ויבוא נוח אל התיבה

194. אם ייסָתר איש במסתרים, ואני לא אראנוּ, נאום ה'. כמה הם בני אדם אטומי לב וסתומי עין, שאינם מסתכלים ואינם יודעים את כבוד ריבונם, שכתוב בו, הלוא את השמיים ואת הארץ אני מלא. איך מבקשים בני אדם להיסתר מחטאם, ואומרים, מי רואנו ומי יודענו? וכתוב, והיה בְמַחְשָׁךְ מעשיהם, לאן יסתתרו מלפניו?

195. בדומה למלך שבנה ארמון, ועשה מתחת קרקע הארמון מחבואים מבוצרים. לימים, מרדו בני הארמון במלך, והקיף אותם המלך בחֵילותיו. מה עשו? באו והסתירו עצמם בתוך המחילות המבוצרות. אמר המלך, אני עשיתי את המחבואים הללו, ומלפניי אתם רוצים להסתתר בהם? וכמ"ש, אם ייסתר איש במסתרים, ואני לא אראנו. אני עשיתי המחילות המבוצרות. ועשיתי אור וחושך. ואתם, איך תוכלו להיסתר מפניי?

196. כשהאדם חטא לפני ריבונו, וממשיך ומביא את עצמו להיסתר, שמביא את עצמו לחשוב, שאין מי שיראה אותו, הקב"ה עושה בו הדין בגלוי. וכשהאדם מטהר את עצמו, שעושה תשובה, הקב"ה מבקש להסתיר אותו, שלא ייראה ביום אף ה'. כי ודאי הוא, שהאדם צריך להסתיר עצמו, שלא ייראה לפני המשחית, כשהוא שורה בעולם, כדי שלא יסתכל בו, כי כל אלו שנראים לפניו, יש לו רשות להשחית אותם.

197. כל אדם שעינו רעה, עין המשחית שורה עליו, והוא נקרא משחית העולם. וצריך האדם להישמר ממנו, שלא יתקרב אליו, ולא יינזק. ואסור להתקרב אליו בגלוי. כלומר, שיהיה נגלה לעינו הרעה. משום זה, אם מאדם רע עין, צריכים להישמר, על אחת כמה וכמה שצריכים להישמר מפני מלאך המוות. וצריכים להיסתר ביום אף ה'.

198. כתוב בבלעם, ונאום הגבר שׁתום העין. שהיה לו עין רעה. ובכל מקום שהיה מסתכל בו, היה ממשיך עליו רוח המשחית. ומשום זה היה רוצה להסתכל בישראל, כדי שיכַלֶה בכל מקום שעינו תסתכל. כמ"ש, ויישא בלעם את עיניו, שזקף עין אחת והשפיל עין אחת, כדי להסתכל בישראל בעין הרעה.

כי האיברים הכפולים, העיניים והאוזניים וכו', באים משיתוף מדה"ד עם מדה"ר, המלכות בבינה. איבר הימני עיקרו ממדה"ר, מבינה. ואיבר השמאלי עיקרו ממדה"ד, ממלכות דצ"א. גם נודע, שאם האדם זוכה, נמצא מדה"ד בהסתר ובהעלמה, ומדה"ר בגלוי ופועלת הכול. ואם אינו זוכה, מתגלה עליו מדה"ד, והוא מאבד הכול.

וכשמתרבים הרשעים בעולם, ניתן רשות למשחית לגלות את מדה"ד, ולהעניש את העולם. לכן גם הצדיק צריך לפחד ממנו. שהרי כל כוחו הוא מפני שמדה"ד נעלם ונסתר, ואינו פועל כלפי הצדיק. לפיכך יוכל המשחית לגלות מדה"ד שבו, ולהעניש אותו ביחד עם הרשעים. לכן בלעם בעין הרעה שלו היה מגלה מדה"ד הנסתר, וזקף עין אחת שהוא העין השמאלית של מדה"ד. והשפיל עין אחת, שביטל כוח עינו הימני, ששם מדה"ר, כדי להסתכל בישראל בעין הרעה, בעין השמאלית שלו, מדה"ד.

199. ויישא בלעם את עיניו ויַרְא את ישראל שוכן לשבטיו, ותהי עליו רוח אלקים. ראה שהשכינה חופפת עליהם, ורובצת עליהם, ומיתקנת בי"ב שבטים מתחתיה. ולא יכול עינו של בלעם לשלוט עליהם. אמר, איך אוכל להם, הרי רוח הקודש העליון, בינה, רובצת עליהם וחופה אותם בכנפיה. כמ"ש, כָּרַע שכב כארי וכלביא מי יקימנו, שפירושו, מי יקימנו לרוח הקודש העליון, שלא יחפה עליהם, כדי שיתגלו, והעין יוכל לשלוט בהם.

כי רוח הקודש העליון, בינה, מדה"ר, הייתה מחפה ומגנה על ישראל, שמדה"ד לא תוכל לשלוט בהם. וע"כ אמר בלעם, מי יקימנו, שלא תכסה אותם מדה"ר, ותוכל עינו הרעה לכלות אותם.

200. וע"כ ביקש הקב"ה לחפות על נוח, להסתיר אותו מעין רואה, כדי שלא יוכל רוח הטמא לשלוט עליו, כדי שלא יישחת. ויבוא נוח, כדי להיסתר מעַיִן. מפני מי המבול, כי המים דחקו אותו אל התיבה. כי ראה את מי המבול, ופחד מהם, וע"כ בא אל התיבה. ראה את מלאך המוות שהיה בא עם מי המבול. וע"כ נכנס אל התיבה.

201. ונשמר בתיבה 12 חודשי השנה. למה הם 12 חודשים? 12 חודש הם, כי כך הוא דינם של הרשעים בגיהינום. כדי להשלים ב-12 מדרגות את נוח הצדיק ושאר המדרגות, שהיו ראויים לצאת מן התיבה. שלתיקון כל מדרגה צריכים חודש אחד, וע"כ התעכבו 12 חודש.

202. הרי שישה חודשים דנים את הרשעים בגיהינום במים. ושישה חודשים דנים אותם באש. והנה כאן במבול רק דין של מים היה, וא"כ למה נידונו 12 חודש, והיה מספיק שישה חודשים? אלא בשני הדינים של גיהינום נידונו, במים ובאש.

נידונו במים, כי המים, שהיו יורדים עליהם מלמעלה, היו קרים כשלג. נידונו באש, כי המים שהיו יוצאים מלמטה מן התהום, היו רותחים כאש. וע"כ נידונו בדין של גיהינום 12 חודש במים ובאש. עד שכלו מהעולם. ונוח היה מסתתר בתיבה ונעלם מעין. והמחבל לא קרב אליו. והתיבה הייתה משוטטת על פני המים, כמ"ש, ויישאו את התיבה וַתָרָם מעל הארץ.

203. ארבעים יום לקוּ, כמ"ש, ויהי המבול ארבעים יום. וכל שאר הזמן, עד 12 חודש נמחו מהעולם. אוי להם לאותם הרשעים, כי לא יקומו לתחייה בעולם, לעמוד בדין. כמ"ש, ויימחו. וכתוב, שְׁמָם מחיתָ לעולם ועד. כי אפילו לעמוד בדין לא יקומו. כלומר, שלא יהיו אפילו בין אותם שיקומו לדֵראון עולם.