מבנה העולמות

 ברוחניות, השתוות נקרא "דביקות", הגם במעשה הוא מקבל. וזה נקרא "מקבל בע"מ להשפיע".

אולם איך אפשר זה, שיהיה מציאות לבוא לידי השתוות הצורה. היות שהרצון לקבל הזה, הבורא ברא אותו, ואיך אפשר לבטל הטבע מה שהבורא ברא. על זה ניתן תיקון, שבאמת הטבע של הרצון לקבל אי אפשר לבטלו. אלא על זה מוסיפים עליו כוונה דלהשפיע. נמצא, שהרצון לקבל, היינו מה שהאדם רואה דבר, שיכול מזה להנות, נשאר. היינו, שגם אח"כ האדם נהנה, רק בכוונה אחרת. שזה נקרא "מקבל בע"מ להשפיע". 

(הרב"ש. מאמר 3 -1990)

התחתון יכול רק להוסיף על הכלי של הבורא. וזהו כמו שכתוב "אשר ברא אלקים לעשות", שפירושו, אלקים ברא את הכלי, הנקרא "רצון לקבל תענוג". והאדם צריך להוסיף עליו תיקון, המכונה "הכוונה בעמ"נ להשפיע", כנ"ל, שמלכות דאין סוף קישטה עצמה בנקודת הרצון, שפירושו, שהקישוט שלה היה במה שנתנה על הרצון לקבל כוונה בעמ"נ להשפיע. 

(הרב"ש. מאמר 22 - 1987)

 אם כוונת האדם היא רק לעשות נחת רוח לה' ולא לתועלת עצמו, אז אין הוא מסתכל על גודל הנאה. ורק הוא מסתכל על גודל התשוקה, מה שהוא רוצה להנאות להבורא. היות שע"י השתוקקות להנות להבורא, הוא גורם בחינת השתוות הצורה בשורש נשמתו. וזה גורם שימשך שפע במידה יותר מרובה. היות שהעליון רוצה לתת יותר משהתחתון רוצה לקבל, רק חסר כלים דהשפעה. נמצא, בזה שהוא מתגבר בבחינת להשפיע, ממילא נמשך שפע מרובה. לכן אין לבקש, שיהיו לו אורות גדולים, רק להשתדל שיהיו לו כלים גדולים, שהם כלים דהשפעה. 

(הרב"ש. מאמר 31 - 1988)

נמצא לפי זה, שהאדם צריך להשתדל לעשות מאמץ גדול, מלפני שהולך ללמוד, בכדי שהלימוד שלו יעשה פירות ותוצאות טובות. כלומר, שהלימוד יביא לו את המאור התורה, שעל ידו תהיה היכולת להחזירו למוטב. 

(הרב"ש. מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)

Orh : Light (what is felt in the kli)

Tzimtzum: Restrtiction

-

Masakh = the screen (block the light from entering egoistically - only with the intention)

Kavana = Intention (the intention to be like the creator, to bestow)

Orh Yashar = Direct Light (the pleasure the Creator whant to give to the Creature, and the creature want to receive)

Ohr Hozer = Reflected Light (defined by the importance of the giver)

Ohr Pnimi = Inner Light - the pleasure that can be accepted only to the extend we have the intention / the importance of the giver)

The evaluation made the Rosh (head) - is defining how much can be received (Orh Pnimi)

What we cannot cover with our intention (Kavana) - is not received, the place is left Empty

The surrounding Light (orh makif) is the light that the Creator want to give but cannot because we do not have the proper intention. This Ohr Makif keep pushing for the Kli to evolve and to change so it will be closer to the goal of Creator,

"בתלמוד עשר ספירות (דף ל"ט אות ג' ובאור פנימי אות כ') כתוב, שהאור חוזר העולה מהמסך ולמעלה נקרא בשם התקשרות, משום שהוא מחזיק ומתפיס את האור העליון בעיגול, באופן שבמקום שהאור חוזר אינו מלביש את האור עליון, נחשב אותו האור כלפי הנאצל כמו שאינו, כי אינו משיג אותו בלי המלבוש הזה, שנקרא אור חוזר, עד כאן לשונו.

ובזה יש להבין, מדוע אין לכל אחד ואחד הרגשת אלקות, הלא הכתוב אומר, "את השמים ואת הארץ אני מלא", ו"מלא כל הארץ כבודו", ויחד עם זה לא מרגישים שום הדבר.

והתירוץ הוא כנ"ל, במקום שאין המלבוש, שנקרא אור חוזר, נחשב האור העליון כלפי הנאצל כמו שאינו, וכיון שכל ענינו של האור חוזר הוא שאינו מקבל רק לפי כוונת על מנת להשפיע, לכן כל זמן שאין האדם יצא מבחינת הקבלה לעצמו, אין לו עוד האור חוזר הזה, משום אף על פי ש"מלא כל הארץ כבודו", מכל מקום נחשב כלפי התחתון כמו שאינו.

היוצא לפי זה, שאין לאדם מה לעשות, בכדי להגיע לתכלית, אלא שירכז את כל עבודתו על נקודה אחת, שהיא, שיוכל לעסוק את כל שעת הפנאי שלו רק לשם שמים. וזה פירוש "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", שהכוונה, הכל נותן הקדוש ברוך הוא.

שפירוש, האורות העליונים כבר מוכנים עבור האדם, שזה נקרא, יותר משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק, ורק לבחינת כלי אנו צריכים. וכלי זו נקראת לאחר הצמצום בשם "מסך ואור חוזר". וזהו המקשר בין העליון והתחתון, היינו, שעל ידו התחתון מתקשר עם העליון.

מה שאין כן כשאין המקשר הזה, אז אין התחתון יכול לראות את העליון, ונחשב העליון כלפי התחתון כמו שאינו במציאות. לכן, בשיעור שהאדם מתחיל לעבוד לשם שמים, בשיעור הזה הוא מקבל קשר עם האור עליון, ולפי גודל הקשר כך שיעור גדלות השגתו.

להבין ענין אח"פ דעליון, שנפלו לגו"ע דתחתון לטובת התחתון. על דרך המוסר יש לפרש, שענין גו"ע ואח"פ הוא סוד קטנות וגדלות. שהתיקון, שחכמה ובינה עשו לצורך הבנים,"

---

רב לייטמן על המאמר:

אז בואו נתאר לעצמנו שאנחנו חיים בעולם ונדמה לנו שאנחנו הרבה, אבל אני חי בעולם שהוא כולו נמצא בתכונה הפוכה ממני ואני מרגיש אותו רק בתכונה שלי. ולכן אני מדפיס את כל מה שאני מסוגל לתפוס בכלים שלי, בצורה הנוכחית, וכל היתר חוץ ממני, דומם, צומח, חי, מדבר שאני מתאר לעצמי, זה הכל שלי, בי, בתכונות שלי, בעל מנת לקבל, ואת כל היתר אני בכלל לא רואה, שהם כולם בעל מנת להשפיע.

אז אם במקום הרצון לקבל, אני אצטייד באור חוזר, אז אני אגלה את המציאות האמיתית. וכך אני מגלה רק את התכונות שלי. מכאן "כל הפוסל במומו פוסל", זאת אומרת שאני רואה סך הכל את הטבע שלי בכל מה שאני יכול להרגיש.

השאלה, אז במה יכולה לעזור לי השיטה הזאת שאני צריך לאהוב את הזולת, אם הזולת הזה מתגלה ברצון האגואיסטי שלי? למה השיטה היא להגיע לראייה אמיתית, לראות, להרגיש מציאות אמיתית, היא מחייבת אותי לשנות את היחס שלי למה שעכשיו אני רואה, ומה שאני רואה זה העתקה מהתכונות הפנימיות שלי?

מה מיוחד במסך, שבעזרתו נעשה אור חוזר, ובעזרת האור החוזר אנחנו רואים מציאות שלא יכולים לראות בחושים הרגילים שלנו. מה מוסיף לנו האור החוזר הזה? איך אנחנו מייצרים אותו?

זה שיש ערפול, בלבול, זה טוב מאוד. רק לבקש יחד גילוי, בירור. המאמץ השכלי שלנו או הנפשי שלנו הוא שום דבר, זה כמו תינוק שרוצה לעשות משהו שוודאי לא בידו. צריכים להגיע לדרישה מתוך זה.

איך אנחנו מייצרים אור חוזר, מה זה אור חוזר, איך הוא מגיע, איך אנחנו מחזיקים אותו, האם צריכים כל הזמן לשמור עליו לא לאבד אותו, מה ההבדל בין שאני רואה בצורה רגילה לבין שאני רואה באור חוזר, שהוא מגלה לי כמו פנס חדש את המציאות הרוחנית החדשה?

תנסו לענות בצורה רגשית, לא אור חוזר, אור ישר, מסך, צמצום, דחייה, קבלה, אלא בצורה רגשית. מה זה אור חוזר שאני מרגיש בפנים? זאת אומרת, בתכונות שלי, זה לא כמו שאנחנו מציירים את הכלי, מסך, אור חוזר, לא בצורה סכמתית, אלא בצורה הרגשית. זה קורה בי, במוח, בלב, בהרגשה, ביחס, בחושים שלי.