סדר עבודה מבעל הסולם זצ"ל

תש"ן - מאמר מ"ו
1990 - מאמר 46

א. להאמין שיש משגיח על העולם.

ב. לדעת שהאמונה היא בחינת למטה בחשיבות, והוא בוחר ללכת בדרך זה.

ג. שהאמונה שלו יהיה בדרך השפעה, ולא בעל מנת לקבל.

ד. וכשמיחסים את העבודה לה', להאמין שה' מקבל עבודתנו, ולא חשוב באיזו צורה נראה העבודה.

ה. באמונה למעלה מהדעת, יש להבחין ב' הבחנות: א' שהוא הולך למעלה מהדעת, מטעם שאין לו ברירה. ב' הוא, אפילו יתנו לו דעת, וכבר אין הוא צריך להאמין וללכת למעלה מהדעת, מכל מקום הוא בוחר ללכת בדרך של למעלה מהדעת.

ו. שהאדם צריך לדעת, כשהעבודה שלו הוא באהבה עצמית, אחרי כל הצלחות שהאדם מצייר לעצמו, שהוא יכול להשיג, יהיה בידו להטיב רק בחינת פרטיותו עצמו, מה שאין כן באהבת ה' הוא מטיב להכלל.

ז. צריכים לתת שבח והודיה על העבר, כי בזה תלוי העתיד, כלומר בשיעור שנותנים תודה, בשיעור זה האדם מחשיב כל מה שמקבל מלמעלה, ויודע לשמור את העזרה שמקבל מלמעלה, שלא יאבד את זה.

ח. עיקר העבודה הוא ללכת בקו ימין, היינו שלימות, כלומר עד כמה שיש לו קצת אחיזה ברוחניות, הוא צריך להיות שמח בזה שזכה שה' נתן לו מחשבה ורצון לעשות משהו ברוחניות.

ט. וגם ללכת בקו שמאל. וזה מספיק חצי שעה ביום, היינו שיעשה חשבון לעצמו כמה הוא מעדיף אהבת ה' על אהבה עצמית. ובשיעור שיראה את החסרונות יתן על זה תפלה שה' יקרב אותו באמת, שדוקא על ב' קוים האדם יכול להתקדם.

בסדר העבודה יש להבחין ג' בחינות (פרי חכם חלק ב', דף ס"ד):

א. להשתוקק להשלים נשמתו, להשיבה לשורשה, שזה נקרא בחינת ישראל.

ב. להבין דרכי ה' יתברך ורזין דאורייתא, "דמאן דלא ידע ציוויא דמארי איך יעביד ליה", שזהו בחינת אורייתא.

ג. להשתוקק להשגת קודשא בריך הוא, כלומר להדבק בו בהכרה שלימה, שזהו בחינת קודשא בריך הוא.

ומוטב שישתוקק לציוויא דמארי שזהו קו האמצעי.