לכו חזו מִפְעֲלות

15. כתוב, לכו חזו מִפְעֲלות ה', אשר שֹם שַׁמות בארץ. ע"י המעשים שהקב"ה עושה, מתגלה הנבואה לבני אדם. וכשהנבואה נגלית ע"י הֶקדם של מעשים קשים, היא נקראת חזות קשה או חיזיון. השם הוא הגורם לכל. ע"כ יש לבדוק בשם של הדבר, כי הקב"ה שם בפי בני אדם לקרוא שמות בארץ. כמ"ש, לכו חזו מפעלות ה', באמצעות השמות, שניתנו לפעולות בארץ, ע"י בני אדם, כי הקב"ה שם בפיהם השמות בנבואה, ע"י הקדם של מעשים.

16. ויקרא את שמו נוח לאמור זה ינחמנו ממעשנו ומעיצבון ידינו. כתוב, לאמור, וכתוב, זה. לאמור היא הנוקבא, מלכות. זה, צדיק, נוח. כאן כתוב, זה, ושם כתוב, זה ה' קיווינו לו. זה, הכתוב שם, הוא ה', הנקרא צדיק. וזה שכתוב כאן, רומז לנוח, הנקרא צדיק כמו ה'. ויקרא את שמו נוח. הנוקבא העליונה, מלכות, קראה לו נוח. לאמור, שהנוקבא אמרה, זה, נוח, ינחמנו ממעשנו ומעיצבון ידינו.

אשריהם הצדיקים, הנחתמים ברשימות טבעת המלך, הקב"ה, להיותם רשומים בשמו, והוא שֹם שמות בארץ, בפי בני אדם, שיקראו כל דבר בשמו כראוי.

17. כתוב, ויקרא את שמו נוח. וכתוב, ויקרא שמו יעקב. למה לא כתוב, אֶת, ביעקב כמו בנוח? את, הוא לכלול עימו השכינה, הנוקבא, הנקראת את. וע"כ יעקב, שמדרגתו מרכבה להקב"ה לבדו, לא כתוב בו את. אבל בנוח, שהוא צדיק, המחובר תמיד עם השכינה, ע"כ כתוב בו את, שהיא השכינה הכלולה עם נוח.