542. שובה ישראל -ב

"שובה ישראל עד ה' אלקיך". היינו, שלא לעשות תורה ומצוות מבחינת שאחרים אומרים לך, שצריך לעסוק בתורה ומצוות, אלא שהאדם צריך לבוא למדרגה, שירגיש את מציאת ה' יתברך, ש"מלא כל הארץ כבודו", כי אינו דומה מי שיושב בבית, או מי שיושב בפני המלך. וזה נקרא "אלוקיך".

"כי כשלת בעוונך". ואל תאמר, שהדורות הראשונים היו טובים מאלה, והעוונות גרמו לזה, שאנחנו לא נוכל להרגיש את זה.

ועל זה הכתוב, "כי כשלת בעוונך", היינו בעוונתיך הפרטים, היינו הרע שיש בבן אדם, שהוא רוצה אך לקבל לעצמו, ולא מטעם כבוד שמים. ולא רוצה להאמין באמונת חכמים, שנהיה לומדים לשמה, היינו לשם השם, ולא לשם עצמם. אבל "ולא עם הארץ חסיד", אלא, "קחו עמכם דברים ושובו אל ה'", ששם הוי-ה נקרא מדת הרחמים.