המצווה השלוש עשרה

[פקודא תליסר]

246. המצווה השלוש עשרה, לעשות פדיון לבנו, לקשור אותו בחיים. כי שני ממונים הם, אחד על החיים, ואחד על המוות. והם עומדים על האדם. וכשאדם פודה את בנו, פודה אותו מידו של אותו הממונה על המוות. ואינו יכול לשלוט עליו. כמ"ש, ויַרא אלקים את כל אשר עשה, בכלל. והנה טוב, זהו מלאך החיים. מאוד, זהו מלאך המוות. וע"כ, באותו הפדיון מתקיים המלאך של חיים, ונחלש המלאך של מוות. בפדיון זה קונה לו חיים, ואותו הצד הרע עוזב אותו, ואינו נאחז בו.

לומדים מהכתוב, וירא אלקים את כל אשר עשה, והנה טוב מאוד. אשר, והנה טוב, הוא מלאך חיים. מאוד, זה מלאך המוות. כי אז, ביום השישי של מעשה בראשית, באות ה' שבמילה השישי, התעלו העולמות מאוד. שהז"א עלה במקום א"א, והנוקבא במקום או"א, והשיג אדה"ר אז המוחין דחיה בשלמות, שע"י זה התבטל כוחו של מלאך המוות. ולא עוד אלא שנמתק בבחינת מאוד, כמו שיהיה בגמה"ת, בעת בילע המוות לנצח, שעל זה בא הרמז, והנה טוב זה מלאך חיים, מאוד זה מלאך המוות.

אכן עתה, אחר החטא דעצה"ד, אין העולמות מתעלים כל כך בשעה החמישית של ערב שבת, באות ה' שבמילה השישי. וע"כ אנו צריכים למצווה מיוחדת, להמשיך לנו הכנה וכוח, לקבל אור החיה, עכ"פ ביום השבת. והיא המצווה של פדיון בכור אדם.

משום שבפדיון זה מתקיים מלאך החיים, ונחלש מלאך המוות. בדומה שנעשה אז לאדה"ר, ע"י המאציל עצמו, בה' שבמילה השישי, שנעשה מלאך המוות טוב מאוד, כן סגולת מצווה זו של פדיון בכור.

אלא לא לגמרי, כמו אז, שלא היה למלאך המוות שום כוח. כי עתה אפשר, ע"י מצוות פדיון בכור, רק להחלישו בלבד, ולא להעבירו לגמרי. כי בפדיון זה קונה לו החיים. והצד הרע ההוא, עוזב אותו, ואינו נאחז בו עוד. כלומר, אחר שנטהר לגמרי ע"י מצווה זו, ואין עוד שום אחיזה בו לכוחות הרע, שנבלעו בגוף מחמת החטא דעצה"ד, אז יכול לקנות לו החיים, מוחין דחיה של יום השבת. כי כבר הוא טהור לגמרי, מהצד הרע, שנבלע בגוף מחמת החטא דעצה"ד. וע"כ יש לו הכנה, לקבל המוחין דיום השבת.