שלגמרי אין שם יניקה כלשהי לקליפות.

וכתוב, ששער החצר הפנימית, יהיה סגור ששת ימי המעשה, וביום השבת ייפתח. ולמה יהיה סגור בששת ימי המעשה? משום שלא להשתמש חול בקודש. שלא יתערב הס"א בקדושה. כי כל עוד שיש יניקה לקליפות, אין שפע קודש מתגלה. ורק בשבת ובחודש ייפתח. שאז יש זיווג זו"ן קודש בקודש, שזו"ן עולים לאו"א, שהם קודש בקודש, אין משם שום יניקה לחיצוניים וקליפות.

363. השער הזה אינו נפתח בששת ימות החול, משום שבימות החול ניזון עולם התחתון, ששם נמצאים החיצוניים והקליפות, וכל אלו ימות החול, שהם הס"א, שולטים על העולם, חוץ מבארץ ישראל.

364. ואלו ימות החול, השולטים בחוץ לארץ, אינם שולטים בארץ הקודש, משום שהשער הזה הוא סגור. אבל ביום השבת וביום החודש, כולם, כל הקליפות יוצאים מהעולם ואינם שולטים, משום שהשער הזה הוא פתוח. והעולם הוא בשמחה, והוא ניזון משם. ולא ניתן העולם לרשות אחר.

השם ארץ ישראל הוא בעיקר בעת שזו"ן עולים ומלבישים לאו"א, שאז נקרא ז"א ישראל, והנוקבא ארץ ישראל או ארץ הקודש. כי המוחין דאו"א נקראים קודש. ואז, אפילו בששת ימי המעשה, הנמשכים מז"א, המלביש לאבא, שהוא מוחין דחסדים מכוסים מחכמה, אין שם יכולת יניקה לימות החול, כוחות הס"א. מפני שהשער הזה של החצר הפנימית, המאיר בהארת החכמה, סגור בטבעת טהורה מג"ר דבינה דא"א, ואינו מאיר אלא בחסדים מכוסים מחכמה.

הטבעת מקיפה אותו סביב סביב, שלא תיכנס בתוכו הארת החכמה. טהורה, שאין שם חיסרון, כי להיותו נמשך מג"ר דבינה דא"א, ע"כ אע"פ שהוא חסדים, נבחן לבחינת ג"ר כמו אור החכמה. ולפיכך, טבעת זו מבריחה הס"א וכוחותיה, כי הס"א בורחת מפני השלמות, ואין לה יכולת להתקרב אלא רק במקום חיסרון.

בששת ימי המעשה השער הזה סגור בטבעת טהורה, המבריחה את ימות החול, שהם כוחות הס"א. ויום השבת ויום החודש, הנמשכים מהנוקבא המלבישה לאמא, ישסו"ת, המוחין דהארת החכמה. כמ"ש, וביום השבת ייפתח וביום החודש ייפתח. הרי מוחין האלו מעבירים לגמרי את הס"א וימות החול ממקום הקדושה. אבל ביום השבת וביום החודש, כולם יוצאים ולא שולטים. כי השער הזה, הפתוח בהארת החכמה, מעביר לגמרי את החיצוניים ממקום הקדושה.

וע"כ אין שליטה לימות החול, כוחות הס"א, בארץ ישראל, לא בששת ימי המעשה, הנמשכים מז"א שבמקום אבא, ולא ביום השבת והחודש, הנמשכים מהנוקבא שבמקום אמא: לא בששת ימי המעשה, מפני שהשער הזה סגור בטבעת טהורה מג"ר דבינה דא"א, המבריח החיצוניים, אע"פ שהוא סגור מחכמה. ולא ביום השבת, מפני שהשער הזה פתוח אז בהארת חכמה, וא"כ נעלמים לגמרי כוחות הס"א וימות החול. באופן שבארץ ישראל אין שליטה לימות החול לא בשבת ולא בחול.

365. והלוא כל אלו ששת הימים שולטים בפני עצמם? כי ערך קבלת ז"א כלפי קבלת הנוקבא, הוא כערך ג"ר כלפי ו"ק. ולפיכך, כיוון שהמוחין נמשכים רק בשבת ובחודש, שהיא הנוקבא, נמשכים רק ו"ק דחכמה. אבל אם גם ז"א, ששת הימים, היה מקבל המוחין, היו נמשכים ג"ר דחכמה. גם נודע, שששת הימים מקבלים הארת החכמה מיום השבת, באופן שיוכלו לשלוט בה מבחינתם עצמם, בלי התכללות בנוקבא, שיאירו כמו זכר, ג"ר דחכמה.

אלא כתוב, הפונה קדים, למקודם, למִטֶרֶם שעמדו הקליפות לשלוט, שהוא היה אז מסתכל תמיד בעולם, ואפילו בששת הימים. אבל לא נפתח שיהיה העולם ניזון מקודש, אלא רק ביום השבת וביום החודש. לכן גם עתה אי אפשר שששת ימי המעשה יאירו בהארת חכמה בבחינתם עצמם, כי אז לא יהיה להם מזונות מקודש כמקודם לכן. אלא שכל ששת ימי המעשה כולם, מתדבקים ביום השבת וניזונים משם.

כי ביום השבת כל השערים פתוחים ונמצא נחת לכל, לעליונים ולתחתונים. אבל ששת הימים לא יוכלו להאיר, אם אינם מתדבקים ביום השבת, מטעם חוסר שפע המזונות. וכמ"ש, ויירד ה' לראות, ירד מקודש לחול להסתכל במה שבנו והעמידו לקיום, העיר והמגדל, חו"ב דקליפה, לעורר העולם לעבוד אותם.

366. מה ראו הללו, שעשו השטות הזו למרוד בהקב"ה, וכולם עמדו בזה בעצה אחת? כתוב, ויהי בנוסעם מקדם, נסעו מלמעלה למטה, שנסעו מארץ ישראל וירדו לבבל. אמרו, הנה כאן המקום להידבק. שמקודם לכן היו בארץ ישראל, ששם הוא כמ"ש, שפה אחת ודברים אחדים, שאין שם שום מקום מגע לחיצוניים. כי בששת ימי המעשה השער סגור ומבריח החיצוניים. וביום השבת המוחין דחכמה מעבירים החיצוניים מהעולם. וע"כ לא יכלו בני הפְּלָגָה לעשות שם כלום, כי לא היה להם מקום להידבק.

אלא בנוסעם מקדם, שנסעו מארץ ישראל לבבל, לחוץ לארץ, ששם שולטים ימות החול, אמרו, כאן המקום להידבק ולהמשיך החכמה מלמעלה למטה, כדי שיאירו גם בששת ימי המעשה. כי אין כאן התיקון, שיהיה השער הפנימי סגור בששת ימי המעשה, כמו בארץ ישראל.

367. ונעשה לנו שֵם. והעזרה מלמטה תתחבר במקום הזה, בחוץ לארץ. כי בארץ ישראל אין הארת החכמה אלא רק ביום השבת. שאסור בו שום עזרה מלמטה, שזה איסור עשיית המלאכה, כי אין המוחין נמשכים אלא בבחינת הנוקבא, שאין בה מעשה כלל. אבל אנו, נעשה לנו שם, ונמשיך המוחין בבחינת זכר, שייתכן בו התעוררות של מטה.

ולכן אמרו, והעזרה מלמטה תתחבר במקום הזה, בחוץ לארץ. משום, כי כשיבוא דין לשרות בעולם, יהיה מקום זה כנגדו. כלומר, שע"י המשכת האורות למקום זה, מלמעלה למטה, יתבטלו כל הדינים מהעולם. ומכאן העולם נהנה וניזון. כי למעלה, מההארות שמלמטה למעלה, בדוחק העולם ניזון ממנו. ולא עוד, אלא שאנו נעלה לרקיע, ונעשה עימו מלחמה, כדי שלא יוריד מבול בעולם כבתחילה. כי הפרסא שנתקנה מתחת האצילות, הוא תיקון מיוחד, שלא להמשיך הארת החכמה מלמעלה למטה. וע"כ אמרו, נעלה לרקיע ונעשה עימו מלחמה, כדי לבטל את הגבול הזה, ולהמשיך האורות מלמעלה למטה.