ויישאו את התיבה

204. אוי להם לרשעים, שהם חוטאים ומכעיסים את ריבונם בכל יום, ובחטאיהם דוחים את השכינה מהארץ, וגורמים שתסתלק מהעולם. והשכינה נקראת אלקים, ועליה כתוב, רוּמָה על השמיים אלקים על כל הארץ כבודךָ.

205. ויישאו את התיבה. שדחו אותה לחוץ. וַתָרָם מעל הארץ. התיבה, השכינה, לא שרתה בעולם והסתלקה מהעולם. וכאשר הסתלקה מהעולם, הרי אין מי שישגיח על העולם. ואז הדין שולט בעולם. ואחר שיימחו רשעי עולם ויסתלקו ממנו, מחזירה השכינה את המדור שלה בעולם.

206. אם נמחו הרשעים, שהיו בארץ ישראל בזמן של חורבן ביהמ"ק, למה לא חזרה השכינה אח"כ למקומה כבתחילה? משום שלא נשארו בה שאר צדיקי העולם. כלומר, שהנשארים אחר החורבן, לא נשארו בארץ ישראל, אלא שהלכו למצרים. אלא בכל מקום שהלכו ישראל בגלות, ירדה השכינה ושמה את מדורה עימהם. וכמו שבארץ נוכרייה אחרת, לא נפרדה מהם השכינה, כש"כ אם היו ישראל נשארים בארץ ישראל. ודאי שהייתה חוזרת אליהם אחר החורבן.

207. בכל החטאים של רשעי עולם, הם דוחים את השכינה. ואחד מהם הוא מי שמשחית דרכו על הארץ, שמשום זה אינו רואה את פני השכינה, ולא ייכנס בהיכל המלך. ע"כ כתוב עליהם, ויימחו מן הארץ, שנמחו מהכול.

208. בעת ההיא, שעתיד הקב"ה להחיות המתים, כל אלו המתים שיימצאו לחוץ מהארץ, בשאר ארצות הנוכריות, הקב"ה יעמיד אותם בגופם כראוי, כי עצם אחד נשאר באדם מתחת הארץ, העצם הזה ייעשה כשֹאור בעיסה, ועליו יבנה הקב"ה כל הגוף.

209. ולא ייתן להם הקב"ה נשמות, אלא רק בארץ ישראל. שכתוב, הנה אני פותח את קברותיכם, והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל אדמת ישראל. כי יתגלגלו מתחת הארץ, ויבואו לארץ ישראל. ואח"ז כתוב, ונתתי רוחי בכם וחייתם, והנחתי אתכם על אדמתכם. כי בארץ ישראל יקבלו נשמות כל בני העולם. חוץ מדור המבול, אלו שנטמאו וטימאו הארץ. על אלו כתוב, ויימחו מן הארץ. שלא יקומו בתחיית המתים, ולא יבואו לארץ לקבל נשמות. ואע"פ שהקשו הראשונים וחלקו על זה, ואמרו שיקומו בתחיית המתים, מ"מ, ויימחו, הוא כמ"ש, יימחו מספר חיים. שלא יקומו לתחייה.

210. אין לדור המבול חלק לעוה"ב, כמ"ש, ויימחו מן הארץ. אבל יקומו לתחייה, כדי לעמוד בדין. ועליהם כתוב, ורבים מיְשֵנֵי אדמת עפר יקיצו, אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם.