ואני מביא מבול מים – א'

134. ואני הנני מביא את המבול מים. מה הטעם, שאומר, הנני, אחר שכבר אמר, ואני? בכל מקום שכתוב, אני, נעשה גוף לנשמה, כלומר, אני, הנוקבא, היא גוף לז"א, הנבחן כנשמה שלה. שמקבלת ממה שלמעלה מז"א. ומשום זה מרומזת המילה, אני, באות הברית, ו', שהוא יסוד דז"א, כמ"ש, אני הנה בריתי איתךְ. משום שמקבלת מברית דז"א. אני, העומדת להתגלות, המזומנת להשגה. אני, כיסא למה שלמעלה. אני, העושה נקמה לדורי דורות. ואני, שכתוב כאן עם ו', מורה שכלול זכר ונוקבא ביחד, כי ו' מורה על הזכר, ז"א.

ואח"כ נרשמה הנוקבא לבדה בלי ז"א, בעת שהזדמנה לעשות הדין, כמ"ש, הנני מביא את המבול מים על הארץ. וכתוב הנני בלי ו'. כי ואני עם ו', מורה על ז"א, המחובר בנוקבא, הנקראת אני. וזהו קודם שנגמר לעשות הדין. ואח"כ שכבר נגמר, כתוב הנני בלא ו', להורות שהדין נעשה ע"י הנוקבא לבדה בלי ז"א.

135. מאחר שכתוב, מביא את המבול, האם אין אנו יודעים עוד, שהוא מים, עד שהוצרך לומר, המבול מים? אלא, את המבול, הוא לרבות מלאך המוות, שהיה שם, כי אע"פ שהיו רק מים, היה המחבל הולך בעולם להשחית אותם במים האלו.

136. אני ה', פירושו, שנאמן אני לשלם שכר טוב לצדיקים ולהיפרע מרשעים. וע"כ מבטיח הכתוב לצדיקים עם המילה אני, לשלם שכרם הטוב לעוה"ב, ומאיים לרשעים, להיפרע מהם לעוה"ב. כי השם אני, מורה שעומד בגילוי. ואין התגלות אלא על גילוי שכר ועונש. ונמצא בהכרח, כי אני מורה, שנאמן אני לשלם שכר.

137. כתוב, לשחֵת כל בשר, זהו מחבל העולם. כמ"ש, ופסח ה' על הפתח ולא ייתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף. כלומר, שאינו נותן לו רשות. וזהו, לשחת כל בשר, שהוא מצד המשחית המרומז בכתוב, קץ כל בשר בא לפניי, בא לפניי ליטול רשות. כי מאחר שהגיע הזמן שהמתין להם הקב"ה, עד שנשלמו לנוח 600 שנה, שאפשר לקיים בו, לתת שכר טוב לצדיקים, אז הוא הזמן להיפרע מן הרשעים. ואז ייתן רשות למשחית לשחת כל בשר.