ויברא אלקים את התנינים

408. ויברא אלקים את התנינים הגדולים. אלו הם לווייתן ובת זוגו. לווייתן, יסוד דגדלות דז"א. ואת כל נפש החיה הרומשֹת, זוהי נפש של אותה החיה הרומשת לד' רוחות העולם. רומשת כמו רומסת, שהיא רומסת ומחריבה כל רוחות העולם. החיה שרומשת היא לילית.

409. אשר שרצו המים למיניהם. כי המים מגדלים אותם. חל על לווייתן ובת זוגו, שהם גדלים ע"י המים. כי כשבא רוח דרומית, נפתחים המים מהקיפאון שלהם, שע"י רוח צפון. ונמשכים לכל עבר. ואוניות הים הולכות ועוברות, כמ"ש, שָׁם אוניות יהלֵכוּן, לווייתן זה יצרתָ לשחק בו. הרי שהלווייתן גדל ע"י המים.

410. ואת כל עוף כנף למינהו. אותם המלאכים, שכתוב עליהם, כי עוף השמיים יוליך את הקול. הם מלאכים, הנמשכים מז"א, הנקרא קול, כולם הם בשש כנפיים, ואינם משנים את עצמם לעולם.

הם בשש כנפיים, מחמת שנמשכים מז"א, שהם כנגד חג"ת נה"י שלו. ואינם משתנים, כלומר שאינם מתלבשים בגוף, מטעם שלא נמצא שום שורש לגוף בז"א. משום זה כתוב, למינהו. למין של מעלה, למין של מחזה ולמעלה דז"א, שאין שם שורש לגוף כלל. וע"כ אינם משנים את עצמם להתלבש בגוף.

ואלו מעופפים ומשוטטים בעולם בשש עפיפות, כנגד חג"ת נה"י שבהם. ורואים מעשי בני אדם, ומעלים אותם למעלה, לב"ד של מעלה. ע"כ כתוב, גם בְּמַדָעֲךָ מֶלך אל תקלל. כלומר, מלכוֹ של עולם. כי עוף השמיים יוליך את הקול למעלה, שהם המלאכים.

411. כתוב, הרומשֹת, הלוא השורצת היה צריך לכתוב, כמ"ש, אשר שרצוּ המים? אלא כמו שאומרים, רָמשֹ לילה, שפירושו החשיך הלילה. וכמ"ש, בו תִרְמושֹ כל חַיְתוֹ יער. בו, בלילה, במלכות. שכל כוחות החושך, שהם חיתו יער, שולטים בלילה. וע"כ כל נפש חיה הרומשת, פירושו המלכות. שכולם שולטים בשעה שהלילה, הנוקבא, שולטת. כי המלכות כוללת כל מה שמתחתיה, ואפילו הקליפות.

והמלאכים פותחים בשירה בג' משמרות שמתחלק הלילה, ומזמרים שירה ואינם פוסקים. ועל אלו המלאכים כתוב, המזכירים את ה' אַל דוֹמִי לכם.