וירפא את מזבח ה' ההרוס

157. בימי אליהו, ישראל כולם עזבו את הקב"ה, ועזבו את ברית הקודש שלהם. כשבא אליהו, וראה, שבני ישראל עזבו את ברית הקודש, והברית הוסר מהם, בא לתקן הדבר אל מקומו, לתקן היסוד, שיהיה ראוי לזיווג עם המלכות, שזה נבחן לרפואת המזבח, המלכות.

158. כיוון שהקריב הדבר למקומו, שתיקן היסוד להקריב אותו למלכות, התרפא הכול. וכמ"ש, וירפא את מזבח ה' ההרוס, שזהו הברית, שהיה נעזב מהעולם. המלכות נקראת מזבח ה'. ונהרסה מסיבה שעזבו בני ישראל את הברית. כתוב, וייקח אליהו שתים עשרה אבנים כמספר שבטי בני יעקב, זהו תיקון ההריסה ורפואתו של מזבח ה'. כי פגם הברית הורס את בניין המלכות. כי ט"ת שלה נהרסות ונופלות לקליפות. ותיקון הברית חוזר ובונה אותה בע"ס, שבהארת החכמה, הן נחלקות לי"ב (12), שהן י"ב אבנים.

159. כתוב, אשר היה דבר ה' אליו לאמור, ישראל יהיה שמך. מה הטעם שנזכר כאן השם ישראל על המזבח? אלא ודאי שהתיקון הוא להעלות המלכות לאו"א, ולהשיב ברית קודש למקומו, שהיסוד דז"א יחזור ויזדווג עם המלכות. שאין זיווג לזו"ן, אלא אחר עלייתם למקום או"א. כמ"ש, כי עזבו את בריתך בני ישראל, ומשום זה כתוב, את מזבחותיך, המלכות, הרסו. ובתיקון הברית היא חוזרת ונבנית.

160. כל זמן שישראל שומרים ברית הקודש, הם עושים קיום למעלה ולמטה. וכשהם עוזבים הברית הזה, אז אין קיום למעלה ולמטה. כמ"ש, אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמיים וארץ לא שמתי. ומשום זה כתוב, וירפא את מזבח ה' ההרוס. והאם נחשב זה לרפואה? כן, שהרי הוא מקיים הברית, היסוד, לאותו מקום שהאמונה, המלכות, תלויה בו.

161. פינחס, בשעה שקינא למעשה זִמרי, תיקן את הברית הזה במקומו. ומשום זה כתוב, הנני נותן לו את בריתי שלום. והאם בשביל פינחס הוא השלום? ומהי המחלוקת, שהייתה לפינחס עם הברית הזה? אלא כאן, במילה שלום, נקשר הדבר במקומו.

הנני נותן לו את בריתי. ומה אתן לברית? שלום, שפירושו זיווג. שיתחבר הברית במקומו, המלכות. וע"כ נאמר, הנני נותן לו את בריתי שלום. שלום, הוא המקום להתחבר עימו, הזיווג עם המלכות, הנקרא בשם שלום. כי מה שנפרד ממנו, מהיסוד, מחמת עוונותיהם של ישראל, כלומר, המלכות, שנפרדה מהיסוד, חזר והתחבר ע"י פינחס. הואיל והוא תיקן הדבר במקומו, מכאן והלאה, והייתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם תחת אשר קינא לאלקיו ויכפר על בני ישראל.

162. אין דבר בעולם, שהקב"ה מקנא אותו, כמו עוון הברית, כמ"ש, חרב נוקמת נקם ברית. ולא נשלם עוון דור המבול, אלא משום שחטאו בהשחתת דרכיהם על הארץ. ואע"פ שהיו חומסים זה את זה, כמ"ש, ותישחת הארץ לפני האלקים ותימלא הארץ חמס, וכתוב, כי מָלְאָה הארץ חמס מפניהם, והנני משחיתם. אשר מורה מידה כנגד מידה, הנני משחיתם, בגלל החטא של השחתת זרע. הרי שלא נחתם גזר דינם, אלא על פגם הברית.

163. כי מלאה הארץ חמס מפניהם. ויש אומרים על עוון זה, שלא נשלמה הסאה שלהם אלא בעוון החמס, שהיו חומסים זה את זה. מטעם שבזה היו רעים לשמיים ולבריות. כמה ממונים הם למעלה, שהתמנו על הקולות של מוסרי דין על חבריהם לשמיים, על מה שעשו להם. ועל עוון זה כתוב, כי מלאה הארץ חמס מפניהם. שכל אחד מסר דין לשמיים על חברו. ומשום זה כתוב עליהם, והנני משחיתם את הארץ.