ויהיו בני נוח היוצאים מן התיבה

293. כיוון שכתוב, ויהיו בני נוח, למה כתוב, היוצאים מן התיבה. הייתכן שהיו לו בנים אחרים שלא יצאו מן התיבה?

294. כן. שהרי בניו הולידו בנים, כמ"ש, ואלה תולדות בני נוח. והם לא יצאו מן התיבה, ומשום זה כתוב, היוצאים מן התיבה, שֵם חם ויפת.

295. רבי שמעון אמר, אילו הייתי נמצא בעולם, כאשר נתן הקב"ה ספרו של חנוך בעולם וספרו של אדם, הייתי מתאמץ שלא יהיו נמצאים בין אנשים. משום שכל החכמים לא חששו אז להסתכל בהם, וטעו, להוציא הדברים מפשוטם, בדברים אחרים, להוציא אותם מרשות העליון דקדושה לרשות אחר, שאינו קדוש. אבל עתה, הרי חכמי עולם יודעים דברים וסותמים אותם, שאינם מגלים הסודות, ומתגברים בעבודת ריבונם. וע"כ עתה מותר לעסוק בסודות.

296. הפסוק הזה, מבני נוח שיצאו מתיבה, מצאתי בסוד הסודות. כאשר התעוררה החדווה שעל כל החדוות, הנסתרת, הסתומה, שהיא בינה בעת שעלתה לראש א"א, והתהפכה שם לחכמה, ואז סיבת הסיבות, א"א, האיר מתוכו אור דק, שהבינה לא יכלה לקבל מא"א אלא רק אור דק, שהוא מטעם חיסרון של חסדים. וע"כ נסתרה ונסתמה הבינה.

וע"כ התעוררה הבינה וקיבלה בתוכה הארת ג' הקווים. חדווה שעל כל החדוות, האירה לקו ימין בשמן המשחה העליון, הארת החסדים, חולם. והאירה לקו שמאל בחדוות יין הטוב, הארת החכמה, שורוק. והאירה לקו האמצעי, חיריק, בחדוות ב' הקווים ימין ושמאל. כי רוח, ז"א, התעורר ובא בקו האמצעי דבינה, שממנו נקודת החיריק וקו האמצעי. ורוח דקו שמאל עלה, וניתן ברוח דקו ימין, ואז נכללו ג' הקווים דבינה זה בזה.

297. מתדבקים ז"א בבינה, ושלושה קווי הבינה נכנסים ונעשים שלושה קווים בז"א. מתוך שלושה קווים שבז"א יוצא אחד, ברית, יסוד, והנוקבא דבוקה בברית. ואח"כ עובר ממנו רוח העולה, רוח דקו שמאל, והנוקבא מתעבֶּרת ממנו, שקו שמאל עובר מז"א וניתן לנוקבא.

ואח"כ, כאשר ניתנה הנוקבא בב' קווים דז"א, שמקבלת גם חסדים מימין, התדבקו רוח ברוח, ז"א עם הנוקבא, ומתעברת הנוקבא משלושה בנים. ואז, מנוח ותיבה, יוצאים שלושה בנים, שלושה קווים העליונים. ואלו הם שיצאו מתוך התיבה, שם, חם ויפת. שם, שבצד ימין. חם, שבצד שמאל. יפת הוא ארגמן, קו האמצעי, הכולל אותם.

רבי שמעון מבאר כאן עניין שם, חם ויפת, היוצאים מן התיבה, להורות שהם עצם ג' הקווים שבבינה, שהשתלשלו לז"א, ומז"א לנוקבא, התיבה. שהם שם, חם ויפת, שנולדו ויצאו מהתיבה. ומביא תחילה, איך הבינה הייתה בהארת קו השמאל, שקיבלה רק אור דק מא"א. ואח"כ מביא, שע"י רוח, שהוא קו אמצעי שעלה לבינה, האירה הבינה בג' קווים. שג' קווי הבינה יוצאים מאחד, מז"א. ולפיכך האחד, ז"א, זוכה בשלושתם. ושלושה נכנסים בשלושה, כי מתוך שז"א גרם הארת ג' הקווים בבינה, ע"כ זכה גם הוא בהם.

ואח"כ, מתוך ג' קווים של ז"א יצא אחד, הברית. ובברית, יסוד, דבוקה ג"כ הנוקבא, כנקודה תחת היסוד. ואח"כ נבנית הנוקבא. תחילה מקו שמאל דז"א. ואח"כ מכל ג' הקווים. ומזדווגת עימו כמו נוח והתיבה. ואז קיבלה טיפת הזיווג, הכלולה מג' קווים דז"א. ואלו ג' קווים הם שם חם ויפת. הרי שאלו ג' קווים שיצאו בבינה, הם שהשתלשלו ובאו לז"א, ומז"א באו לנוקבא, התיבה, ומהתיבה יצאו ונולדו ובאו לעולם. וע"כ מדייק הכתוב בהם לומר, ויהיו בני נוח היוצאים מן התיבה.

298. וחם הוא אבי כנען. כנען הוא זוהמת הזהב שמתחת הפסולת, השוקעת בתוך כור הזהב בעת ההיתוך. הוא התעוררות רוח הטומאה של נחש הקדמוני. כי חם הוא קו שמאל, זהב. וכנען הוא הפסולת שלו. והוא בחינת נחש הקדמוני. ומשום זה מדייק הכתוב ואומר, וחם הוא אבי כנען. אותו כנען שהביא קללות על העולם. אותו כנען שקולל. אותו כנען, שהחשיך פני הבריות. כלומר, הנחש שפיתה את חוה, והביא קללות על העולם, והוא קולל, והחשיך פני הבריות, שהביא מיתה על הבריות.

299. ומשום זה לא יצא מכלל כולם, אלא חם, שכתוב בו, וחם הוא אבי כנען. להורות על אותו כוח הנחש שהחשיך העולם. ולא כתוב בכלל זה, ושֵם הוא אבי כך, או יפת הוא אבי כך, אלא מיד קפץ ואמר, וחם הוא אבי כנען. ודאי הוא כמו שנאמר, שמשמיענו שקו שמאל, חם, הוא אביו של נחש הקדמוני, כנען.

300. וע"כ כאשר בא אברהם, כתוב, ויעבור אברם בארץ, והכנעני אז בארץ. כי עוד לא היה הקיום של האבות, המוחין שהמשיכו לנוקבא, הנקראת ארץ, ועוד לא באו זרע ישראל לעולם, שייצא השם של כנען מהארץ, וייכנס בה השם העליון הקדוש, ישראל. ארץ היא הנוקבא דז"א. וכל עוד שלא תיקנו אותה האבות בג' קווים, הייתה רק בבחינת קו שמאל בלבד, זהב, שנמשך ממנו פסולת הזהב, נחש הקדמוני, כנען. כמ"ש, והכנעני אז בארץ.

וכאשר היו ישראל צדיקים, והמשיכו ג' הקווים לנוקבא, והזדווגה עם ז"א, ישראל, נקראת אז הארץ ארץ ישראל. ע"ש ישראל התחתונים שתיקנו אותה, וע"ש ז"א בעלה. וכשלא זכו ישראל, והשאירו הנוקבא בקו שמאל, שיש בו פסולת, הנקרא כנען, נקראת אז הארץ בשם ארץ כנען.

301. וע"כ כתוב, ויאמר, ארור כנען, עבד עבדים יהיה לאֶחיו. להיותו בחינת נחש הקדמוני, שהביא קללות על העולם. ובנחש כתוב, ארור אתה מכל הבהמה. וע"כ קילל אותו גם עתה, ארור כנען. ועבד עבדים יהיה לאחיו. כי הבהמות הם עבדים לאדם. ולהיותו עוד גרוע ומקולל יותר מכל בהמה, הריהו עבד עבדים.

וע"כ כתוב על שם, חם ויפת, שלושה אלה בני נוח, היוצאים מן התיבה, שהם ג' הקווים, שהנוקבא הנקראת תיבה, קיבלה אותם מז"א, והתעברה מהם, והוציאה אותם לעולם.