טוב איש חונֵן ומַלווה

18. טוב איש חונֵן ומַלווה יְכַלְכֵּל דבריו במשפט. טוב איש, זה הקב"ה, הנקרא טוב. כמ"ש, טוב ה' לכל. וכתוב, ה' איש מלחמה, והוא חונן ומלווה אל כל, אל יסוד. כי הוי"ה, ז"א, משפיע ומלווה שפע המוחין ליסוד, בשביל המקום, שאין לו משלו, הנוקבא. כי המקום, הנוקבא, ניזון מהיסוד.

יכלכל דבריו במשפט. כי הדבר ההוא, הנוקבא, אינו ניזון אלא במשפט, שהם המוחין דהארת החכמה. כמ"ש, צדק ומשפט מכון כיסאך. הרי שהצדק, הנוקבא, ניזונה מהמשפט.

וההלוואה היא שנאמר, אמא משאילה בגדיה לבתה, כי הנוקבא אין לה כלום מעצמה לקבל המוחין, אלא ששואלת אותם מאמא. והיא מקבלת אותם ע"י ז"א. כמ"ש, טוב איש, הקב"ה, חונן ומלווה השפע ליסוד בשביל הנוקבא, שבזה יכלכל דבריו, הנוקבא, במשפט, במוחין הגדולים.

19. טוב איש, זה צדיק, כמ"ש, אִמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יֹאכֵלוּ. הרי שהצדיק נקרא טוב. טוב איש, זה נוח, כמ"ש, נוח איש צדיק. טוב איש, היסוד דז"א, שנקרא צדיק, או נוח הצדיק, חונן ומלווה שפע המוחין לנוקבא, שבזה יכלכל דבריו, הנוקבא, במשפט, במוחין דגדלות.

טוב איש, נאמר בשבח השבת, במוחין של יום השבת, כמ"ש, טוב להודות לה'. כי אור השבת הוא אור תכלית שמיים וארץ, המאיר בגמה"ת. ולפיכך מטרם גמה"ת הוא מאיר רק בדרך הלוואה, כמו שלומדים, לוו עליי ואני פורע. וע"כ, טוב איש חונן ומלווה, כתוב באורות השבת, הניתנים בהלוואה.

20. והכול אחד, שזה, הצדיק, עושה תולדות בעולם. תולדות העולם הם נשמות הצדיקים, שהם פרי מעשיו של הקב"ה.

21. בשעה שהקב"ה מתעטר בעטרות שלו, הוא מתעטר מלמעלה ומלמטה, מלמעלה הוא מהמקום העמוק מכל, שהוא או"א. ומתעטר מלמטה, מנשמות הצדיקים. אז נוסף חיים מלמעלה ומלמטה, ונכלל מקום המקדש מכל הצדדים. והבור התמלא, והים נשלם, ואז נותן חיים לכל.

כי המוחין של נשמות הצדיקים יוצאים בשלוש נקודות: חולם, שורוק, חיריק, כמו המוחין דז"א. והתבאר במוחין דז"א, שבישסו"ת יוצאים תחילה שתי נקודות חולם ושורוק, מ"י אל"ה, שהם שני קווים ימין ושמאל, והם במחלוקת, ואינם יכולים להאיר. עד שנעשה זיווג על מסך דז"א, שעלה שם במ"ן, ויוצאת עליו קומת חסדים, שהיא נקודת החיריק וקו אמצעי. ואז מכריע בין הקווים, שהם מ"י אל"ה, ומתחברים בשם אלקים.

וע"כ נאמר בזוהר, ויעקב התעורר, שהוא הקו האמצעי, שיצא על מסך דחיריק. ורואה את אברהם, נקודת החולם וקו ימין, שמיתקן בצד ימין. אז אוחזים שניהם ביצחק, נקודת השורוק וקו שמאל, זה מצד זה וזה מצד זה, וכוחם של הדינים דקו שמאל אינם יכולים לצאת לחוץ, אלא שמתלבש ונכלל בימין. ולפיכך, ז"א, שגרם השלמת המוחין בישסו"ת, זכה גם בעצמו באלו המוחין, שנאמר, כיוון ששלושה יוצאים מאחד, האחד זוכה בשלושתם.

ועד"ז ממש יוצאים המוחין של נשמות הצדיקים. כי תחילה יוצאים בזו"ן שתי הנקודות חולם ושורוק, שני קווים ימין ושמאל, אשר ז"א נתקן בנקודת החולם וקו ימין. והנוקבא נתקנה בנקודת השורוק וקו שמאל, ואז הם במחלוקת, ושניהם אינם מאירים בשלמות, עד שנשמות הצדיקים עולים אליהם למ"ן. ויוצאת שם קומת חסדים על המסך שבנשמות הצדיקים, נקודת החיריק וקו האמצעי, ואז מתרבים החסדים ע"י קו האמצעי וע"י קו ימין, ומתבטלים הדינים שבנוקבא ומתחברת עם ז"א. ואותו שיעור השלמות, שנשמות הצדיקים גרמו בזו"ן, זכו בו גם הם.

ולכן נאמר, בשעה שהקב"ה, ז"א, מתעטר בעטרות שלו, מיתקן בעטרותיו, במוחין, הוא מתעטר מלמעלה ומלמטה, מיתקן מלמעלה ומלמטה, במוחין דנקודת החולם, קו הימין, המקובל לו מלמעלה מאו"א, ובמוחין דנקודת החיריק, קו האמצעי, המקובל לו מלמטה, מנשמות הצדיקים. מלמעלה הוא מקבל ממקום העמוק מכל, מאו"א, שמהם המוחין דנקודת החולם וקו הימין. ומיתקן מלמטה בנשמות הצדיקים, במוחין דנקודת החיריק, היוצאים על מסך שלהם.

ואז מתרבים החיים מכוח החסדים שמלמעלה מנקודת החולם, והחסדים שמלמטה מנקודת החיריק, ונכלל מקום המקדש, הנוקבא, מכל הצדדים. כי הנוקבא דז"א, שהיא בחינת מוחין דנקודת השורוק וקו שמאל, שהייתה במחלוקת עם ז"א, קו ימין, התפייסה עתה מכוח שמוקפת מחסדים משני הצדדים, מבחינת קו ימין ומבחינת קו אמצעי.

ומבחינת החסדים שלה, הזוהר מכנה אותה בור, ומבחינת החכמה מכנה אותה ים. וע"כ אחר שהבור מתמלא בחסדים, מתלבש החכמה שלה בחסדים, והים נשלם. ואז נותן חיים לכל, שנותן מוחין לנשמות הצדיקים. כי אותו השיעור שנשמות הצדיקים גרמו להשתלם בזו"ן, זוכים בו גם הם.