עיר ומגדל

335. כתוב, ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים. כל האיברים הכפולים, כמו עיניים אוזניים שפתיים, הם מכוח התכללות שתי הנקודות בינה ומלכות זה בזה, אחת מבינה ואחת ממלכות. ולא היה גילוי לנקודה דמדה"ד, כלי ברזל, אלא הכול נעשה בנקודה דמדה"ר לבדה. נמצא שזיווג דהכאה, הנעשה בשפתיים, הדיבור, לא נעשה בשתי השפתיים אלא בשפה אחת עילאה, ממדה"ר.

ויהי כל הארץ שפה אחת, שהזיווג דהכאה, הדיבור, עוד לא כלל שתי השפות, שתי הנקודות. אלא שזיווג דהכאה היה בבחינת שפה אחת בלבד. וע"כ, ודברים אחדים, שעוד לא היה פירוד בעולמות, והכול היה בייחוד ובאחדות.

כתוב, ויהי בנוסעם מקדם, שנסעו מקדמונו של עולם, כלומר שהמשיכו הארת קו השמאל מלמעלה למטה, אשר קדמונו של עולם אסר להם. וע"כ, וימצאו בקעה בארץ שִׁנער, שמשם מתפשטים הדינים לכל הצדדים, שהוא הראש וההתחלה של המלכות להיפרד מהקדושה. כמ"ש, זה לעומת זה עשה אלקים. ויש בקליפות ג"כ ד' בחינות חו"ב תו"מ. וקליפת בבל היא חכמה דקליפה, ראש לכל הקליפות.

336. אבל כתוב, ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם ייפרד. ואיך נאמר, שהבקעה בארץ שנער היא ההתחלה של הפירוד? אלא הפירוד מתחיל אחר המלכות דאצילות, הגן. כי כיוון שנסעו משם, מהגן, ע"כ מצאו בקעה בארץ שנער, ונעשה פירוד. אבל כשמכונסים שם בגן לינוק, ואינם ממשיכים הארת השמאל משם ולמטה, אז אין שם פירוד. וע"כ כתוב על הגן, ומשם ייפרד.

אבל דווקא אם נוסעים מהגן נעשה פירוד, כמ"ש, ויהי בנוסעם מקדם, מהגן, וימצאו בקעה. ואם לא היו נוסעים משם, לא היו מוצאים בקעה בארץ שנער, ולא היו נפרדים מהקדושה. וע"כ נחשבת הבקעה בארץ שנער להתחלה של הפירוד.

337. ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים. כי אז היה העולם ביסוד ובעיקר ובשורש אחד, במדה"ר, והיו באמונה אחת בהקב"ה, שלא לחטוא לפניו. ויהי בנוסעם מקדם, שנסעו מקדמונו ועיקרו של העולם, אמונת כל. וימצאו בקעה, מציאה מצאו, ויצאו מחמתה מתחת האמונה העליונה.

338. ותהי ראשית ממלכתו של נמרוד בבל. כי משם לקח כוח להיאחז ברשות הס"א. וימצאו בקעה בארץ שנער. שמשם לקחו הרצון בליבותיהם לצאת מרשות העליון לרשות האחר. הרי שארץ שנער, בבל, הראש והשורש להיפרד מהקב"ה.

כי בניין הקליפות התחיל עם החטא דעצה"ד. והגם שמציאותם הייתה גם מקודם החטא דעצה"ד, כי עניין הקליפות הן שיעורי גילוי חסרונות שבקדושה, וע"כ עוד מעת צ"א, שנגלה החיסרון של הקבלה במלכות, ונמנעה מלקבל לתוכה או"י, יצאה לעומתה בחינת מלכות דקליפות. וכן בשיעור, שמלכות דקדושה הזאת נכללה בז"א, יצאה ג"כ בחינת ז"א דקליפה.

אמנם לזו"ן דקליפות אין שום כוח דפרודא ממש, והם רק מציאות בלי שום כוח. כי אותו המיעוט שבמלכות דקדושה, שמשם יצאו, לא היה מיעוט כלל, אלא להיפך, שע"י המיעוט הזה נתקנה המלכות בזיווג דהכאה, והאצילה כל העולמות, והוא כל הדרה ותפארתה. ולפיכך אע"פ שנעשה מחמת צ"א מציאות של זו"ן דקליפות, היה זה בלי שום כוח של היזק ופירוד כלל.

ותחילת כוח הפירוד התגלה בהם עם החטא של עצה"ד. שאחר שנבנתה המלכות עם הכלים דבינה, וקיבלה בהם או"י, וע"י החטא דעצה"ד חזר ונגלה מדה"ד שבה, שאינה ראויה לקבל, וכל האורות פרחו ממנה, הרי נגלה פגם ממש במלכות. ומתוך שבינה הייתה נכללת ממנה, הגיע הפגם ההוא גם בבינה. ובשיעור שבינה זו חזרה לחכמה כדי להשפיע חכמה אל זו"ן, הרי הגיע פגם משהו גם לחכמה. כי עיקר החטא דעצה"ד, היה המשכת הארת החכמה מלמעלה למטה. וע"כ נגלה כאן ד' חסרונות בקדושה, כנגד חו"ב וזו"ן, ונבנו מהפגמים הללו ד' בחינות חו"ב תו"מ דקליפות.

אמנם עם העונש של המבול, ועם יציאת נוח ובניו מן התיבה, והקרבת הקורבן, נתקן הרבה החטא דעצה"ד, וכמעט שהתבטלה זוהמת הנחש, כמו במתן תורה. וע"כ חזרו והתבטלו בנייני הקליפות לשעתם. ולא נשאר להם שורש ומציאות בחו"ב, אלא רק בזו"ן בלבד, כמו שהיו לפני החטא של עצה"ד. וכמ"ש, ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים, שלא היה שום כוח פירוד בעולמות.

ויהי בנוסעם מקדם, מקדמונו ועיקרו של העולם, כלומר, שהסכימו בדעתם לחטוא בהמשכת החכמה מלמעלה למטה, כעצת הנחש. וימצאו בקעה, מצאו בינה דקליפה, אשר מטרם זה כבר התבטלה מהעולמות ואיננה. ועתה חזרה להתגלות ומצאו אותה, מכוח שנסעו מקדמונו של עולם, והתגלתה בהם זוהמת הנחש.

ע"כ חזרה ונבנתה להם תכף הבינה דקליפה, רק מבחינת הקטנות שבה, הנקראת בקעה, ששם זה מורה על עת בקיעת המדרגה, שנעשה בבינה מכוח התכללותה של המלכות בתוכה. כי פגם של המלכות מתערב בבינה, ומפגם זה נבנתה הבינה דקליפה, שחטאו ויצאו בה מתחת האמונה העליונה, הבינה. כי המלכות נקראת אמונה, והבינה נקראת האמונה העליונה. כמ"ש, וימצאו בקעה, קטנות ופגם.

בארץ שנער, הבינה דקליפה. וישבו שם. שתיקנו אותה לבחינת יישוב, שהמשיכו אליה בחזרה שלמות הכלים, באופן שתהיה ראויה למוחין דחכמה. כי הקטנות נבחנת כמו מדבר, שאינו ראוי ליישוב בני אדם. והגדלות נבחנת ליישוב. ותכף ומיד אמרו, הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמיים. כלומר, להמשיך הג"ר דחו"ב אל הבינה דקליפה הזאת, הנקראים עיר ומגדל, באופן שיאירו מלמעלה למטה עד לעוה"ז. שעם זה בנו את החכמה דקליפה. ונמצא עתה שארץ שנער נבנתה בכוחם להיות חכמה דקליפה.

339. כתוב, והרשעים כים נִגרש כי הַשְׁקֵט לא יוכל, ויגְרשו מימיו רפשׁ וטיט. כשהים יוצא ממקום תיקונו, והולך לבלי גבול, שרוצה לעבור את החול, שהוא גבולו, ולהישפך על היבשה, אז הוא נגרש ויוצא ממקומו. כמו השיכור מיין. ואינו יושב על כנו אלא עולה ויורד, משום, כי הַשְׁקט לא יוכל ויגרשו מימיו רפש וטיט. שמימיו מוציאים כל טיט הים וכל טינופת, מקרקע הים אל שפתו.

340. כעין זה הרשעים של דור הפְּלָגָה, שיצאו מדרך המתוקן, מקדמונו של עולם, והלכו בלי תיקון, כשיכורי יין, שהתדבקו בבינה דקליפה. ויצאו מדרך הישר לדרך מעוות, לבקעה בארץ שנער, שהיא הפגם שמצאו שם. כי השקט לא יוכל, כי העקמימות שבדרכם, שהיא הפגם שמצאו בה, גרמה להם ללכת בלי תיקון ובלי השקט. עד שאמרו, הבה נבנה לנו עיר ומגדל, שבנו את חו"ב של הקליפות.

341. ולא עוד אלא שהתמלאו בכעס, בשעה שאמרו, הבה נבנה לנו. כי התכוונו למלא בזה תאוותם. וכל גרגרן כועס. כתוב, ויגרשו מימיו רפש וטיט, הקליפות הנקראות רפש וטיט. כולם הוציאו טינוף וגיעול מפיהם לחוץ. מזוהמת הנחש שהמשיכו באמירתם, הבה נבנה. עד שנטמאו בטומאת הנחש, והנחש טימא אותם.

342. הבה נבנה לנו. הבה, זו הזמנה, דיבור בלי מעשה, אלא שהדיבור שאמרו, גרם בניין עיר ומגדל למעלה, וכולם באו בעצה הרעה למרוד בהקב"ה, ובאו בשטות בטיפשות הלב.

343. שטות לקח ליבם, אבל באו בחכמה דקליפה, כדי לצאת מרשות העליון הקדוש לרשות אחר, לקליפות, ולהחליף כבוד ה' בכבוד אל זר. ובכל העניין יש חכמה העליונה.

344. כשבאו לבקעה הזו, רשות נוכרי, בפגם הבינה דקליפה, וישבו שם, נגלה להם שמקום זה תקוע בתוך דגי הים, מדרגות החכמה. נגלה להם שלמות הכלים של בינה זו, שראויה ליישוב בני אדם, לקבל חכמה. אמרו, הנה המקום, לשבת ולחזק הלב, ושייהנו בו, התחתונים. כלומר, להמשיך מלמעלה למטה, שזהו מקום הקליפות. מיד אמרו, הבה נבנה לנו עיר, נתקן במקום הזה עיר ומגדל.

345. ונעשה לנו שֵם. מקום הזה, מקום הקליפות, יהיה לנו לאלקים. ולא מקום אחר. ונבנה למקום הזה עיר ומגדל. להמשיך חו"ב דקליפות. למה לנו לעלות למעלה, להמשיך מלמטה למעלה, שאין אנו יכולים ליהנות משם. הנה כאן מקום מתוקן, להמשיך מלמעלה למטה. ונעשה לנו שֵם, אלקים, לעבוד שָׁם. פן נפוץ, למדרגות אחרות ונתפזר לד' רוחות העולם.

346. מקימי העיר והמגדל היו מדברים בלשון הקודש, שמלאכי השרת מכירים אותו. ולא היו מדברים בלשון אחר. משום זה כתוב, ועתה לא ייבצר מהם כל אשר יזמו לעשות. ואם היו מדברים בלשון אחר, שמלאכים העליונים אינם מכירים אותו, הייתה נמנעת מחשבתם שחשבו לעשות. משום שמעשה שדים אינו אלא לרגע אחד, רק למראה בני אדם ולא יותר.

כתוב, ויהי כל הארץ שפה אחת. שפה אחת, פירושו לשון הקודש. בשביל שדיברו בלשון הקודש, היו משביעים המלאכים העליונים, שיסייעו להם בבניינם. ולפיכך, לא ייבצר מהם כל אשר יזמו לעשות. אבל אם לא היו מדברים בלשון הקודש, לא הייתה להם עזרת המלאכים, והיו מעשיהם כמעשה שדים, שאין לו תקומה אלא רגע, ותכף מתבטל מעצמו.

347. והיו יודעים המדרגות העליונות, כל אחת על כנה. ולא הייתה נחלפת להם מדרגה. ומשום זה כתוב, ודברים אחדים. כלומר, שהמדרגות היו ברורות להם כמו דברים אחדים, שאין בהם טורח להכיר אותם. ומשום זה נועצו בעצה רעה, עצה של החכמה, כמ"ש, הבה נבנה לנו עיר ומגדל. שהוא בחינת חכמה דקליפות.

348. הכול הוא בחכמה, שרצו להגביר את הס"א בארץ. ולעבוד העבודה של הס"א, משום שידעו, כי כל הדינים הרעים יורדים משם לעולמות, ורצו בזה לדחות מדרגת הקדושה.

349. עיר ומגדל זהו חכמה העליונה. כי היו יודעים שהשם הקדוש, המלכות, לא מתחזק בארץ אלא בעיר ומגדל. עיר, כמ"ש, מעיר דוד היא ציון. מגדל, כמ"ש, כמגדל דוד צווארךְ. הרי שהשם הקדוש, מלכות דוד, נקראת ג"כ בשמות הללו, עיר ומגדל, בעת שמלכות ממשיכה חכמה. ועשו גם הם בחכמה דס"א, לקיים ממשלת הס"א בארץ, שהוא הלעומת של המלכות, ולדחות ממקומה המלכות שנקראת, אדון כל הארץ. ושתהיה ישיבה ומגורים לס"א בארץ.

350. ונעשה לנו שֵם. כמו הקדושה, שם למעלה, נחזק אותה בינינו, שתהיה שם בארץ. כמו שהקדושה מאירה מלמטה למעלה, כך נמשיך מלמעלה למטה לארץ. פן נפוץ. ידיעה היו יודעים, שיתפזרו על פני הארץ, וע"כ היו מתייחדים לעשות עבודה של עיר ומגדל, בחכמה.

351. ס"א הוא זכר ונקבה. הם כוח הזוהמה של דין הקשה. וכמו שאדם חטא בעצה"ד, והתחזקו הזכר ונקבה דס"א על ידו בעולם, כן עשו אף הם, שיתחזק הס"א יותר, כמ"ש, אשר בנו בני האדם, בניו של אדה"ר, שהביא והמשיל הס"א על העולם. הוא הצד הרע. כמו שצד הקדושה, אין לה ממשלה בעוה"ז, אלא בעיר ומגדל, כן חשבו אף הם לבנות עיר ומגדל, להשליט את הצד הרע הזה בעולם.

352. ויירד ה' לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם. ירד השם הקדוש הזה, להסתכל במעשיהם בבניין שבנו. והם היו מדברים בלשון הקודש אל כל מדרגות הקדושות, שעשו השבעות, והיו מצליחים. כיוון שירדה הקדושה, התבלבלו כל אלו מדרגות, העליונות ירדו, והתחתונות עלו, ולא היו עומדים בדרך הישר כמו שהיו. וע"כ לא יכלו עוד לעשות השבעות, כי השמות התחלפו להם. ואח"כ בלבל לשונם בשבעים לשון, והתפזרו לכל רוחות העולם.

353. ממונה אחד ברקיע, ועימו נמצאים כל המפתחות למעשי העולם. והוא עומד מוכן לדורשיו רק בשעות וברגעים ידועים של היום. והם היו יודעים, את החכמה ואת הנסתרות של הממונה הזה, והיו פותחים וסוגרים במאמר פיהם את השערים של כל הנסתרות. וע"י השבעות שעשו בפיהם לאותו הממונה, הצליחו בבניין העיר והמגדל, להיותו השר של העולם ומנהיגו. כיוון שהתבלבל מאמר פיהם, הכול נמנע מהם. כי לא ידעו עוד לעשות השבעות לאותו הממונה.

354. ומקום מוכן ומוכשר מצאו באותה בקעה. והוא סתר שבסתרים. וימצאו בקעה, מקום המוכשר לצד הרע הזה, שרצו להגביר אותו ונמנע מהם. כוחו של אותו הצד נשאר תלוי באותה הבקעה, להיפרע, עד שנסעו ובאו שם צבאות ומחנות, כעין אלו שבנו העיר והמגדל, בני אפריים. וניתנו כולם בידי אותו הצד, ונהרגו שם.

355. ואלו שלא רצו לצאת בקץ הימין, שהם בני אפריים, שיצאו ממצרים קודם הזמן, נבהלו ונפלו לקץ הימים, במקום ההוא שכבר נחלש כוחו בבקעה זו. בזמן דור הפלגה. ועתה בעוונם חזר והתגבר, והרג אותם. ועל זה כתוב, ויניחני בתוך הבקעה והיא מלאה עצמות.

356. והתגברה הס"א באותו הצלם שהקים נבוכדנצר. ואח"כ נשבר כוחה באלו העצמות של בני אפריים, שיחזקאל החיה אותם. ובאותו הצלם, של אלו הראשונים, שחזרו לתחייה וקמו על רגליהם, נשבר הצלם ההוא, שעשה נבוכדנצר.

357. ואז ידעו כל עמי העולם, שאין אלוה זולת הקב"ה לבדו. ועוד שהתקדש השם ע"י חנניה, מישָׁאֵל ועזריה, שגם זה גרם שנשבר כוחה של הס"א. וכל אלו היו ביום אחד. וע"כ כתוב, והקדישו את קדוש יעקב ואת אלקי ישראל יעריצו, כי שלושה אלו: תחיית המתים של יחזקאל, וקידוש השם של חנניה, מישאל ועזריה, ושבירת הצלם של נבוכדנצר, הכול היה ביום אחד. שישה ניסים נעשו באותו היום.

358. ויירד ה' לראות את העיר ואת המגדל. זוהי אחת מאלו עשר פעמים שירדה השכינה לארץ. מה היה לו לראות, שלא היה יודע מקודם לכן? אלא לראות, פירושו להשגיח במדה"ד. כמ"ש, יֵרֶא ה' עליכם וישפוט.

359. לא כתוב, לראות את בני האדם, אלא, לראות את העיר ואת המגדל. בשעה שהקב"ה משגיח לפעול בדין, בתחילה הוא משגיח במדרגה של מעלה, בשורש, ואח"כ במדרגה של מטה, בענף. בתחילה בעליונים, ואח"כ בתחתונים. משום שהעיר והמגדל מגיעים עד למעלה, בעולמות העליונים, ההשגחה של מעלה הייתה בהם בתחילה. כלומר, עיר ומגדל שבעולמות העליונים.

360. אשר בנו בני האדם. בני האדם מרמז שהם בניו של אדה"ר, שמרד בריבונו וגרם המוות לעולם. כלומר, שנמשכו אחרי מעשיו. אשר בנו בני האדם, ודאי הוא שבנו בניין. אע"פ שאמרו, הבה נבנה, שהוא רק הזמנה. כי אמרו וגרמו להיבנות למעלה. כלומר, שאמרו השבעות בפיהם ועל ידיהם נבנו העיר והמגדל.