עשה ה' אשר זמם

46. עשה ה' אשר זמם, ביצַע אֶמרתו אשר ציווה מימי קדם.

47. ביצע אמרתו, קרע לבוש הכבוד שלו, שנקרא בגד מלכות. אשר ציווה מימי קדם. בגד מלכות זה ציווה אותה מאלו ימי קדם העליונים, מהספירות של פרצוף עתיק, הנקראות ימי קדם. וביום שנחרב ביהמ"ק, קרע אותה, באשר בגד מלכות זה הוא הכבוד שלו והתיקון שלו. המלכות נקראת כבוד ה' והיא תיקונו, כי הוא מיתקן על ידה במוחין של הארת החכמה. וקרע אותה, שהסתלקו ממנה ט"ר ונשאר בה חלק העשירית ממנה.

48. עשה ה' אשר זמם. האם דרכו של המלך לחשוב להרע לבניו, עוד קודם שבאים לחטוא? וזה דומה למלך, שהיה לו כלי יקר, ובכל יום היה מפחד עליו, שלא יישבר, והיה מסתכל בו והיה ישר בעיניו. לימים בא הבן והכעיס את המלך, לקח המלך את הכלי היקר ושבר אותו. כמ"ש, עשה ה' אשר זמם.

49. מיום שנבנה ביהמ"ק, היה הקב"ה מסתכל בו, והיה חביב עליו מאוד. והיה מפחד על ישראל, שלא יחטאו ויחרב ביהמ"ק. וכן בכל פעם שהיה בא לביהמ"ק, היה לובש בגד מלכות זה, שהיה מזדווג עם המלכות. ואחר שגרמו החטאים והכעיסו את המלך, נחרב ביהמ"ק, וקרע אותו בגד מלכות. כמ"ש, עשה ה' אשר זמם, ביצע אמרתו.

50. אמרתו, המלכות, בתחילה הייתה יושבת בראש אמיר. ומתעטר בה המלך עטרה לראשו. ואילן הנשמות לפניו, מטרם שבאים לעולם. ועתה, כשנחרב ביהמ"ק, קרע אותה, שהסתלקו ממנה ט"ר, ונשארה באור הנפש בלבד. ואז, כשנחרב ביהמ"ק, נעשה עצבות לפניו. בבתים החיצוניים בוודאי, ולא בפנימיים. כמ"ש, הן אֶראלָם צעקו חוּצה, כלומר רק בחיצוניות.

51. ויקרא ה' אלקים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד. רק בזמן שנחרב ביהמ"ק, קרא לבכי ולמספד. אבל בזמן אחר, אין שמחה לפני הקב"ה, כבזמן שרשעי עולם והמכעיסים אותו, נאבדים מהעולם. וכמ"ש, וּבַאֲבוֹד רשעים רינה. וכן בכל דור, בעת שעושה דין ברשעי עולם, שמחה ורינה לפני הקב"ה.

52. הרי אין שמחה לפני הקב"ה, כשהוא עושה דין ברשעים. אלא בשעה שנעשה דין ברשעים, שמחה ורינה לפניו על שנאבדו מהעולם. כשהגיע הזמן, המתין להם שיעשו תשובה, ולא שבו אליו מחטאם. אבל אם נעשה בהם הדין מטרם שהגיע זמנם, ועוד לא נשלם עוונם, כמ"ש, כי לא שָלם עוון האמורי עד הנה, שעוד אפשר שיעשו תשובה, אז אין שמחה לפניו, ורע לפניו על שנאבדו.

53. ואם הוא מטרם שהגיע זמנם, למה עושה בהם דין? אלא הם גרמו רעה לעצמם. כי הקב"ה לא היה עושה בהם דין מטרם שהגיע זמנם, אלא משום שהתחברו לישראל להרע להם, משום זה עשה בהם דין, והאביד אותם מהעולם לפני זמנם. ולכן רע לפניו לאבד אותם לפני זמנם. ומשום זה הטביע את המצרים בים, והאביד שונאיהם של ישראל בימי יהושפט, וכן כולם. כי בגלל שעשו רע לישראל, נאבדו לפני זמנם.

54. אבל כשנשלם הזמן, שהמתין להם ולא שבו בתשובה, אז שמחה ורינה לפניו על שנאבדו מהעולם. חוץ בזמן שנחרב ביהמ"ק. שאע"פ שכבר נשלם זמנם שהכעיסו לפניו, מ"מ לא היה שמחה לפניו. ומהעת ההיא ואילך, אין שמחה למעלה ולמטה.