והאבן הזאת אשר שמתי מצבה

273. והאבן הזאת, אשר שמתי מצבה, יהיה בית אלקים. האבן היא אבן שתייה, שמשם נשתל העולם, ועליה נבנה ביהמ"ק.

274. הרי אבן שתייה הייתה מקודם שנברא העולם, וממנה נשתל העולם. והאבן הזאת אשר שמתי מצבה, איך אפשר שמשמע, שיעקב שם אותה עתה למצבה, ועד עתה לא הייתה כתיקונה? וכתוב, וייקח את האבן אשר שֹם מראשותיו. והרי אבן שתייה מתוקנת עוד מקודם שנברא העולם. ועוד, הרי יעקב בבית אל היה. ואבן שתייה הייתה בירושלים. הלוא היא עומדת במקום המקדש, שהוא בירושלים?

275. כתוב, היכון לקראת אלקיך ישראל. וכתוב, הַסְכֵּת ושמע ישראל. כי דברי תורה צריכים כוונה, וצריכים להיתקן בגוף וברצון כאחד.

276. כי דברי תורה צריכים תיקון הגוף ותיקון הלב. ואם לא זה, היה שוכב במיטתו ומהרהר הדברים בליבו. אלא אפילו אחד היושב ועוסק בתורה, השכינה מתחברת עימו. ואם השכינה כאן, יהיה שוכב במיטתו? ולא עוד, אלא שדברי תורה צריכים צחות, והשוכב במיטתו אין דעתו צחה.

277. ועוד, שכל איש הקם לעסוק בתורה מחצות לילה ואילך, כאשר מתעורר רוח הצפוני, הקב"ה נכנס אז להשתעשע עם הצדיקים בגן עדן, והוא עם כל הצדיקים שבגן, כולם מקשיבים לאלו הדברים היוצאים מפיו. ואם הקב"ה וכל הצדיקים מתעדנים לשמוע דברי תורה בשעה זו, והוא יהיה שוכב במיטתו?

278. איך אפשר שאבן השתייה הייתה מקודם שנברא העולם, וממנה נשתל העולם, ומשמע שיעקב שם אותה עתה. וכן כתוב, וייקח האבן אשר שֹם מראשותיו.

279. יעקב היה בבית אל, ואבן זו הייתה בירושלים. קיפל תחתיו כל ארץ ישראל, ואותו האבן תחתיו היה, אע"פ שהיה בבית אל. אבל כתוב, אשר שֹם. וכתוב, והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים, שמשמע שתיקן אותה עתה, ואיך היא אבן שתייה המתוקנת מקודם העולם?

280. כמ"ש, אני בצדק אחזה פניך, אֶשֹבעה בהָקיץ תמונתך. דוד המלך, החביבות והדבקות שלו הייתה באותה אבן שתייה, מלכות, הנקראת אבן שתייה, ונקראת צדק. ועליה אמר, אבן מאסוּ הבונים הייתה לראש פינה. וכשרצה להסתכל במראֵה כבוד ריבונו, לקח תחילה אותה האבן בידיו, ואח"כ נכנס.

281. משום שכל מי שרוצה להיראות לפני ריבונו, אינו נכנס אלא באותה אבן, כמ"ש, בזאת יבוא אהרון אל הקודש, שמלכות נקראת, זאת. ודוד משבח עצמו ואומר, אני בצדק, שהיא מלכות, אחזה פניך. וכל עסקו של דוד היה להיראות כראוי כלפי מעלה באותה אבן.

המוחין דחכמה מכונים עיניים וכן ראייה. ואלו המוחין אינם מאירים בשום מדרגה, אחר חכמה דא"א שנסתמה, אלא במלכות, נוקבא דז"א לבדה. והיא נקראת אבן שתייה. והמוחין דראייה אינם אלא בה.

282. אברהם תיקן תפילת שחרית, כנגד חסד דז"א. והודיע מהותו של ריבונו בעולם. ותיקן אותו הזמן בתיקוניו כראוי, שתיקן מידת החסד השולט בבוקר.

יצחק תיקן תפילת המנחה, כנגד הגבורה דז"א. והודיע בעולם שיש דין ויש דיין, שיכול להציל העולם ולדון העולם. שתיקן מידת הגבורה.

283. יעקב תיקן תפילת ערבית, כנגד המלכות, נוקבא דז"א. ומשום שתיקן תפילה זו, מה שלא תיקן אדם מקודם לכן כראוי, הוא שיבח את עצמו ואמר, והאבן הזאת, המלכות, אשר שמתי מצבה, שתיקן אותה, שעד אותה שעה לא שם אותה אחר כמוהו.

284. ומשום זה כתוב, וייקח את האבן אשר שם מראשותיו, ויָשֹם אותה מצבה. מצבה פירושו, שהייתה נפילה במלכות, והקים אותה. וייצוק שמן על ראשה, כי ביעקב תלוי הדבר לתקן אותה, יותר מבכל בני העולם. כי יעקב הוא מרכבה לת"ת. שהוא בעלה, שבו תלויים תיקוני המלכות, הנוקבא שלו.

286. ושלמה ישב על כיסא דוד אביו ותיכון מלכותו מאוד. השבח של שלמה שתיקן אבן השתייה, ושם עליה קודש הקודשים. שתיקן המלכות, והמשיך לה מוחין דג"ר, שהם בחינת קודש הקודשים.

287. וכתוב, וראיתיה לזכור ברית עולם. כי תשוקת הקב"ה במלכות תמיד, ומי שאינו נראה בה, שאינו מקבל ממנה מוחין דראייה, חכמה, אינו נכנס לפני ריבונו. כי מוחין אלו נמשכים רק ממנה. וע"כ כתוב, וראיתיה לזכור ברית עולם. כי הראייה רק בה היא.

288. מהו, וראיתיה? לאיזו בחינה שבה מתכוונת הראייה? אם לדין שבה, הגורם לכל המוחין במסך דחיריק, או המפתחא שבה, שבו מקובל עצם המוחין? הראייה סובבת על בחינת האות ת' שבמלכות, הדין שבה. כמ"ש, והתווית תו על מצחות האנשים. כמו שת' זו הצילה האנשים, שהייתה נראית במצחם, מטעם שגרמה להתגלות המוחין.

ויש אומרים, שהראייה סובבת על הרשימו של האות הקדוש אשר בבשר, בהתכללות שלה בעטרת יסוד, המפתחא, שהמוחין בעצם מקובלים בה, להיותו ממשיך לה הכלים דאמא והמוחין דאמא.

289. ודאי הכול הוא במילה, וראיתיה. הן בחינת הת' שבה, והן בחינת העטרה. אבל קשת זה נראה בעולם העליון, בינה. והוא עומד רק בבחינת העטרה שבה, המשווה אותה לבינה, ומקבלת המוחין והכלים ממנה. וכאשר ייצאו ישראל מן הגלות, עתידה קשת הזו להתקשט בצבעיה, ככלה המתקשטת לבעלה. כלומר, ששלושת הצבעים לבן אדום ירוק, המוחין שבה, יהיו מאירים מאוד.

290. ולא תצפה לעקבות המשיח, עד שתהיה נראית קשת הזו בעולם, מתקשטת בצבעים מאירים ותאיר לעולם. ואז תצפה למשיח.

291. מאין לנו זה? כי כתוב, וראיתיה לזכור ברית עולם. ועתה בזמן הגלות, שהקשת נראית בצבעים חשוכים, היא נראית רק לזיכרון, שלא יבוא מבול לעולם. אבל כשיבוא המשיח, היא תהיה נראית בצבעים מאירים ומתקשטת בתיקוניה, כמו כלה המתקשטת לבעלה. ואז יקוים הכתוב, לזכור ברית עולם, ויזכור הקב"ה לברית הזה, שהוא בגלות, ויקים אותה מעפר.

וכמ"ש, וביקשו את ה' אלקיהם ואת דוד מלכם. דוד מלכם רומז על המלכות, הקשת. וכתוב, ועבדו את ה' אלקיהם ואת דוד מלכם, אשר אקים להם. כלומר, אשר אקים מעפר, כמ"ש, אקים את סוכת דוד הנופלת. וע"כ נאמר אז, וראיתיה לזכור ברית עולם. ולהקים אותה מעפר.

292. משום זה נזכר בתורה גאולת ישראל, וזיכרון של המלכות. כמ"ש, לזכור ברית עולם, המורה על גאולת ישראל ותיקון המלכות. ובעת הגאולה כתוב, אשר נשבעתי מעבור מי נוח עוד על הארץ, כן נשבעתי מִקְצוף עלייך ומגעוֹר בָּך. כמו שנשבע בראיית הקשת, שלא יביא מבול לעולם, שזהו גם בזמן הגלות, כן בעת הגאולה, כשתאיר הקשת בגוונים מאירים, יאמר ה', נשבעתי מקצוף עלייך ומגעור בך. כי אז תקום סוכת דוד הנופלת לעד ולנצח. ויקוים הכתוב, לזכור ברית עולם.