486. תחילת דבור הוא מאין סוף
לפי הכלל, אנו מתחילים לדבר רק ממקום הקשר שבין בורא לנבראים, הנקרא בחינת אין סוף, שהוא הרצון דלהיטיב לנבראיו, ולא לפני כן. לפי זה יוצא, שאין לשאול מה הסיבה שרוצה ה' להטיב, היינו מה הסיבה שגרמה לזה, מטעם שאנו מתחילים מהרצון דלהיטיב ולמטה, ולא מלפני הרצון.
אם אתה שואל, מהו הטעם, היינו הסיבה שיצאה מלפניו בחינת להטיב, אם כן כבר אנו שואלין לפני הקשר, וכאן כבר אין אנו משיגים. וגם הבחינת דלהטיב שאנו משיגים הוא גם כן "ממעשיך הכרנוך", היינו בזה שמקבלים את ההטבה מובן שיש רצון להטיב.