דינו של גיהינום

[דינא דגיהנם]

69. בגיהינום יש מדורים על מדורים. שנִיים שלישיים עד שבע. ואשריהם הצדיקים, המשמרים את עצמם מחטאי הרשעים, ואינם הולכים בדרכיהם, ואינם נטמאים בהם. וכל מי שנטמא, כשנפטר והלך לעולם האמת, הוא יורד לגיהינום, ויורד עד המדור התחתון.

70. ושני מדורים הם הסמוכים זה לזה, הנקראים שאול ואבדון. מי שיורד לשאול, דנים אותו שם, ומקבל עונשו, ואח"כ מעלים אותו למדור אחר העליון מזה. וכן עולה מדרגה אחר מדרגה, עד שמעלים אותו משם. אבל מי שיורד לאבדון, אינם מעלים אותו משם לעולם. ומשום זה נקרא אבדון, כי הוא אבוד שם לגמרי.

71. נוח הצדיק היה מתרה בבני דורו, ולא היו שומעים לו, עד שהביא הקב"ה עליהם דינו של גיהינום, שהוא אש ושלג, מים ואש, זה קר וזה רותח. וכולם נידונו בדינו של גיהינום ונאבדו מן העולם.

72. ואח"כ התקיים העולם כראוי לו, ונכנס נוח בתיבה, והביא לתוכה כל מין ומין מבריות העולם. נוח היה עץ עושה פרי, יסוד צדיק, ויצאו כל המינים שבעולם מן התיבה, כמו ביסוד ומלכות שלמעלה.

73. כאשר עץ עושה הפרי הזה, יסוד דז"א, מתחבר בעץ פרי, מלכות, יוצאים ממנה כל אלו המינים של מעלה, חיות גדולות וקטנות, וכמה מינים, וכל אחד למינו. כעין זה היה נוח בתיבה. וכולם יצאו מן התיבה, כולם קיבלו תיקונים מצד היותם בתיבה, כמו התולדות שלמעלה, המקבלים תיקונם מהמלכות. והתקיים העולם כעין שהתקיים למעלה. ומשום זה נקרא נוח איש האדמה, בעלה של האדמה. ונקרא נוח איש צדיק, יסוד צדיק שלמעלה.

74. 300 שנה עד שלא בא המבול, היה נוח מתרה בהם על מעשיהם, ולא היו שומעים לו, עד שנשלם הזמן שהקב"ה המתין להם, כמ"ש, והיו ימיו מאה ועשרים שנה, ונאבדו מהעולם.

כתוב, ויהי כי החל האדם לרוב על פני האדמה, ובנות יוּלדו להם. והיו הולכים ערומים לעיני כל. וכתוב, ויראו בני האלקים את בנות האדם כי טובות הנָה וייקחו להם נשים מכל אשר בחרו. וזה היה להם יסוד ועיקר, שגרם להם להמשיך בחטאיהם, עד שגרם להם להישמד מהעולם. ומשום זה, נמשכו אחר יצה"ר, בגזעו ובשורשיו, ודחו אמונה קדושה מביניהם ונטמאו. ומשום זה כתוב, קץ כל בשר בא לפניי, ללמד שֹטנה עליהם.