תכונותיה של חכמת הקבלה

(מאמר מעובד ע"י ד"ר מיכאל לייטמן)

1. התכונות הכלליות של חכמת הקבלה

ישנם שני חלקים בכל הבנה (בהכרה שכלית):

• ההשכלה החומרית, כלומר טבע הגופים במציאות שלפנינו, הנקראת פיסיקה

• ההשכלה הצורתית המופשטת, היינו צורות השכל והתבונה עצמן, הנקראת תורת הלוגיקה.

ההשכלה החומרית

בהשכלה החומרית אפשר להסתפק בחקירה של מה שנמצא מעל הטבע. החקירה הזו נקראת מדע על מה שמעבר לגבולות הטבע. כנודע, תחום זה מתחלק ל-4 חלקים:

• השכלה חומרית השייכת למדעי הטבע ובעלת אופי אמפירי

• השכלה חומרית השייכת למדעי הטבע ומתארת את הלימוד של הנמצא מעבר לגבולות הטבע

• השכלה חומרית השייכת לחלק הראשוני ובעלת אופי אמפירי ומעשי

• השכלה חומרית השייכת לחלק הראשוני ומתארת את הלימוד של הנמצא מעבר לגבולות הטבע

השכלה צורתית

השכלה צורתית מתארת את השגתו של הכוח העליון. ואילו השכלה חומרית מתארת את השגתן של המדרגות, הנקראות "פרצופים" ו"עולמות". ההשכלה הזו הינה בעלת אופי אמפירי.

מהותה של חכמת הקבלה הינה גילוי הבורא, הכוח העליון, לנבראיו.

העקרון העליון של חכמת הקבלה – "אחד, יחיד, ומיוחד"

אחד: הבורא אחד, ולכן כולל בתוכו את כל המציאות בכל הזמנים: עבר, הווה ועתיד. מכיוון שהכל נמשך ממנו, כל המציאות וקיומה נכללות בו. וזה מוכח לכל חוקר על אף כל אי-הסדרים, שאנו מוצאים בקיומה של המציאות. חקירת בלעדיות הכוח העליון חרף כל הניגודים הנראים לעין, נקראת "אחד". חקירה זו מתבססת על כך שאין כאן שתי רשויות טוב ורע, אלא טוב בלבד.

יחיד: הנבראים נשארים באחדות עם הבורא גם כאשר הם מרגישים רע. מצב זה אינו משתנה בשום סוג של יחס בין הבורא לנבראים. למשל, בזמן שהרופא מכאיב למטופל שלו, אין זה מעיד על כך שהרופא השתנה ופועל בזדון, אלא הרופא והחולה עדיין ביחסים טובים כמקודם, גם בשעת מעשה של חיתוך מכאיב. חקירה זו של קשר האדם עם הכוח העליון נקראת "יחיד".

ומיוחד: יורה שמהותו של יחס הבורא לנבראים היא בגילוי יחידותו, מכיוון שכל הנועם, החכמה והדביקות מתבטאות בה.

השכלה חומרית הינה אמפירית

ההשכלה חומרית זוהי השגה של כל היחסים בין כל חלקי המציאות, צורות קיומה וסדר השתלשלותה של מציאות זו ממחשבת הבריאה עד לעולם הזה, הן ממעלה למטה והן ממטה למעלה. העקרון הבסיסי להשגה זו הינו השגת סיבה ותוצאה של המתרחש, מפני שזה נותן תמונה כוללת של החכמה בדומה למדעי הטבע.

השכלה שימושית

מטבען של דרגות ההשגה, שהמשיג חש תענוג ונועם כבירים בעט השגתן. הסיבה לכך היא ביאתו של החוקר לרצון של הבורא, המשגיח על העולם בעזרת 2 כוחות שווים:

• מושך ע"י תענוג בשעת מעשה. תענוג זה הוא המכריח לעשות את המעשה

• כאשר אינו מעוניין בביצועו של מעשה כלשהו, דוחה ע"י ייסורים, שחש הנברא בזמן ביצוע המעשה ולכן מפסיק לבצעו

• לפעמים חוק זה אינו פועל ובמקומו פועל החוק "ההרגל נעשה טבע שני".

החוק הזה שמור על שלימותו בכל מיני בעלי החיים ובמין האדם, לפי ייעודם. אי לכך, השגחתו מסתבכת ומשתנה כל הזמן.

טבע המדרגות

טבע המדרגות זהה לטבעם של בעלי החיים כלפי המשיג, היינו, חוק שכר ועונש הינו חוק ולא יעבור, אפילו ע"י הרגל.

שני חלקים בחקירת החומר

בחקירת החומר מבחינים בשני חלקים:

• המציאות

• קיומה של המציאות, כלומר, הכמות והאיכות המבטיחות את קיומן ואופני השגתן של המדרגות: ע"י מי וע"י מה.

בהתאם לזאת, המשיגים חשים צער רב במצבים בין המדרגות, כדי שלא יישארו שם בתווך כמו בהמות. למרות זאת, ישנם מקרים בהם המשיגים נזכרים בתענוגי העבר וחוזרים אחורה.

קליפה – אין חזרה ברוחניות

אך כאשר חוזרים אחורה, נוחתים במדרגה אחרת, המהווה קליפה ביחס למדרגה הקודמת.

שני חלקים בהשכלה השימושית

קיימים שני חלקים בהשכלה השימושית:

• קליפה

• קדושה

כאשר ישנו צורך, גם המקובלים חוזרים למקום, שבו נמצא טעם של תענוג גדול, כדי לבצע פעולה מסוימת. אולם מיד יוצאים משם ונכנסים למקומם, ועל-כן גם החזרה נקראת קדושה.

אמנם, על-פי-רוב חוזרים לשם רק המפחדים ובעלי רצון חלש, הרוצים להמנע מלעבור את הדרך המרה שבין המדרגות. הם נתקעים שם, כי אינם יכולים לעלות לגובהה של הפסגה הנחשקת.

שיטת השפעה דרך השמות

שיטה זו הינה המשכת תענוג מאוד גדול, שכוחו הפנימי, היינו אותה הרוח, האדם יכול להמשיך גם בחברו, שיתפעל מאד מכך, ובזה יכול לרפא אותו, או לשעבד לרצונו.

2. קבלה מעשית

ההפסד מכל ריבוי

בארנו לעיל מהי השכלה שימושית:

• כל דבר, הרצוי ע"י הבורא, מכריח את הנברא לפעול ע"י אור התענוג, המתלבש בו

• ביצוען של הפעולות, שאינן רצויות ע"י הבורא, נמנע ע"י אור הייסורים המתלבש בהן.

וזה עניין ההפסד מכל ריבוי, לפי הכלל: "מרבה נכסים מרבה דאגה". לכן, לכל רצון של הבורא, יש גבול להיותו רוצה בעשיות מרובות במעלות הסולם של התפתחות. הרי, אם כל תענוג לא היה מוגבל, הנברא היה שוקע בעשייה אחת כל ימיו, ולא היה מטפס על המעלות. לפיכך, ההשגחה העליונה מגבילה אותו עם מכאובים, שהם תוצאה מכל ריבוי תענוג.

פרעון בהמי ופרעון אנושי

יש תענוג:

• קרוב - שאין בו עניין של תקוה, כי יושג בקרוב והוא נקרא שכר חושי המתאים לכל בהמה, שקבלתו מובטח ונמנע משיבושים,- זהו שכר ברמה בהמית.

• רחוק – אבל "מקווה", שמקווים להשיגו מאוחר יותר, והוא נקרא השכלי, המתאים רק למין האדם בלבד שעוסק בחקירות ונוטה לשיבוש,- זהו שכר ברמת האדם. כי מפני שהשכר מגיע מאוחר יותר, הוא נעשה חשוף להפרעות העלולות להפריע מלקבלו.

הכוח הינו תשלום ב"כוח המוטיבציה"

פרעון בשכל ופרעון בחושים הינם שני כוחות ההשגחה העליונה, שעל ידם מבצעים בעלי החיים את התפקיד המוטל עליהם ע"י ההשגחה העליונה.

אמת המידה של מדענים

האנושות מתחלקת למדרגות רבות לפי הרגשת ההתפתחות של כל אדם, כלומר, במידת התרחקותו מעולם הבהמי והתקרבותו לעולם האנושי. האדם הבלתי מפותח אינו מסוגל לחכות לפרעונו זמן רב, ולכן בוחר בעבודות המשתלמות מיד, אפילו עבור תמורה נמוכה יותר. לעומת זאת, האדם המפותח יותר, יוכל להתאפק ולבחור בעבודות שמחירם גבוה גם אם זמן פרעונם ארוך וממושך. ותדע, שזוהי אמת המידה למדענים-מקובלים, כי דבר זה תלוי בהתפתחות המעשית של כל אחד. כל מי שמסוגל להאריך זמן פרעונו, יכול להשיג תמורה גדולה יותר.

ההתפתחות - בגדלות המטרה

לפי כך, ניתן לראות רבים, המסיימים השכלתם, שיכולים לקבל תענוג ושכר עבור עמלם, עוזבים את הלימודים ויוצאים לשוק כדי לקבל שכר בעבור מכירת הידע שלהם להמונים.

אך, אותם יחידים, המסוגלים להתאפק, ממשיכים להשתלם בלימודים, כל אחד לפי כישוריו, מכיוון שרוצים לקבל שכר יותר גבוה, להפוך לגדולים. כמובן, כעבור זמן חבריהם מקנאים בהם.

קריטריון ההתפתחות של הדורות הינו כוח האיפוק, המאפשר להרחיק את זמן הפרעון ולבחור בשכר יותר גבוה. בדורות אלו התרבו הממציאים ובעלי דרגות השגה גבוהות.

היות שנמצאים בדורנו יותר בעלי סגולה מסוג זה, שכושר עבודתם הוא לאין קץ, משום שחושיהם מפותחים ביותר להתאפקות, הן בהארכת הזמן, והן בכח עבודתם.

הכוח המחזיר או "כוח המוטיבציה"

• כוח המטרה מחייב את כל בעלי החיים לבצע רק פעולות לצורך קבלת השכר עבורן. המדרגות נבדלות רק לפי הרגשת השכר, דהיינו, בהתפתחות, שכל המפותח יותר הוא הרגיש יותר. וממילא כח המטרה פועל בו בשיעור הגדול ביותר, ויש בכוחו להרבות ולהגדיל עמלו באופן מקסימלי.

• כוח הציפייה לזמן הפירעון.

• כוח המוטיבציה נקבע ע"י שני פרמטרים:

• הרגשת גדלות המטרה הקובעת את מידת השכר. הרגיש יותר מקבל שכר גבוה יותר וכוח מוטיבציה גדול יותר.

• כוח הציפיה בזמן ממושך, כאשר לצורך קבלת שכר גבוה יותר נדרש גוף מפותח יותר ובעל הרגשת הריחוק

• כל ההתפתחות המחזורית של האנושות אינה מתארת אלא את שתי התחושות הללו:

• תחושת גדלות המטרה

• תחושת הריחוק

שבעזרתן עולה רמת המדע באופן הדרגתי לכיוון הפסגה.

התחושות הנזכרות לעיל, שולטות בעיקר על המשיגים, שעבורם התענוגים של כל מדרגה ממש כבירים, ומכיון שהשכר נמצא תמיד בהישג ידם, אין סיבה לעלות למדרגה גבוהה יותר.

רוח התענוג, ועונג שכלי

בנוסף לכוחות הנזכרים לעיל, ישנם כאן בחינת רוח, הכוח הפנימי ובחינת חכמה, ידיעה. על אף שכוחות אלו מתארים את אותו הדבר, בעבור המקבל, הכלול מגוף ושכל, הם מורגשים כמו שתי כוחות:

• בגוף - רוח הרגיעה

• במוח - שכל רב

ועל-כן הגוף צריך להפסיד מרוחו, בעת שעולה לקבל ידע.

3. מהות ותוכן של חוכמת הקבלה

חייבים לברר את איסור השימוש בקבלה המעשית – העיסוק במאגיה, מיסטיקה שנפוץ בעולם.

קיימים שלושה חלקים בחוכמת הקבלה:

• השכלה חומרית

• השכלה צורתית

• השכלה שימושית

בהשכלה שימושית, העוסקים בקבלה מעשית חוזרים אחורנית לאותן המדרגות, היכן שנמצאים הרבה תענוגות ובזאת מגדילים משמעותית את האנרגיה הנחוצה להם. משהו דומה אפשר לראות כאשר בעל רצון חזק מדכא את זה שרצונו חלש יותר ומכריח אותו לפעול לפי רצונו.

כך גם אלו שמשיגים את המדרגות, הנותנות אנרגיה רבה וכוח פנימי, יכולים להשפיע על הסובבים, כביכול לבלוע אותם, וכאן פועלת רק מחשבה. ביתר דיוק, לא מחשבה, אלא רצון וכוח פנימי, מפני שמחשבה לא יכולה להניע אפילו את בעל המחשבה עצמו, ואיך תניע את חברו? אלא שהרצון מקבל ומצטייר מדמות המחשבה ההיא, של בעל הרצון הגדול, ופועל אצל הקטן ממנו. פסיכולוגים קוראים לזה "כוח המחשבה", אבל זוהי טעות, מפני שזה רצון ולא מחשבה.

ודע, שהכוח הפועל הזה הוא כל כך אמיץ, שמסוגל להוליד אצל חברו דמיונות מובהקים עד כדי כך, כאילו הוא בעצמו מצייר אותם במוחו. ומבחינת השליטה, הוא גדול יותר מהמצייר דמיונות במוחו עצמו. הרי לדמיונו הוא ביקורתי, ואם מכחיש אותו, אז הדמיונו נחלש ולא מסוגל לתפקד לחלוטין. מה שאין כן, בהמתפעל מחברו, הוא נמצא במצב של אנרכיה והמכונה שלו, הנקראת מוח, לא מתפקדת לחלוטין. במקרה כזה אין לו אף פעם יחס בקורתי, ואותו דמיון שקיבל מחברו פועל בו ללא שום ביקורת, כאילו זה מזמן הוסכם במלואו ,כמו סוג של דעה קדומה.

חוץ מזה, הוא יכול לספוג בתוכו את הכוח הפנימי של החבר עד להרגיש בשיעור מה את הרגשותיו, אפילו את הצורות החקוקות בזיכרונו, הוא יוכל לבוא איתן במגע, לברר מהן את הנרצה ולהודיע לחבר.

וכמו שנאמר: "שמכחישין פמליא של מעלה" (מכחישים קיומם של כוחות העליונים). כי הגם שהגיע להם רק הנובלות, עם כל זה נשארים ומשתמשים עם זה בקביעות ומגדילים את האנרגיה הנחוצה להם יותר מאשר בעזרת המקובלים האמיתיים.

שלושה מרכיבים בהסתר החוכמה

קיימים שלושה מרכיבים בהסתר חוכמת הקבלה:

• הלא נחוץ – אין בה נזק, אלא הדאגה לנקיות הידע, מפני שיחס רשלני הורס וגילוי יתר מושך אנשים רדודים. יתקבל רק תלמיד שהתרחק מאנשים כאלו.

• האי אפשר – תנאי קבלת התלמידים, שיחדד את לשונו, מפני שאת הגילוי אפשר לעשות בשפת הטעויות ויחד עם זאת להראות טוב בעיניי ההמון.

• כבוד לבורא – המוסתר ביותר, רבים נפלו כאן, כל המכשפים ומגלי העתידות, שהיו אי פעם בעולם, נוצרו מתלמידים שלא התאימו לדרישות האלו, הלכו בדרך שגויה והתחילו ללמד את כל המזדמן, בלי בדיקה האם הם ראויים לכך – כך התחילו להשתמש בחוכמת הקבלה לצורך השגת מטרות אנושיות – סיפוק תאוות והשגת הכבוד, והתחילו לסחור בה בשוק, מה שנקרא "קבלה מעשית".