כי לימים עוד שִבעה

55. כי לימים עוד שִבעה, אנוכי ממטיר על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה. ארבעים יום להלקות בהם רשעי עולם, כמ"ש, ארבעים יַכֶּנו לא יוסיף, כנגד ד' רוחות העולם, חו"ב תו"מ, לכל אחד עשרה, שהם ארבעים. משום שהאדם נברא מד' רוחות העולם. ועל זה כתוב, ומחיתי את כל היקום. וצריכים ארבעים להלקות ולמחות העולם.

56. ותישחת הארץ לפני האלקים. אם בני אדם חוטאים, הארץ במה חוטאת? משום שכתוב, כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ. כמ"ש, ותטמא הארץ ואפקוד עוונה עליה. אלא בני אדם הם חוטאים. והארץ, במה חוטאת? אלא עיקר הארץ הם בני אדם, והם משחיתים הארץ והיא נשחתת.

57. כל החטאים של האדם וכל ההשחתה שלו תלויים בתשובה. והחטא של השופך זרע על הארץ, שמשחית דרכו ומוציא זרע על הארץ. משחית את עצמו ומשחית הארץ. ועליו כתוב, נכתם עוונֵך לפניי. וכתוב, כי לא אל חפץ רֶשע אתה, לא יגוּרך רע. שהמוציא זרעו על הארץ, שנקרא רע, לא יגור עוד עם הקב"ה, כלומר, שלא יקבל תשובתו, חוץ בתשובה גדולה. וכתוב, ויהי עֵר בכוֹר יהודה רע בעיני ה', וימיתהו ה'.

58. מפני מה דן הקב"ה את העולם, את דור המבול, במים, ולא באש ולא בדבר אחר? כי הם השחיתו דרכם, בזה שהמים העליונים והמים התחתונים לא התחברו זכר ונקבה כראוי. כי כל מי שמשחית דרכו, הוא משחית מ"ד ומ"ן. כלומר, שפוגם במ"ד ובמ"ן העליונים, וגורם שלא יתחברו. וע"כ נידונו במים. במה שהם חטאו.

59. והמים היו רותחים, והפשיטו העור מהם, כמו שהשחיתו דרכם במים רותחים. שנפרע מהם דין כנגד דין, מידה כנגד מידה. כמ"ש, נבקעו כל מעיינות תהום רבה, זה מים תחתונים. וכתוב, וארובות השמיים נפתחו, זה מים עליונים, הרי שלקו ע"י מים עליונים ותחתונים.