מה בין משה לשאר בני העולם

[מה בין משה לשאר בני עלמא]

179. מוליך לימין משה זרוע תפארתו. זרוע תפארתו, זהו זכותו של אברהם, חסד, שהוא לימין ממשה, תפארת של משה. כלומר, משה הוא ת"ת, וחסד הוא לימינו של משה. וזרוע, הוא זרוע ימין, של תפארתו של משה. ומשום זה כתוב, בוקע מים מפניהם, לעשות לו שם עולם. כי זכותו של אברהם, חסד, הוא בוקע מים. וכל זה כדי לעשות לו שם עולם.

180. מה בין משה לשאר בני העולם? בשעה שאמר הקב"ה למשה, ועתה הניחה לי וייחר אפי בהם ואכַלֵם, ואעשה אותך לגוי גדול, מיד אמר משה, האם בשביל טובתי אעזוב דינם של ישראל, ולא אבקש רחמים עליהם. עתה יאמרו כל בני העולם, שאני הרגתי לישראל, כמו שעשה נוח.

181. מכיוון שאמר הקב"ה, שיציל אותו בתיבה, וכיוון שאמר לו, שיינצלו הוא ובניו, לא ביקש רחמים על העולם, ונאבדו. ומשום זה נקראים מי המבול על שמו, כמ"ש, כי מֵי נוח זאת לי.

182. אמר משה, עתה יאמרו בני העולם, שאני הרגתי אותם. משום שאמר לי, ואעשה אותך לגוי גדול. עתה טוב לי שאמות, ולא יִכְלו ישראל. מיד, וַיְחַל משה את פני ה' אלקיו. ביקש רחמים עליהם, והתעוררו רחמים על העולם.

183. בהתחלה, שביקש רחמים עליהם, אמר, למה ה' יחרה אפך בעמך. והמילה, למה, איך אמר אותה משה? הרי עבדו עבודה זרה, כמ"ש, עשו להם עגל מסכה, וישתחוו לו ויאמרו, אלה אלוהיך ישראל. ומשה אמר, למה? אלא מי שמפייס לחברו, בעד אדם שחטא לו, אינו צריך לעשות אותו החטא גדול, אלא שימעט החטא לפניו. ואח"כ יגדיל החטא לפני החוטא האחר.

ולפיכך אמר משה לפני הקב"ה, למה ה' יחרה אפך בעמך, כי מיעט את החטא. ואח"כ פנה לישראל והגדיל החטא, שכתוב, אתם חטאתם חטאה גדולה.

184. ולא הניח להקב"ה, עד שמסר עצמו למיתה, על ישראל, כמ"ש, ועתה אם תישא חטאתם, ואם אַין מְחֵני נא מספרך אשר כתבת. והקב"ה מחל להם, כמ"ש, ויינחם ה' על הרעה אשר דיבר לעשות לעמו. ונוח לא עשה כך, אלא ביקש להינצל, ועזב כל העולם.

185. ובכל שעה שהדין שורה בעולם, אומר רוח הקודש, אוי שלא נמצא עוד כמשה, שכתוב, ויזכור ימי עולם משה עַמו, איה הַמַעֲלֵם מִיָם את רועי צאנו. כמ"ש, ויאמר ה' אל משה, מה תצעק אליי. כי הוא העלה אותם מן הים, בתפילה. ומשום ששם את עצמו בתפילה על ישראל בים, נקרא על שמו, המעלם מים, שהוא העלה אותם מן הים.

186. איה השֹם בקרבו את רוח קודשו. הוא משה, שהשרה השכינה בתוך ישראל, ומוליך אותם בתהומות, כאשר בקעו המים והלכו בתוך התהומות ביבשה, בעת שקפאו המים. והוא משום שמסר את עצמו על ישראל, ע"כ נקרא כל זה על שמו.

187. אע"פ שנוח היה צדיק, לא היה ראוי שהקב"ה יגן על העולם בשבילו. משה לא תלה משהו בזכותו, אלא בזכות האבות הראשונים. אבל נוח, לא היה לו במי שייתלה בזכותו, כמו משה.

188. ועכ"ז, כיוון שאמר לו הקב"ה, והקימותי את בריתי איתָך, היה לו לבקש רחמים עליהם, והקורבן שהקריב אחר המבול, היה לו להקריב מקודם לכן. אולי היה משקיט הכעס מהעולם.

189. מה היה לו לנוח לעשות, שהרי רשעי עולם היו מכעיסים לפני הקב"ה, והוא יקריב קורבן עליהם? אלא ודאי נוח היה מפחד על עצמו, שלא ישיג אותו המוות בתוך רשעי העולם, כי היה רואה מעשיהם הרעים כל היום, ואיך מכעיסים כל היום לפני הקב"ה.

190. בכל זמן שמתרבים רשעי עולם, הצדיק שנמצא ביניהם נענש תחילה, כמ"ש, וממקדשִי תָחֵלו. ואל תקרא, ממקדשי, אלא, ממקודשי. לפי זה, איך הקב"ה הציל את נוח בין כל אותם הרשעים? אלא בשביל שייצאו ממנו תולדות בעולם, הציל אותו. כי היה צדיק כראוי, כלומר, והוא ראוי להוציא תולדות מתוקנים.

191. ועוד שהוא התרה בהם כל יום ולא קיבלו ממנו. וקיים בנפשו הפסוק, ואתה כי הזהרת רשע, ואתה את נפשך הצלת. מכאן, כל מי שמזהיר את הרשע, אע"פ שלא קיבל ממנו, הוא הציל את עצמו, ואותו הרשע נתפס בחטאו. ועד כמה מחויב להזהיר אותו? עד שיכה אותו.

192. למה ראה הקב"ה, לכלות כל חיות השדה, וכל עוף השמיים, ביחד עם הרשעים? אם בני אדם חטאו, בהמות ועוף השמיים, ושאר הבריות, מה חטאו? משום שכתוב, כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ, כולם היו משחיתים את דרכם, עזבו את מינם והתדבקו במין אחר.

193. רשעי העולם האלו גרמו כך לכל הבריות, שהתדבקו באינו מינם, וביקשו להכחיש מעשה בראשית. כלומר, לערבב המינים זה בזה ולהכחיש צורתם. והם גרמו לכל הבריות להשחית דרכם, כמו שהם השחיתו. אמר הקב"ה, אתם רוצים להכחיש מעשה ידי. אני אשלים רצונכם, אחזיר העולם למים, כמו שהיה העולם מתחילה מים במים. כמ"ש, ומחיתי את כל היקום, אשר עשיתי מעל פני האדמה. מכאן והלאה אעשה בריות אחרות בעולם כראוי.