וייבן נוח מזבח

228. וייבן נוח מזבח לה'. זהו המזבח שהקריב עליו אדה"ר. נוח, מפני מה הקריב עולה, הרי עולה אינו בא אלא בשביל לכפר על הרהורי הלב, ונוח, במה חטא? אלא נוח הרהר ואמר, הנה הקב"ה גזר דין על העולם שייחרב, אולי בשכר שהציל אותי, יצאה בזה כל זכותי, ולא נשאר לי עוד זכות בעולם. מיד, וייבן נוח מזבח לה'.

229. מזבח זה, הוא שהקריב עליו אדה"ר. מהו, וייבן? הלוא אדה"ר בנה אותו. אלא משום שרשעי העולם גרמו, שלא היה עומד במקומו, במקום ההשפעה לקדושה. כיוון שבא נוח, להקריב עליו, כתוב בו, וייבן. כי החזיר אותו למקום ההשפעה לקדושה.

230. כתוב, ויעל עולֹת, בלי האות ו', שהיא סימן הרבים, כי הקריב רק עולָה אחת. כתוב, עולָה הוא אִשֵׁה ריח ניחוח לה'. הרי עולה הוא זכר ולא נקבה, כמ"ש, זכר תמים יקריבנו. וא"כ, למה כתוב אִשֵׁה, עם ה' סופית, שהיא לשון נקבה? הרי אש בלי ה' סופית, היה צריך להימצא שם, שהוא לשון זכר?

231. אלא אע"פ שעולה נקרב זכר, ולמקומו נקרב, לז"א, שהוא זכר, מ"מ, אין הנוקבא צריכה משום זה להיפרד מז"א. אלא בנוקבא הוא נקרב, כדי לחבר ז"א ונוקבא זה בזה. כי ע"י הקורבן עולה הנוקבא לז"א להתחבר ביחד.

232. נוח היה צריך להקריב עולה, משום שהקב"ה התקין אותו במקום זכר, שיתחבר וייכנס בתיבה, נוקבא. וע"כ הקריב עולה ולא קורבן אחר, כיוון שבאמת לא חטא, אלא משום שחשב שתמה לו כל זכות.

עולה הוא אִשֵׁה. אש"ה, אותיות אש ה', שהשמאל דז"א, אש, התחבר בנוקבא, ה'. כי הנוקבא באה מצד שמאל, אש, שהתדבקו הנוקבא והאש זה בזה, ומשום זה נקראת נקבה אשה, שהשם אשה מורה קשר האהבה, אשר השמאל, אש, אוחז בה', להעלות אותה למעלה, לז"א, לקשר אותם כאחד. ומשום זה כתוב, עולה הוא אִשֵׁה, שמורה על קשר זכר ונוקבא זה בזה.