345. כל שרוח המקום נוחה הימנו

לך לך תשמ"ב

"כל שרוח המקום נוחה הימנו, רוח הבריות נוחה הימנו. וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו, אין רוח המקום נוחה הימנו".

הלא ידוע שיש צדיקים בעולם ואין העולם נוח מהם ויש להם מחלוקת. וכן אמרו חז"ל, "האי צורבא מדרבנן דרחים להו בני מתא משום דלא מוכח להו במילי דשמיא", אם כן אין רוח הבריות נוחה הימנו אם מוכח להו במילי דשמיא.

ויש להבין דהכוונה על דרך העבודה, כי מטרם שהאדם רוצה לעשות הכל לשם שמים, בני מתא, היינו הרצונות והמחשבות שלו, אינם מתנגדים למעשיו. אבל בזמן שמוכח להו במילי דשמיא, שאומר שצריכים לעשות לשם שמים, אז כל האברים שלו הם כנגד, עד שמשתדל שה' יעזור לו שיוכל לעשות לשם שמים.

וזהו אי אפשר בלי אור תורה, כמו שאמרו חז"ל המאור שבה מחזירו למוטב. וזהו על דרך שפירש אאמו"ר ז"ל, עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לכסלה. שעל ידי שה' נותן לו את האור תורה, זה סימן שהקדוש ברוך הוא מעיד עליו. וזה נקרא רוח המקום נוחה הימנו.

ואז רוח הבריות, היינו כל האברים והרצונות והמחשבות שלו, נוחה הימנו. כמו שנאמר "ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו". וזהו "בכל לבבך - בשני יצריך".