לה' הארץ ומלואה

168. לדוד מזמור, לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה. לדוד מזמור, מורה שאמר שירה, ואח"כ שרתה עליו רוח הקודש. אם כתוב, מזמור לדוד, מורה, ששורה עליו תחילה רוח הקודש, ואח"כ אמר השירה.

169. לה' הארץ ומלואה. פסוק זה על ארץ ישראל נאמר, ארץ הקודש. ומלואה, זו השכינה. כמ"ש, כי מָלא כבוד ה' את בית ה'. וכתוב, כי כבוד ה' מלא את המשכן. שכתוב על השכינה, שמתמלאת מכל, שמתמלאת מהשמש. הלבנה, השכינה, שלמה מכל הצדיקים. מלא מכל טוב שלמעלה. תבל ויושבי בה, כתוב על שאר ארצות מחוץ לארץ ישראל.

170. לה' הארץ ומלואה, ארץ הקדושה העליונה, הנוקבא, שהקב"ה חפץ בה. ומלואה, זה נשמות הצדיקים, שהנוקבא מתמלאת מהם, מכוח עמוד אחד, יסוד דז"א, שהעולם עומד עליו. כלומר, כל מה שיש בעולם, בנוקבא, מקובל מיסוד דז"א, ולפיכך נבחן שהעולם עומד עליו.

171. על עמוד אחד עומד. כמ"ש, כי הוא על ימים יְסָדה. הוא, סובב על הקב"ה.

172. על ימים יסדה ועל נהרות יכוננֶהָ. אלו הם שבעה עמודים, שבע ספירות חג"ת נהי"מ דז"א שהנוקבא עומדת עליהם, והם ממלאים אותה, והיא מתמלאת מהם. ומתמלאת מהם בשעה שצדיקים מתרבים בעולם, אז ארץ הזו, הנוקבא, עושה פירות, ומתמלאת מכל.

173. ובשעה שהרשעים מתרבים בעולם, אז כתוב, אזלו מים מִנִי ים, ונהר יחרַב ויָבש. אזלו מים מני ים, זו ארץ הקדושה, הנוקבא, שהושקתה משיקוי העליון, ועתה אזלו מים ואינם. ונהר יחרב ויבש, הוא אותו העמוד, שהיא עומדת עליו, היסוד, שעתה נחרב והתייבש. כמ"ש, הצדיק אבד. שהוא היסוד, הנקרא צדיק.