ויולד נוח שלושה בנים

61. ויולד נוח שלושה בנים. משל לבן אדם, שהכניס לנוקבא פרי הבטן בפעם אחת, ויצאו שניים או שלושה בנים, שאחד נבדל מחברו בדרכיו ובמעשיו: אחד הוא צדיק, ואחד הוא רשע, ואחד הוא בינוני. אף כאן ג"כ ג' קשרי הרוח הולכים ומעופפים ונכללים בשלושה עולמות בי"ע.

ויולד נוח שלושה בנים. המוחין הבאים בג' הקווים, הנמשכים מג' הנקודות חולם, שורוק, חיריק, כמ"ש, ונוזלים מתוך בארֶך. א"כ היה צריך להוליד ממוחין הללו רק בן אחד. ולמה הם שלושה? ולא עוד, אלא שנבדלים כל כך אחד מחברו? אף כאן, אע"פ כשהיו בנוקבא דאצילות, היו שלושתם רק מוח אחד, שהם ג' הקווים שבו, מ"מ כשנולדו ויצאו משם, באו לשלושה עולמות בי"ע דפרודא, והתחלקו שם ג' הקווים, ג' קשרי הרוח, זה מזה, המכונים נר"ן:

א. קו ימין, נשמה בבריאה,

ב. קו שמאל, רוח ביצירה,

ג. קו אמצעי, נפש בעשיה. כי קו האמצעי למטה מקו שמאל.

כי אחר שיצאו מאצילות ונכללו בשלושה עולמות בי"ע, נפרדו ונחלקו מחמתם זה מזה, ונעשו על ידיהם שלושה בנים, שהם נר"ן, והם שֵם, חם, ויפת. אמנם בחינת הרוח, קו השמאל, שהוא חם, עוד לא היה נתקן אז כראוי. וע"כ היה חם רשע. ויפת, להיותו מכריע בין שם לחם, נבחן לבינוני.

62. הנשמה יוצאת מזו"ן דאצילות, ונכנסת בין הרי הפירוד, לבי"ע, ומתחבר הרוח בנשמה, ויורדת יותר למטה, מתחבר הנפש ברוח, וכולם הולכים ומתחברים זה בזה. כי הגם שהמוחין נפרדים לשלושה, מחמת יציאתם לבי"ע דפרודא, מ"מ יש להם עוד חיבור זה בזה. והוא מטעם, כי בעודה בזו"ן דאצילות, יש לה כח"ב תו"מ דכלים ונרנח"י דאורות. וכשיוצאת לשלושה עולמות דפרודא, נעשתה לו"ק, וג' הקווים שבה נפרדים זה מזה:

א. ו"ק דקו ימין, נשמה, בבריאה,

ב. ו"ק דקו שמאל, רוח, ליצירה,

ג. ו"ק דקו אמצעי, נפש, לעשיה.

והג"ר דאורות של כל אחד, נשארות בעולם העליון ממנו. והבינה ותו"מ דכלים של כל אחד, נופלים לעולם שלמטה ממנו. ונמצא, כשהנשמה באה בבריאה, יורדים בינה ותו"מ דנשמה, ומתלבשים ברוח שביצירה, שהוא המדרגה התחתונה, ונעשה בזה חיבור בין הרוח לנשמה, שבאה לבריאה דפרודא, כי בינה ותו"מ דנשמה ירדו והתלבשו ברוח שביצירה, וע"י זה התחברו. ויורדת יותר למטה ליצירה ומתחבר נפש ברוח, כי בינה ותו"מ דרוח שביצירה נופלים ומתלבשים בנפש שבעשיה, וע"י זה התחברו. וכל השלושה כולם מתחברים, הנשמה ברוח, והרוח בנפש.

נפש ורוח כלולים זה בזה, בעת שנולדים בעולם. ואין נפש בלי רוח. אכן הנשמה שוררת בדרכיו של האדם, כלומר, שאינה נולדת ביחד עם הנ"ר, אלא שהאדם צריך להמשיך אותה, ע"י שילך בדרך הישר והטוב. והיא במדור נעלם, שלא נודע מקומה. כי הנשמה נולדת בו"ק, שהיא נ"ר, והג"ר נשארים בנוקבא דאצילות, הנעלמת מדרי בי"ע.

63. אם האדם בא להיטהר, עוזרים לו עם נשמה קדושה, ומטהרים אותו, ומקדשים אותו, ונקרא קדוש. ואם לא זכה ואינו בא להיטהר, רק שתי מדרגות פתוחות לו, שהם נפש ורוח. ונשמה קדושה אין לו. ולא עוד אלא אם בא להיטמא מטמאים אותו, והוסרה ממנו עזרה עליונה. מכאן ואילך כל אחד לפי דרכיו. כלומר, אם עושה תשובה ובא להיטהר, שוב עוזרים לו.

ואין לשאול, הרי כשהאדם נולד, אין לו אלא רק נפש מצד הבהמה הטהורה. והעניין הוא, כי הרוח כלול תמיד בנפש. וע"כ יש לו נ"ר, בעת שנולד. אבל נשמה, למדרגה זו של הבהמה הטהורה, היא לפי מעשיו. וכך הוא בכל מדרגה.

64. קשרים רמים של מצודת המצודות, הצדיקים. קשרים פירושו נר"ן, המכונים ג' קשרי נר"ן של הצדיקים, המקושרים בקו האמצעי, שהם מצודה חזקה מכל המצודות כלפי הס"א. ע"כ פתוחים העיניים ופתוחים האוזניים. כלומר, יש לצדיקים חו"ב, המכונים עיניים ואוזניים. כי קול מן הקולות יורד מלמעלה למטה, מְשבר הרים וסלעים. כלומר, קו האמצעי, הנקרא קול, שהוא דעת, הכולל ג' קולות חב"ד דדעת, ורק קול אחד יורד ומאיר מלמעלה למטה, ומשבר כל הקליפות החזקות, הנקראים הרים וסלעים.

אבל ב' קולות העליונים, חו"ב דדעת, אינם נמשכים למטה. הרואים ואינם רואים, ונעשו אטומי אוזניים וסתומי עיניים, שאינם רואים, אינם שומעים, ואינם יודעים להשכיל את האחד, הכלול ביניהם בשניים, ודוחים אותם לחוץ. משום שאינם יודעים להשכיל ולהמשיך את האחד, הכלול בשניים, קו האמצעי, ע"כ נעשו אטומי אוזניים וסתומי עיניים. שאינם יכולים לקבל המוחין הקדושים של חכמה, הנקראים עיניים, ושל בינה, הנקראים אוזניים. ואינם רואים ואינם שומעים. ולכן דוחים אותם לחוץ מהקדושה.

65. הם מתדבקים בב' הקווים ימין ושמאל, חו"ב. האחד, קו אמצעי, אומן האומנים, שבו תלויים כל המוחין, הוא אינו שורה ביניהם. לכן אינם נכנסים בין הספרים הקדושים. כי כל אלו, שהאומן הזה, קו האמצעי, אינו שורה בתוכם, אינם נכתבים בספרי הזיכרונות. כלומר, שאינם מקבלים המוחין הגדולים דבינה, הנקראים ספר זיכרון וספר החיים. וע"כ נמחים מספר החיים, שאין להם חלק שם. כמ"ש, יימחו מספר חיים ועם צדיקים אל ייכתבו.

66. אוי להם כאשר ייצאו מעוה"ז, מי ידרוש ויבקש בעדם, כאשר יימסרו בידי המלאך דוּמה, ויישרפו באש דולק. ולא ייצאו משם חוץ בר"ח ושבת, כמ"ש, והיה מדי חודש בחודשו ומדי שבת בשבתו יבוא כל בשר להשתחוות לפניי, אמר ה'. לאחר שבת ור"ח כרוז מכריז עליהם מצד צפון, ואומר, ישובו רשעים לשאולה. וכמה מלאכי חבלה מתאספים ובאים עליהם. בד' רוחות לוהט האש בגיא בן הינום להעניש הרשעים, שפגמו בד' בחינות חו"ב תו"מ.

67. וג"פ ביום נפקדים להקל על עונשם, בעת שלושה זיווגי זו"ן שבשלוש התפילות. ולא עוד אלא בשעה שישראל אומרים, אמן יהא שמֵיה רבא מבורך, בקול רם, נעשה זיווג למעלה, והקב"ה מתמלא רחמים, והוא חס על הכול. ורומז למלאך הממונה על שערי גיהינום, ששמו סמריאל, וג' מפתחות בידו, ופותח ג' שערים שבצד המִדבר, והם רואים האור של עוה"ז. ובא עשן של אש וסותם דרכי האור.

נטילת רשות ופיוס נוהג בכל זיווג זו"ן. שז"א ממשיך בתחילת הזיווג מהארת קו השמאל, כמ"ש, שמאלו תחת לראשי. ואח"כ מזדווג עימה בשליטת הימין. ונמצא שבשליטת קו שמאל, הוא רומז למלאך סמריאל, הממונה של גיהינום, שהוא הענף של קו שמאל, שיפתח ג' שערים, ג' הקווים שבזיווג, שבצד המדבר, שבשליטת צד השמאל, שממנו כוחות המדבר. ואז נמשך הארת השמאל מלמעלה למטה עד לעוה"ז.

והם רואים האור של עוה"ז, הרי כי ג"פ ביום נפקדים להקל על עונשם. כלומר, בשלושה זיווגי זו"ן, הנעשים בכוח שלוש התפילות, כי הארת השמאל שבתחילת כל זיווג, מגיעה אל הרשעים שבגיהינום. והמשכה זו נעשית ברגע תחילת הזיווג דזו"ן, כדי לפייס הנוקבא. ותכף בא עשן של אש וסותם דרכי האור, כי נסתמו דרכי האור ונעשה חושך.

68. ואז ג' ממונים, שתחת ידם נמצא ג' מניפות, הם מנשבים בידיהם ומחזירים העשן למקומו. אחר שכבר פייס הנוקבא בהארת השמאל, והנוקבא אינה יכולה לעמוד בו, עושה זיווג בשליטת הימין, וממשיך לה הארה מושלמת. ונמצא שמזיווג הימין הזה נמשכים ובאים ג' ממונים, שנמשכים מג' קווים של הזיווג, וג' מניפות, ג' כוחות הימין, המנקים את צינורות השפע מהדינים, כמו עם מניפות, והם ממשיכים חסדים, שבזה נבחן, שמחזירים הדינים, המכונים עשן ואש, אל מקומם, שהוא הגיהינום.

ובינתיים, מעת שהאירו ג' הקווים בשליטת השמאל, ומטרם שבא עשן האש וסתם הדרכים, נבחן שהיה להם הרווחה, שעה וחצי שעה. כי ג' קווים של המוחין, חב"ד, נקראים שלוש שעות, וקו הדעת נחלק לשניים, חו"ג. ולפי זה נמצא שבעת שהאיר השמאל, האירה הבינה, שהיא שעה, והגבורה, שהוא חצי שעה מהדעת. אבל משעה וחצי שעה שלצד ימין, שהם חכמה וחסד שבדעת, לא האיר אז כלום. הרי שהשיגו הרווחה ליהנות בינתיים רק משעה וחצי שעה בלבד.

ואחר שחזר הימין להאיר בזיווג, חוזרים לאש שלהם, לאש הגיהינום. ואינם יכולים ליהנות מחכמה וחסד שבדעת, המאיר בעת הזיווג הזה. וכן ג"פ ביום, ובכל פעם שישראל אומרים אמן יהא שמיה רבא מבורך, בתחילת כל זיווג, הם משיגים הרווחה. אשריהם הצדיקים, אשר דרכיהם מאירים בעוה"ב לכל הצדדים.