סוד הקורבן

[רזין דקרבנא]

118. האם קץ כל בשר, הס"א, נהנה מהקורבנות, שהיו ישראל מקריבים על המזבח, או לא? כולם היו מקבלים סיפוקם ביחד, הן למעלה והן למטה.

119. כוהנים, לוויים, ישראלים, שהם ג' קווים, נקראים אדם, בחיבור של אלו רצונות הקדושים, העולים מהם למ"ן, מהכוהנים בעבודתם, ומלוויים בשירתם, ומישראל במעמדם, בעת הקרבת הקורבן. כבשה, או אייל, או בהמה שמקריבים, צריכים מטרם שמקריבים אותה על המזבח, לפרשׁ עליה, להתוודות עליה, כל החטאים וכל הרצונות הרעים. ואז, בתוך כל אלו החטאים, והרעות, והרהורים, שהתוודה עליו, נקרא הקורבן ההוא בשם בהמה.

אדם בגי' מ"ה (45). וע"כ הוא כינוי לז"א, הוי"ה במילוי אותיות א', שבגי' מ"ה. בהמה בגי' נ"ב (52), וע"כ היא כינוי לנוקבא, הוי"ה במילוי אותיות ה', שבגי' ב"ן (52). והשם הזה מורה בעיקר על מוחין דשמאל שהיא מקבלת. ולפיכך הארת המוחין השלמים, שבאים בזיווג כל ג' הקווים, נקראים בשם אדם. והארת החכמה, הנמשכת בקו שמאל, מטרם שהתחבר בזיווג ג' הקווים, נבחנת בשם בהמה.

ובהקרבת הקורבן יש ב' בחינות: אדם ובהמה. כי ע"י המ"ן, שמעלים כוהנים בעבודתם, ולוויים בשירתם, וישראל במעמדם, בעת הקרבת הקורבן, שהם ג' הקווים, נמשכים המוחין בבחינת אדם. וע"י הוידוי שמתוודים על הקורבן, נמשך הארת החכמה שבקו שמאל לבדו, בלי זיווג מכל הקווים, שהארה זו נקראת בשם בהמה. ומהארה זו של הבהמה נהנה ג"כ הקץ כל בשר. ואין כפרת עוונות, אלא ע"י המשכת הארת החכמה שבשמאל. מכוח הוידוי, וכפרת עוונות שבקורבן, הוא נבחן בשם בהמה, שהיא הארת החכמה שבשמאל, שמשם כפרת העוונות.

120. כמו הקורבן של עזאזל, שכתוב בו, והתוודה עליו את כל עוונות בני ישראל. בכל קורבן נוהג וידוי העוונות. כי כאשר הקורבן עולה על המזבח, ואינו נשלח אל המדבר, מגיע לו פי שניים שצריכים להתוודות עליו. ומשום זה, זה עולה למקומו, וזה עולה למקומו. זה אדם, ג' קווים, וזה בהמה, הארת קו שמאל בלבד. כמ"ש, אדם ובהמה תושיע ה'.

121. מנחת חביתים וכל שאר המנחות. צריכים לעורר רוח הקדוש, בחינת אדם, ברצון של הכוהנים, ובשירת הלוויים, ובתפילת ישראל, שהם ג' קווים. ובאותו העשן, והשמן, והקמח, העולה על המזבח, מתרווים ומסתפקים כל בעלי הדין, שאינם יכולים לשלוט בדין ההוא שנמסר להם. והם בחינת בהמה. הרי שגם במנחות יש ב' בחינות אדם ובהמה. והכול נמשך בזמן אחד. כלומר, הן בחינת אדם, והן בחינת בהמה, נמשך כאחד בעת הקרבת הקורבן.

הכול נעשה באמונה, להספיק זה לזה, ולהעלות למעלה מה שנצרך, עד א"ס. להספיק זה לזה, חל על קו ימין המשלים לשמאל, ועל קו שמאל המשלים לימין. להעלות למעלה מה שנצרך, חל על הארת החכמה שבשמאל, שצריכים להעלות אותה למעלה ולא להמשיך אותה למטה. עד א"ס, כלומר, להעלות הכול לרדל"א.