צהלי קולך, ענייה ענתות

84. צהלי קולך בת גלים, הקשיבי לַישָׁה ענייה ענתות. זה נאמר על כנ"י, המלכות. צהלי קולך בת גלים, בת אברהם אבינו, שהוא אבא יסד בת. והוא חסד, שעלה להיות חכמה. וכשיש לה מוחין דאבא, נקראת בת גלים. כמ"ש, גל נעול, שהמלכות נקראת גל, בעת שיש לה מוחין דאבא.

כי גלים הם האורות המתקבצים, ג' הנקודות חולם שורוק חיריק, שהולכים ונכנסים לתוך המלכות וממלאים אותה, כמ"ש, שְׁלָחייך פרדס רימונים. שלחייך, האורות, המתקבצים ונמשכים למלכות. כמו נהרות ונחלים. צהלי קולך בת גלים, נאמר על המלכות, שתשמח ותרנן בקולה בעת שהיא בת גלים. שיש לה המוחין הגדולים, הנקראים גלים, מוחין דאבא.

85. לישה, כמ"ש, לַיש אובד מבלי טרף, בהיפך מהשם גלים, כשהמלכות נאבדת מחמת חוסר שפע. ליש הוא שם זכר, לישה היא שם נקבה, המלכות. למה היא נקראת ע"ש ליש? על מידת הגבורה שבה, או על חוסר השפע שבה?

הכול הוא בלַיש, שהשם ליש מורה על זמן היותה בבחינת נקודת השורוק. שאז שניהם בה, הן מידת הגבורה והן החיסרון של השפע, שהיא אז גבורה תחתונה, מלכות, ושהיא נמשכת מגבורה עליונה, מהגבורה שבבינה. ע"כ כתוב עליה, ליש גיבור בבהמה, והיא כמ"ש, ליש אובד מבלי טרף. בשעה שאלו הנחלים, האורות העליונים, מסתלקים ואינם נכנסים לתוכה, אז נקראת לישה, הנאבדת מבלי טרף, כמ"ש, ליש אובד מבלי טרף, ובני לביא יתפרדו.

86. לישה וענייה ענתות, הן היינו הך. ענייה ענתות, הן עניות שבעניות, כמ"ש, מן הכוהנים אשר בענתות. וכתוב, ולאביתר הכוהן אמר המלך, ענתות לֵך על שֹדיךָ, שענתות האלו הן עניות. מה משמיענו שלמה, במה שקרא לו ענתות, שלא מצאנו, שאביתר היה נקרא כך עד הנה? אלא כל זמן שדוד המלך היה חי, התעלה אביתר בעושר ובכל. אחר שמת דוד, נעשה עני, וע"כ קרא לו שלמה, ענתות.

87. למה קרא לו שלמה, ענתות, בשם ביזיון? אמר לו, בימיך היה אבי בעניות. ועתה, כשאני עשיר, לך על שדיך. כי מי ששימש בימי עוני, אינו ראוי שישמש בימי עושר. כמ"ש, וכי הִתְעַנִית בכל אשר התענה אבי.

88. העולם היה בעניות, מיום שאדם עבר על מצוות הקב"ה. עד שבא נוח והקריב קורבן, והתיישב העולם.

לא התיישב העולם, והארץ לא יצאה מזוהמת הנחש, עד שעמדו ישראל על הר סיני, ונאחזו בעה"ח, אז התיישב העולם.

89. ואם לא חזרו ישראל וחטאו לפני הקב"ה, לא היו מתים לעולם, כי הוסרה מהם זוהמת הנחש. כיוון שחטאו, נשברו אז לוחות הראשונים, שהיה בהם חירות מכל, חירות מאותו נחש, קץ כל בשר, מלאך המוות.

90. וכשעמדו הלוויים להרוג הרג, בעת שאמר להם משה, שימו איש חרבו על ירכו, אז חזר והתעורר הנחש הרע, והיה הולך לפניהם ולא יכול למשול בהם. כי ישראל כולם היו מזוינים בחגורות מזוינות, כי בעת מתן תורה, חגר אותם הקב"ה חגורות מהאותיות של שמו הקדוש, שהם העדי שקיבלו מהר חורב. וע"כ, לא היה יכול הנחש למשול עליהם. וכיוון שאמר למשה, ועתה הורד עֶדְיְךָ מעליך, ניתן רשות לנחש למשול עליהם.

91. כתוב, ויתנצלו בני ישראל את עֶדְיָם מהר חורב. ויינצלו, היה צריך לכתוב. אלא, ויתנצלו, מורה שהתנצלו ע"י כוח אחר, כי ניתן רשות לנחש למשול עליהם. את עֶדים מהר חורב, פירושו, העדי שקיבלו מהר חורב, כאשר ניתנה התורה לישראל.

92. נוח שהיה צדיק, למה לא ביטל המוות מהעולם, כמו שהיה במתן תורה? משום שזוהמת הנחש עוד לא יצאה מהעולם. ועוד, שעוד לא היה לבני העולם אמונה בהקב"ה, והיו נאחזים כולם בעלים של האילן למטה, שהם הכוחות החיצוניים, והיו מתלבשים ברוח הטומאה.

93. ועוד, כשיצאו מן התיבה, הוסיפו לחטוא וללכת אחר היצה"ר כבתחילה. והתורה הקדושה, עה"ח, עוד לא הוריד אותה הקב"ה בארץ. ועוד, שהוא עצמו חזר והמשיך המוות לעולם.