וַיָחֶל נוח וייטע כרם

307. וַיָחֶל נוח איש האדמה וייטע כרם. חולקים בזה החכמים. אחד אומר, שהגפן מגן עדן גורשה, ונטע אותה באדמה. ואחד אמר, שהגפן בארץ הייתה, ועקר אותה ממקומה, ושתל אותה במקום אחר. וע"כ כתוב, וייטע. ובאותו יום עשתה פירות, והנצה ציץ וענבים, והיה סוחט אותה, ושתה מהיין והשתכר.

אחד אומר, שהוא עצה"ד, שחטא בו אדה"ר. וסבר שעצה"ד גפן הייתה. וכשחטא בה אדה"ר, גורשה עימו יחד מגן עדן. ונוח תיקן את הגפן המגורשת הזו, וחזר ונטע אותה מחוץ לגן עדן, ושתה מיינה והשתכר. ודומה חטאו לחטא אדה"ר.

ואחד אומר, שגפן זו לא הייתה בגן עדן, אלא מחוץ לגן עדן מצא אותה. וכמ"ש, וייטע, הוא מפני שעקר אותה ממקומה ושתל אותה במקום אחר. ולדבריו אינו דומה חטאו של נוח לחטאו של אדה"ר.

308. רבי שמעון אמר, כאשר בא נוח לבדוק באותו החטא דעצה"ד, שבדק אדה"ר, ולא להתדבק בו, אלא לדעת ולתקן העולם, ולא יכול לתקן אותו, סחט ענבים, כדי לבדוק בכרם ההוא. וכיוון שהגיע לזה, אז כתוב, ויִשְׁכּר ויתגל. ולא היה לו כוח לקום.

ומשום זה כתוב, ויתגל בתוך אוהלֹה, שגילה הפִּרְצה של העולם, שהייתה סתומה. בתוך אוהלֹה כתוב באות ה' ולא אוהלו באות ו'. וע"כ כתוב, ואל תִקְרַב אל פתח ביתה, כי המשמעות, בתוך אוהלֹה של הכרם ההוא, ולא בתוך אוהלֹה של עצמו. וע"כ כתוב בה' ולא בו'.

ב' נקודות הן בבניין הנוקבא:

א. נקודה ממותקת בבינה, ומבחינתה נעשית ראויה לקבל המוחין, כמו הכלים דבינה.

ב. נקודת בחינתה עצמה, מדה"ד, שאינה נמתקת במדה"ר. ומבחינה זו אינה יכולה לקבל שום מוחין עליונים, כי עליה היה צ"א, שלא לקבל לתוכה כלום מבחינת או"י. כלומר:

א. אחת גנוזה ונסתרת. הנקודה דמדה"ד,

ב. ואחת נמצאת בגלוי. הנקודה הממותקת בבינה, במדה"ר.

וכיוון שהנקודה של מדה"ד גנוזה ונסתרת, ע"כ ראויה לקבל כל המוחין העליונים, ע"י הנקודה דמדה"ר הגלויה בה. ובזה תבין עניין איסור אכילת עצה"ד, שאמר לו הקב"ה, ביום אכוֹלך ממנו מות תמות. שמטעם ב' נקודות הללו, נקראת הנוקבא עצה"ד טו"ר:

א. זכה אדם הרי טוב, שנזהר שלא להמשיך הארת השמאל שבנוקבא מלמעלה למטה, היא עצה"ד טוב, ומקבל ממנה כל המוחין שבה.

ב. ואם לא זכה הרי רע, שממשיך הארת השמאל שבה, מלמעלה למטה, שזה נבחן לאכילת עצה"ד, אז הרי רע. כי מתגלה נקודה דמדה"ד, שהייתה גנוזה ונסתרת. ואז מסתלקים כל המוחין מהנוקבא. כי מבחינה זו אינה ראויה לקבל מוחין. וזהו המיתה לבאי עולם, כי המוחין שלה הם החיים של כל באי העולם. כמ"ש, ביום אכולך ממנו מות תמות, כי תתגלה נקודה דמדה"ד, ויסתלקו ממנה המוחין, שהם החיים של האדם, שהוא מקבל ממנה, וע"כ ימות.

האם חטאו של נוח דומה לעצה"ד או לא? החטא עצמו הוא כעצה"ד, אבל לא התכוון לחטוא כמוהו, אלא רצה להמשיך הארת השמאל פעם אחת למטה, כדי לתקן אותו, ואח"כ יפרוש ממנו.

כשרצה נוח לבדוק באותו החטא שבדק אדה"ר, שבדק לראות אם ימות על ידו, כי הנחש שיקר בשם של הקב"ה ואמר, לא מות תמותון. ולא רצה להתדבק בו כאדה"ר, שאמר, אכלתי ואוכל עוד, אלא לדעת ולתקן העולם, ואח"כ יפרוש ממנו. אבל לא יכול לתקן אותו.

סחט ענבים, המשיך הארת השמאל, כי הארת השמאל מכונה יין. המשיך אותה מלמעלה למטה, כדי לבדוק, אם יתגלה מדה"ד בכרם, ואז יתקן אותו. כיוון שבא לכך, להמשיך הארת השמאל מלמעלה למטה, אז השתכר. והתגלתה הנקודה דמדה"ד, ותכף הסתלקו ממנו המוחין. ולא היה לו עוד כוח לקום.

וע"כ כתוב, ויתגל, כי גילה פִּרְצת העולם, הנקודה דמדה"ד, שעד כאן הייתה גנוזה ונסתרת. ועתה התגלתה. אוהלֹה, הנוקבא דקליפה, נקראת אישה זרה. וע"כ כתוב, אל תקרב אל פתח ביתה של אותה אישה זרה, והוא בתוך האוהל של אותו הכרם. אוהל פירושו הארה. והנקודה דמדה"ד מתגלה בתוך הארת הכרם, שהמשיך מלמעלה למטה.

309. כעין זה, בבני אהרון, שהיו שתויי יין. מי נתן להם יין לשתות? האם ייתכן, שהיו עזי פנים כל כך שהשתכרו ביין? אלא ודאי מאותו היין השתכרו, שכתוב, ויקריבו לפני ה' אש זרה. ושם כתוב, לִשמורך מאישה זרה. והכול הוא דבר אחד.

השכרות מיין היא המשכת הארת השמאל מלמעלה למטה, שאז נגלה הנקודה דמדה"ד, ומתעוררת הקליפה דאישה זרה, והמוחין מסתלקים מהנוקבא, והחוטא מת. ודאי מאותו היין השתכרו, שכתוב, ויקריבו לפני ה' אש זרה, שעם השכרות הם מקרבים הקליפה, לינוק מהקדושה, והמוחין מסתלקים. כי בחינת זכר נקרא אש זרה, ובחינת הנוקבא נקראת אישה זרה.

310. וכן כעין זה כתוב, ויישת מן היין, וישכר, ויתגל בתוך אוהלֹה. ועל זה התעורר חם, אבי כנען, שבסיבתו התגלתה הנקודה דמדה"ד, ערוות אביו. וניתן מקום לכנען שישלוט, ומה שהיה הצדיק הזה, נוח, שומר הברית, עיקֵר אותו, שעשה אותו סריס. והעביר ממנו הברית, שהסתלקו ממנו מוחין דהולדה, המתוקנים רק בתיקון ברית קודש, ונבחן זה כמו שסירסו אותו.

חם חטא בראייתו ולא כנען. ולמה קולל כנען ולא חם? כתוב, ויתגל, שהתגלתה הנקודה דמדה"ד, ערוות אביו. ועל התגלות הנקודה, התעורר חם, אבי כנען, ע"י ראייתו, להיותו קו השמאל, שנוח משך הארתו מלמעלה למטה, שבסיבה זו התגלתה מדה"ד. אבל כיוון שנוח לא התכוון לחטוא, לא היו מסתלקים המוחין, משום גילוי הנקודה, אלא שניתן ע"י גילוי הנקודה של מדה"ד, כוח לכנען שיתקרב לינוק מן הנוקבא, שקליפת כנען הוא נחש הקדמוני, והוא אש זרה המתקרבת בסיבת הנקודה דמדה"ד. והוא סירס אותו.

בסיבת כנען, הסתלקו ממנו המוחין דהולדה, המוחין דחיה שהיה לו. הרי שחם לא עשה לו כלום, אלא כנען בנו, וע"כ קילל את כנען. אלא שהפסוק מכסה על זה, כמ"ש, כבוד אלקים הסתר דבר.

311. ומשום זה אמר נוח, ארור, כי הקללות התעוררו תחילה בעולם על ידו, כי הוא הנחש. כמ"ש, עבד עבדים יהיה לאֶחיו. הכול יתוקן לעת"ל, וכנען לא יתוקן, וכל העבדים ייצאו לחירות, וכנען לא ייצא לחירות לעולם. וסוד הוא לאלו היודעים אורחותיה ושביליה של התורה.