את קשתי נתתי בענן

261. ויאמר אלקים לנוח, את קשתי נתתי בענן. נתתי מורה, שנתן מקודם לכן. כי קשת היא אבן שתייה. ואבן שתייה נתקנה עוד מטרם שנברא העולם, שהרי עליה הושתת העולם. וע"כ כתוב, נתתי, בלשון עבר, שמכבר נתן זאת.

כתוב, וממעל לרקיע אשר על ראשם, כמראֵה אבן ספיר דמות כיסא. וכתוב למעלה מזה, ואשמע את קול כנפיהם כקול מים רבים כקול שַׁד"י, בלכתם קול המולה כקול מחנה. אלו הן ארבע חיות הגדולות העליונות הקדושות, שאותו הרקיע מיתקן עליהן. וכנפיהן מתחברות לכסות גופיהן. הרקיע, הסיום דצ"ב, הנקרא פרסא. הרקיע הזה מיתקן על ארבע החיות הגדולות, חו"ג תו"מ.

262. ובשעה שהם פורשֹים כנפיהם, נשמע קול כנפיהם של כולם, שאומרים שירה. וכתוב, כקול שד"י. שאינו נדם לעולם. כמ"ש, למען יְזמרך כבוד ולא יידום. ואומרים, הודיע ה' ישועתו לעיני הגויים גילה צדקתו.

263. קול המולה כקול מחנה. פירושו, כקול מחנה הקדושה, כאשר מתחברים כל הצבאות העליונים למעלה. ואומרים, קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלוא כל הארץ כבודו. מחזירים עצמם לדרום, אומרים קדוש. מחזירים עצמם לצפון, אומרים קדוש. מחזירים עצמם למזרח, אומרים קדוש. מחזירים עצמם למערב, אומרים ברוך.

שני מיני הקול שבכתוב, הרקיע מיתקן עליהן. תיקון צ"ב שבמלכות, הנקרא רקיע, מיתקן על החיות. ומסיבה זו נכללות ב' הנקודות שבמלכות בגוף החיות, שהן מפתחא ומנעולא. ולפיכך יש בהם ב' בחינת קול:

א. קול ממותק בבינה, אשר נקודת המנעולא נגנזת ונעלמת לגמרי, ורק נקודת המפתחא נגלית בהם. וע"כ כנפיהם מתחברות לכסות גופיהן, כלומר, לכסות הדין הנכלל בגופם מהמנעולא שבהם. ואז נבחן קולם בכתוב, קול המולה כקול מחנה. ואז מתפשטים בהם המוחין, שהם ג"פ קדוש, ג' קווים דרום צפון מזרח. ומערב, מלכות, מקבלת ג' קדושות הללו. ובחינתה עצמה, כמ"ש, ברוך כבוד ה' ממקומו. וד' בחינות הללו מאירים בחיות, כמ"ש, והחיות רָצוא.

ב. קול כנפיהם, בשעה שכנפיהם פרודות ואינן מכסות על גופם, שאז נשמע קול הדין, הכלול בגופם ובכנפיהם, אשר קול זה אינו נמתק בבינה, מחמת דין הנשמע בתוכו. ולפיכך נוהג בו מיתוק אחר. כי מבחינת הדין הזה מיתקן המסך דחיריק, שעליו יוצא קו האמצעי, המכריע בין ב' קווים. וכל עוד שלא נעשה הזיווג על המסך הזה, יש מחלוקת בין הקווים ואינם מאירים. נמצא, שכל הארת הקווים תלויה על בחינת הדין הזה הכלול במסך. והוא הגורם להם. ע"כ הוא חשוב כמוהם, אע"פ שהוא דין.

ועל הקול הזה כתוב, ואשמע את קול כנפיהם כקול מים רבים. הדינים, המכונים מים רבים. כי קול זה אע"פ שנשמע בו בחינת דין, מ"מ חשוב מאוד, כי מעת התגלותו נעשה הכרעה בין הקווים. והמוחין מאירים על ידו, והכבוד אינו נדם עוד לעולם. כמ"ש, לעיני הגויים גילה צדקתו. כי אע"פ שהוא לעיני הגויים, כלומר שיש בו בחינת דין, מ"מ הוא חשוב מאוד, כי גילה צדקתו, שעל ידו נגלו המוחין, וזולתו לא היו מוחין בזו"ן.

264. ורקיע זה עומד על ראשם. ובכל מקום שהחיה הולכת, משיבה פניה לאותו הצד, שארבע הפנים נכללות בו. כלומר, שארבע הפנים של החיות נכללות זו בזו. ויש בפני אריה כל ארבע הפנים. וכן בפני שור כל ארבע הפנים. וכן בפני נשר ובפני אדם. וההפרש ביניהם, שאותו הצד שהפנים נכללות בו, הוא השולט. ורק לאותו הצד משיבה פניה. אם נכללים בפני אריה, הרי פני אריה השולט, שהוא צד הדרום. ואם בפני שור, צד הצפון שולט. וכך הן משיבות פניהם לארבע הרוחות, וכולן מוחזרות ומתפשטות מחזה ולמטה.

החיות בכללן נמשכות מחיצוניות המלכות, מבחינת נהי"מ שלה. ויש בחיות עצמן חג"ת נהי"מ, אשר חג"ת שבהן נקראים חיות עליונות קדושות, שהן גם מוחזרות ומתפשטות לבחינת נהי"מ, שהם בחינת מחזה ולמטה. ואלו נקראים חיות קטנות.

265. בארבעה צדדים שברקיע, דרום צפון מזרח מערב, נחקקו החיות בארבע פנים: פני אריה לצד דרום, פני שור לצד צפון, פני נשר לצד מזרח, פני אדם לצד מערב. וחקוק בכולן פני אדם: בפני אריה חקוק אדם, בפני נשר אדם, בפני שור אדם. כי כולן כלולות בפני אדם. ומשום זה כתוב, ודמות פניהם פני אדם. שמשמע שיש לכל אחת מהן פני אדם.

266. והרקיע הזה שנעשה ריבוע לארבעה צדדים, כל הצבעים כלולים בו. ארבעה צבעים נראים בו: לבן, אדום, ירוק, ושחור, חקוקים כל אחד בארבעה. כלומר, שכל אחד מהם כלול מכולם. באופן, שהם ט"ז (16) גוונים.

בארבע חקיקות רשומים העליונים, חיות דחג"ת. והתחתונים, חיות דנהי"מ. כאשר מתפשטים הגוונים של החיות דנהי"מ, הם עולים י"ב (12) גוונים, ולא ט"ז גוונים, כמו החיות דחג"ת. והם גוונים: ירוק, אדום, לבן וספיר שנכלל מכל ג' גוונים. כלומר שגוון ספיר, המלכות, אינו גוון בפני עצמו, אלא הוא מקבל בתוכו כל ג' הגוונים. וע"כ אין כאן אלא רק ד"פ ג' גוונים, שהם י"ב גוונים. כמ"ש, כמראֵה הקשת, שבו ג' גוונים. וכתוב, כן מראֵה הנוגה סָביב הוא מראֵה דמות כבוד ה', מלכות, המראה של כל ג' הגוונים. שבמלכות עצמה אין שום גוון, אלא כלולה מג' הגוונים. ומשום זה כתוב, את קשתי נתתי בענן.

כי החיות הן חג"ת ונהי"מ. ונודע כי רק במחזה ולמעלה, בחיות דחג"ת, נמצאת המלכות. וע"כ יש שם ארבעה גוונים, גם גוון שחור. ובהתכללותם זה בזה יש בהן ט"ז גוונים. משא"כ במחזה ולמטה, עצמוּת המלכות נעלמת שם, וע"כ יש שם רק ג' גוונים לבן, אדום, ירוק. והמלכות היא גוון ספיר, שכולל אותם ג' גוונים שמקבלת מהם. והגוון שלה עצמה נעלם.

וע"כ, כשנכללים זה בזה, אין שם אלא רק ד' בחינות, שבכל אחת ג' גוונים, שהם י"ב גוונים. וזהו שנראה בענן רק ג' גוונים לבד, לבן אדום ירוק. וגוון עצמותה, השחור, אינו נראה שם. וגוון ירוק, הוא גוון קו אמצעי, ירוק כאור החמה, ולא ירוק כהה.

267. מהי קשת? קשת היא מלכות. כמ"ש על יוסף, ותשב באיתן קשתו. אלא משום שיוסף נקרא צדיק, יסוד, הקשת שלו היא ברית דקשת, יסוד דמלכות. כי ברית הוא יסוד, וקשת מלכות, נכלל בצדיק, כי ברית, יסוד, התאחד בקשת.

קשת היא מלכות, בת זוגו של היסוד. קשת היא ברית, יסוד. וע"כ שואל, מהו קשת? ומשיב, שקשת היא לא מלכות ממש, אלא יסוד דמלכות. כי ע"י מיתוקה של המלכות בבינה, נאבדה בחינת עצמותה דמלכות, כי נגנזה ברדל"א, וא"א יצא בט"ס חסר מלכות. אלא עטרת יסוד היא המלכות שלו. והיא נקודה דמפתחא. ועטרת יסוד נבחנת כמו יסוד דמלכות, ומלכות דמלכות חסרה.

וע"כ הוא רק יסוד דמלכות, משום שנכללה ביסוד, שנעשית לעטרת יסוד. שהיסוד, הברית, התאחד בקשת. וע"כ נקראת גם הקשת בשם ברית, כמ"ש, לזכור ברית עולם. כי משום שנוח היה צדיק, נעשה הברית שלו בקשת, כי נכלל בו. וע"כ קורא לו הכתוב בשם ברית.

ונאמר בזוהר, שהקשת, זה חי העולמים. בענן, זה מלכות. כי הקשת נבחן ליסוד דמלכות. וע"כ נאמר עליו, חי העולמים. וענן נבחן למלכות דיסוד. כמ"ש, את קשתי נתתי בענן, שנתן יסוד דמלכות במלכות דיסוד, ונמתקו זה בזה במפתחא. ואז מתגלים עליה כל המוחין לקיום העולם. כמ"ש, והייתה הקשת בענן, וראיתיה לזכור ברית עולם.

268. כתוב, ותשב באיתן קשתו, ויפוֹזוּ זרועֵי ידיו. שהאירו ידיו אור הנחמד לכל. כמו זהב ופז, כמ"ש, הנחמדים מזהב ופז רב. האירו ידיו באור העליון, כאשר שמר הברית. כיוון שזכה לברית דקשת, כמ"ש, ותשב באיתן קשתו, שפירושו מפתחא, ע"כ זכה על ידיה למוחין העליונים. וידיו, שהן חו"ג, נפוזו, נעשו לחו"ב, הנחמדים מזהב. ומשום שזכה לברית, נקרא יוסף הצדיק. וע"כ נקראת הקשת בשם ברית, משום שכלולים זה בזה.

269. הקשת היא זוהר כבוד העליון, מראֶה כל המראות. מלכות, כבוד העליון, ובה כל המראות, היא מראֶה, כמראה אורות הנסתרים, שהם גוונים נסתרים, גוונים שלא נגלו. אלו ג' גוונים, לבן אדום וירוק, חג"ת, שאורותיהם מכוסים ונעלמים למעלה מחזה, מתגלה המראה שלהם בקשת.

ואין רשות לעין להסתכל בקשת כשהיא נראית בעולם, שלא ייראה דופי בשכינה. כי אע"פ שקשת היא מפתחא, ואין בה מדה"ד, מ"מ גם מדה"ד גנוזה בה. וע"י הסתכלות, המשכת האור מלמעלה למטה, נעשה גילוי למדה"ד. וזהו שאסור להסתכל בקשת. וכן הגוונים של הקשת קשורים הם במראה ערפל וענן, שזה מורה שהם מכוסים, כמראה כבוד העליון, כדי לא להסתכל בה.

270. וכיוון שהארץ רואה את הקשת, שהמלכות הנקראת ארץ מיתקנת מבחינת הקשת, מפתחא, נמצא ברית הקדוש מתקיים בקיומו, שמשפיע לה המוחין עילאין, וע"כ כמ"ש, והייתה לאות ברית ביני ובין הארץ. וג' גוונים לבן אדום ירוק וגוון הנכלל ביניהם, כולם הם אחד. שגם הקשת מג' גוונים וגוון הכולל את השלושה, והקשת עולה בתוך הענן כדי להיראות. כי אינו נראה אלא רק בתוך הענן.

271. כמראֵה אבן ספיר דמות כיסא. אבן ספיר, הוא אבן שתייה, נקודת המפתחא, שכל העולם עומד עליה. ועליה עומד קודש הקודשים. והנקודה היא הכיסא הקדוש העליון, שהיא ממונה על אלו ארבע גוונים. והוא דמות כיסא בארבע אֲדָנים, כלומר ד' הגוונים לבן אדום ירוק ספיר, נעשו לה ד' אדנים. והכיסא הוא תושבע"פ, המלכות.

272. ועל דמות הכיסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה. זהו תושב"כ, ז"א. מכאן נשמע, ששמים תושב"כ על תשבע"פ, משום שזה כיסא לזה. כמראה אדם הוא צורתו של יעקב, ז"א, שיושב עליו.