יהי מאורות – ב'

390. יהי מאֹרֹת ברקיע השמיים. כתוב מאֹרֹת חסר ו'. רבי חזקיה אומר, מארת ששרוי בה כוח הדין וקליטת הדין. מארת, המלכות, נוקבא דז"א. ע"כ חסר ו', שהוא לשון קללה. משום שיש במלכות ב' בחינות דינים:

א. כוח הדין הרובץ עליה מכוח הצ"א, שלא תקבל לתוכה או"י, שדינים אלו הם משורשה עצמה.

ב. החושך אשר בה, שקלטה מהבינה. וע"כ נקרא קליטת הדין, שאינו מעצמה אלא ממה שקלטה מאחרים.

רבי יוסי אומר, הטעם שכתוב מארת חסר ו', שהוא לשון קללה, משום שהכתוב אומר, יהי קללה למטה. כי היא הלבנה, המלכות, שבה תלויה מיתת אַסְכָּרָה לתינוקות שבעולם התחתון, ובה תלויה קללה.

רבי חזקיה פירש לשון מארת ועניין הקללה למעלה בעולם אצילות, במלכות דאצילות עצמה, שיש בה עצמה כוח הדין וקליטת הדין.

רבי יוסי אמר, שהפירוש הוא, שלמטה, בעולם התחתון, נמשכות מהמלכות מארת וקללה. וע"ש הקללה שלמטה, נקראת המלכות מארת בלי ו'. משום שהיא האור הקטן מכל האורות דאצילות, האור האחרון מכל האורות. לפעמים נחשכת ואינה מקבלת אור, ע"כ נמשכות ממנה למטה אסכרה וקללה.

כשהמדרגות מתמעטות, מכוח עליית המלכות של כל מדרגה לבינה שבה, שמחמת זה, יורדים בינה ותו"מ של כל מדרגה למדרגה שמתחתיה, נמצאים אז הבינה ותו"מ של מדרגת המלכות יורדים לבי"ע דפרודא, ששם הקליפות, להיותה אור אחרון והקטן מכל האצילות. ואין אחריה עוד שום מדרגה דקדושה, שהבינה ותו"מ שבה ייפלו לשם.

ומחמת המיעוט הזה, נמשכת ממנה האסכרה לתינוקות. משום שהיא האור הקטן מכל האורות דאצילות, האור האחרון מכל האורות. ולפעמים נחשכת ואינה מקבלת אור. כי בעת שנחשכת, בעת המיעוט, יורדים בינה ותו"מ שלה לבי"ע דפרודא, ונותנים כוח למזיקים וקליפות.

391. ברקיע השמיים, זהו רקיע שכולל הכול, משום שלוקח כל האורות, ומאיר לאותו האור שאינו מאיר.

הרקיע של הבינה כולל כל המוחין של הזו"ן, כי הוא המעלה את אותיות אל"ה של הבינה ומחזיר אותן לבינה. שאז גם הזו"ן, הדבוקים בהם, עולים עימהם אל הבינה, ומקבלים ממנה המוחין, שזה נוהג בכל המדרגות דזו"ן. וע"כ נבחן הרקיע דבינה לרקיע הכולל. והוא מאיר לאותו האור שאינו מאיר, כלומר, שמאיר למלכות, ע"י שמעלה אותה אל הבינה, כמ"ש, יהי מאורות ברקיע השמיים.

392. רבי יצחק אמר, שהוציא את הרקיע שאינו מאיר, וקוראים לו מלכות שמיים, ארץ ישראל וארץ החיים. כל אלו הם שמות המלכות.

כי הוא פירש הכתוב, יהי מאֹרֹת ברקיע, שהמאציל הוציא במילים הללו את הרקיע שאינו מאיר, מלכות שהיא נוקבא דז"א. וע"כ אמר המאציל, יהי מארת בלא ו'. כי אמר, שמארת יהיה ברקיע, שלא יוכל להאיר.

השמיים הוא המאיר לרקיע זה. ז"א נקרא שמיים, ומאיר אל המלכות, הרקיע שאינו מאיר. משום זה כתוב, יהי מארת בחוסר ו', שזה מורה, שאין בה הארת השמיים, הנקראת ו'. וכשהיא בלי ו', נמשך ממנה המוות לעולם. ואח"כ כתוב, השמיים להאיר על הארץ, שהשמיים הם ו', ז"א, והוא המאיר אל הנוקבא, הנקראת ארץ.

393. יהי מאֹרֹת, בחוסר ו', משום שהכול תלוי בה. יהי מאֹרֹת, כולל ג"כ בריאת לילית בעולם, וע"כ כתוב בחוסר ו', לשון קללה. כתוב, קטן וגדול שָׁם הוא, שהמלכות כוללת הן המוחין דקטנות והן המוחין דגדלות. וכתוב, כי אם שָׁם אדיר ה' לנו, המוחין דגדלות הכלולים בה. ועל זה כתוב, אך שָׁם הִרגיעה לילית ומצאה לה מנוח, ג"כ במלכות. הרי שהכול כלול בה, בין קטנות ובין גדלות, ואפילו קליפת לילית. כמ"ש, ומלכותו בכל מָשָׁלָה. וע"כ כתוב, מארת, בלי ו'.

394. רבי אלעזר אמר, יהי מאֹרֹת, בחוסר ו', פירושו המלכות שנקראת מראָה שאינה מאירה מעצמה, אלא ע"י האורות שלמעלה ממנה, המאירים לה כמו דוֹפני הזכוכית של העששית, שלוקטים אור מהנר העומד ביניהם, ומאירים לחוץ. כך הנוקבא לוקטת אור מהמדרגות שלמעלה ממנה, ומאירה לתחתונים. אבל בה עצמה אין שום אור, כמו בדופני הזכוכית של העששית.

כתוב, הנה ארון הברית, אדון כל הארץ. הנה ארון, זה מראה שאינה מאירה, המלכות, הנוקבא דז"א. הברית הוא מראה המאירה. הנה ארון, זהו מארת חסר ו', הנוקבא מטרם שז"א, הנקרא תושב"כ, מתחבר בה. ארון, הוא תיבה להכניס בתוכה תושב"כ, שהוא ז"א. הברית, הוא השמש, ז"א, המאיר לנוקבא. והיא נקראת ג"כ ברית כמוהו, כשמחוברת עימו. וע"כ נקראת בכתוב, ארון הברית.

ארון הברית, אדון כל הארץ. זה בדיוק, כי ארון הברית, רק בעת החיבור עם הז"א, הנקרא ברית, אז נקראת אדון כל הארץ, כמו בעלה ז"א. הברית, ז"א, נקרא אדון כל הארץ.

395. וארון זה הוא אדון, משום שהשמש, המאיר לה ולכל העולם, נקרא כך. וממנו לוקחת הנוקבא את השם אדון. ונקרא ארון זה בשם אדון, בשם אדנ"י. כמו שאומרים, צדיק, על זכָר, וצדק, על הנוקבא. כך אדון שֵׁם הזכר, ואדנ"י שם הנוקבא.

כי כמו שהשֵׁם צדק של הנוקבא נגזר מהשם של הזכר צדיק, כך השם אדנ"י של הנוקבא נגזר מהשם של הזכר, אדון. וע"כ כשנוקבא נקראת לגמרי ע"ש בעלה, השֵׁם ארון הברית, אז נקראת בשם הזכר, אדון.

396. כוכבים ומזלות, בברית הם עומדים, שהוא השמש, ז"א. וזהו רקיע השמיים שבכתוב, יהי מאֹרֹת ברקיע השמיים. יהי מארת, הנוקבא. ורקיע השמיים, ז"א, המאיר לה ולכוכבים ולמזלות ולכל העולם. ברקיע רשומים וחקוקים הכוכבים והמזלות, ובו הם תלויים, להאיר על הארץ.

ורבי יצחק פירש השם רקיע על הנוקבא. ורבי יוסי פירש השם רקיע על יסוד הבינה. ורבי אלעזר מפרש יהי מארת, הנוקבא, ברקיע השמיים, ז"א.

רבי ייסא אומר, שהמאציל אמר, יהי מאֹרֹת, שיהיה תלוי ברקיע השמיים, שכל מידות הארתה תהיינה תלויות ברקיע השמיים. שהמאציל תיקן כאן, באמירת, יהי מאֹרֹת ברקיע השמיים, שכל שיעורי הקומה יהיו תלויים ברקיע השמיים, שהוא הפרסא, שבעלייתו מתחת לחכמה, מודד קומת רוח למדרגה. ובירידתו מתחת לבינה, מודד קומת נשמה. ובירידתו מתחת לת"ת, מודד קומת חיה. ובירידתו למלכות, מודד קומת יחידה.

ומאֹרֹת הוא הלבנה התלויה בכל שיעורי קומתה ברקיע. כיוון שכתוב, והיו למאורות ברקיע השמיים, הרי נתלה גם השמש ברקיע. וכיוון שכתוב, והיו לאותות ולמועדים, הרי שכל שיעורי הקומה היוצאים בזמנים ובחגים ובראשי החודשים ובשבתות, תלויים ונעשים ברקיע, שהוא המודד שיעורי הקומה של כל מדרגה.

397. והכול, כל שיעורי הקומה שמודד הרקיע, נעשה בפעולת הרקיע הראשון העליון, שהשם הקדוש מתייחד בו, והוא הכול. וזהו הרקיע שבפה דא"א, שהוציא בינה ותו"מ דא"א מחוץ לראש. והוא הרקיע הראשון העליון שבעולמות.

והשם הקדוש אלקים מתייחד בו. כי בירידתו מפֶּה לחזה דא"א, מעלה אותיות אל"ה לראש א"א, ומתחברות עם אותיות מ"י, ונשלם השם אלקים. והוא הכול, כי כולל בתוכו כל האורות התחתונים. ורקיע זה מכונה שבעה רקיעים.

שבעה כוכבים הם כנגד שבעה רקיעים. וכולם מנהיגי העולם. ועולם העליון עליהם. רקיע פירושו הסיום החדש, שנעשה ע"י צ"ב, ע"י עליית המלכות לבינה. ויש בזה פועֵל ופעולה, המכונים כוכב ורקיע. הפועל את הסיום נקרא כוכב. ופעולת הסיום עצמה נקראת רקיע.

הרקיע העליון שבפה דא"א מכונה שבעה רקיעים, כנגד חג"ת נה"י, שהוא עליון עליהם וכולל אותם בתוכו. וא"כ יש בהם שבעה כוכבים, כי הכוח הפועל של כל רקיע מהשבעה נקרא כוכב.

אמנם זה אמור רק בפועל ובפעולה של צ"ב. משא"כ הכוח הפועל של צ"א אינו נקרא כוכב. ולפי זה לא היו צריכים הכוכבים לשלוט אלא רק בבינה, שהצטמצמה רק מצ"ב. אבל במלכות, שהצטמצמה עוד מצ"א, אין הכוכבים צריכים לשלוט שם ולהנהיג אותה. אלא מכוח שיתוף המלכות בבינה נתקנה המלכות בכל תיקוני הבינה, וע"כ פועלים הכוכבים במלכות כמו בבינה.

וכל שבעת הכוכבים מנהיגים את עולם התחתון, המלכות, ועולם העליון עליהם. ועולם העליון, שהוא בינה, מיוסדת על הכוכבים, ולא עולם התחתון, שהיא המלכות, שכוח הצמצום שבה אינו כלל בבחינת כוכב. ועכ"ז גם עולם התחתון מונהג ע"י הכוכבים.

ב' עולמות הם, עולם העליון, בינה, ועולם התחתון, מלכות. והתחתון, מלכות, נתקן כעין העליון, בינה. וע"כ כל תיקוני עולם העליון נוהגים בעולם התחתון. וגם עולם התחתון מונהג ע"י הכוכבים, כמו העליון, כמ"ש, מן העולם ועד העולם, שזה מורה, שכל מה שיש בעולם העליון, עבר ונתקן בעולם התחתון. עולם העליון הוא מלך העליון, בינה. עולם התחתון הוא מלך התחתון, מלכות.

398. כתוב, ה' מֶלך, ה' מָלך, ה' ימלוך לעולם ועד. ה' מֶלך למעלה. ה' מָלך באמצע. ה' ימלוך למטה.

ה' מָלך, לשון עבר, עולם העליון, עוה"ב, בינה. ה' מֶלך, לשון הווה, ת"ת ישראל, ז"א. ה' ימלוך, לשון עתיד, ארון הברית, עולם התחתון, מלכות.

כי בינה קדמה לבריאת העולם. וע"כ היא מרומזת בלשון עבר, ה' מָלך, במ' קמוצה. ובהווה העולם מתנהג ע"י ז"א, שחג"ת נה"י הם ב-6000 שנה. וע"כ מרומז בלשון הווה, ה' מֶלך, במ' סגולה. אמנם הנוקבא, המלכות, עוד לא נגלית בעולם בשלמותה, אלא הולכת ומיתקנת עד גמה"ת. וע"כ מלכותה נרמזת בלשון עתיד, ה' ימלוך. והזוהר מביא כאן את זה כתמיכה על מה שנאמר, שמלך עליון, בינה, ומלך תחתון, מלכות.

399. בא דוד בזמן אחר, והחזיר אותם מלמטה למעלה, ואמר, ה' מֶלך עולם ועֶד. ה' מֶלך, פירושו, למטה בעולם התחתון, מלכות. עולם, פירושו באמצע, בז"א. ועֶד, פירושו, למעלה בבינה ששם הוִיעוּד, הייחוד והמוחין וההשלמה של כל המדרגות.

מָלך למעלה. ע"כ עולם העליון, בינה, נקראת בשם מָלך, במ' קמוצה, להורות שכבר נשלמה הנהגתה בכל השלמות.

אבל ימלוך למטה. ימלוך, שמוֹרה שעתיד לקבל שלמות המלוכה, הוא למטה, עולם התחתון, מלכות, שעוד לא נשלמה.

ואין לשאול, איך אמר דוד, ה' מֶלך, למטה, שנקראת מֶלך במ' סגולה. כי המלכות נקראת מֶלך בהווה, בערך מה שמקבלת מז"א בעלה, שהוא נקרא מֶלך במ' סגולה. וא"כ היא נקראת כך רק ע"ש בעלה. אבל מצד עצמה עוד לא נגלתה מלכותה, אלא שתתגלה לעתיד בגמה"ת. ומבחינה זו נקראת בשם ימלוך.

400. כל אלו המאורות מתחברים ברקיע השמיים, כמ"ש, וייתן אותם אלקים ברקיע השמיים, להאיר על הארץ. מי הוא הרקיע, המאיר על הארץ? זהו הנהר, הנמשך ויוצא מעדן, כמ"ש, ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. שבינה יצא מעדן, חכמה, כדי לתת מוחין למלכות, הנקראת גן. הרי שהרקיע, בינה, המאירה על הארץ, הגן. וכן כל המאורות, שהם המוחין דזו"ן, מתחברים בה, כלומר, ממנה יוצאים ונמשכים.

401. כיוון שהלבנה שולטת ומאירה מכוח נהר, הנמשך ויוצא מעדן, בינה, אז כל אלו שמיים שלמטה מאצילות, בי"ע דפרודא, וצבאם, בכולם נוסף אור. והכוכבים, הממונים על העולם להנהיג אותו, שולטים כולם וגדלים צמחים ואילנות. וכל מה שבעולם, מתרבה וגדל. ואפילו המים והדגים שביָם הם בגדלות יתרה.

וכמה שְׁלוּחֵי הדין מעופפים בעולם, משום שכולם בשמחה ביתר עוז, שאף הם מרבים כוחם, מכוח שליטת המלכות. וע"כ עלולים להזיק יותר מתמיד. כשיש שמחה בבית המלך, אפילו שומרי השערים ושומרי הדרכים שמחים כולם ומשוטטים בעולם. ולפיכך התינוקות שבעולם צריכים אז להישמר מפני המזיקים.

402. וייתן אותם אלקים ברקיע השמיים, כשכולם עומדים בו, כלומר בעת שהשמש והלבנה נמצאים שניהם ברקיע השמיים, בבינה, אז הם שמחים זה עם זה. אז הלבנה מיעטה את עצמה מלפני השמש. ומאז כל מה שהשמש, ז"א, לוקח, הוא רק להאיר לנוקבא, ולא בשביל עצמו. וזהו שכתוב, להאיר על הארץ.

ז"א, שמש. הנוקבא, ארץ, לבנה. כיוון שכתוב, וייתן אותם אלקים ברקיע השמיים, הרי הנוקבא נמצאת במדרגה אחת עם הז"א, ששניהם מקבלים מרקיע השמיים. ואח"כ כתוב, להאיר על הארץ, שנוקבא נקראת ארץ.

א"כ הנוקבא למטה מז"א, ומקבלת רק מהשמש, ז"א. ומכאן, שבתחילה עמדו שניהם, ז"א ונוקבא, ברקיע השמיים, והיו שניהם בקומה שווה, ומקבלים ביחד מרקיע השמיים, מבינה. ואח"כ התמעטה הנוקבא ונעשית למטה מז"א, ומקבלת ממנו. וע"כ כתוב אח"כ, להאיר על הארץ.

403. כתוב, והיה אור הלבנה כאור החמה, ואור החמה יהיה שבעתיים כאור שבעת הימים. שבעת הימים הם שבעת ימי בראשית, חג"ת נהי"מ דז"א. ולפי זה כתוב לעת"ל, והיה אור הלבנה כאור החמה של העתיד לבוא. שאז יהיה אור החמה שבעתיים כמידת שבע ספירות שנתקנו בימי בראשית. ונמצא, שלעת"ל יהיו החמה והלבנה שווים.

אלא שאור שבעת הימים, פירושו, שבעת ימי המילואים, שבע הספירות חג"ת נהי"מ דנוקבא, אחר שיתמלאו בכל מילואן לעת"ל. שאז נקראות ספירותיה ימי מילואים.

ולפי זה כתוב בהכרח לעת"ל, והיה אור הלבנה כאור החמה של עתה. ואור החמה שלעת"ל, יהיה שבעתיים בגודלו כאור שבעת הספירות חג"ת נהי"מ דנוקבא לעת"ל. ונמצא, שגם לאחר גמה"ת, הז"א והנוקבא לא תהיה קומתם שווה, אלא ז"א יהיה עולה גם אז שבעתיים על קומתה של הנוקבא.

404. ספירות הנוקבא נבחנות אז לימי מילואים, משום שבעת ההיא יומתק העולם ויחזור לשלמותו, ולא תתמעט עוד הנוקבא מכוח הפגם של נחש הרע, שכתוב בו, ונִרְגָן מפריד אלוף, שמפריד הייחוד של זו"ן. ומשום זה נקראות אז ספירותיה ימי מילואים.

וזה יהיה, כשתתמלא הנוקבא, ולא יהיה בה שום מיעוט עוד. וזה יהיה בעת שכתוב בה, בילַע המוות לָנצח, שיתבטלו הס"א והמוות לנצח. ואז כתוב, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. אמנם גם בגמה"ת יהיו ב' זמנים לנוקבא, שבתחילה תיתקן הנוקבא עם ז"א בקומה שווה, ואח"כ בזה למטה מזה.