קבלה ב10 עקרונות

1. האדם הוא מרכז הבריאה

2. כל אדם מחויב להשיג את המדרגה השלמה של תיקון נשמתו - גמר תיקון

3. האדם משיג את תיקון נשמתו בעודו חי בעולם הזה, בגוף

4. האדם משיג תיקון על ידי כך שהוא משתווה בצורה - בכוונה, לבורא, בכך הוא והבורא הופכים להיות אחד (לפי חוק השתוות הצורה - כוונה)

5. חוכמת הקבלה משלבת בין חוק אין אני לי מי לי, ואין ו אין עוד מלבדו בקבלה

6. האדם הוא רצון לקבל, הכוונה שלו היא תמיד עמ"נ לקבל - את שינוי הכוונה הוא יכול להשיג רק בעזרת כוח חיצוני שנקרא "המאור המחזיר למוטב" או "אור מקיף"

7. תהליך ההתקדמות הרוחנית בנוי כך, שככל שהאדם מתקדם הוא מגלה את הטבע שלו כיותר רע (עד כמה שהוא הפוך מהבורא), ואז הוא פונה לבורא לבקשת עזרה שישנה אותו

8. האדם לא מבקש שהבורא ישתנה - אלא מבקש מהבורא שישנה אותו (את האדם), ולא שהבורא ישתנה
המקובל דואג לכל האנושות ללא קשר למין, גיל, דת, גזע (חכמה אוניברסלית)

9. הצורה הדתית של כל האומות לא מפריע ללימוד

10. אין דבר יותר טבעי מלהשיג מגע עם בוראו

"האדם הוא מרכז כל הבריאה".
 בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, אות י"ח

"כל סדרי הבריאה, בכל פנותיה ומבואיה ומוצאיה ערוכה ומסודרת בכל מראש, רק על פי התכלית הזו שיתפתח מתוכה המין האנושי, שיעלה במעלותיו, עד שיהיה מוכשר להרגשת הבורא כמו הרגשת רעהו. והנה המעלות האלו המה כמו שלבים של סולם, ערוכים ומסודרים דרגה אחר דרגה, עד שנשלם, ומשיג את תכליתו".
בעל הסולם, מאמר "תורת הקבלה ומהותה"

"כל אדם מחויב להשיג שורש נשמתו".
בעל הסולם, מאמר "שכל הפועל"

"עניין תכלית הבריאה מוטלת על כל המין האנושי, איש לא נעדר".
בעל הסולם, מאמר "אהבת ה' ואהבת הבריות

"חכמה זו היא לא פחות ולא יותר אלא סדר של שורשים המשתלשלים על דרך קודם ונמשך בחוקים קבועים ומוחלטים המתחברים וקולעים למטרה אחת מאד נעלה, הנקובה בשם "גילוי אלקותו ית' לנבראיו בעולם הזה".
בעל הסולם, מאמר "מהות חכמת הקבלה

הדביקות הרוחנית, לא תצוייר כלל, בדרך אחרת, אלא בהשוואת הצורה. ולפיכך, על ידי זה שאנו משווים צורתנו, לצורת מידותיו יתברך, אנו נמצאים דבוקים בו. וזה שאמרו "מה הוא רחום". כלומר, מה הוא יתברך, כל מעשיו הם להשפיע ולהועיל לזולתו, ולא לתועלת עצמו כלל, שהרי הוא יתברך, אינו בעל חיסרון, שיהיה צריך להשלימו, וכן אין לו ממי לקבל, אף אתה, כל מעשיך יהיו להשפיע ולהועיל לזולתך. ובזה תשווה צורתך לצורת מידות הבורא יתברך, שזו הדביקות הרוחנית.
(בעל הסולם, "מאמר לסיום הזוהר")

האדם צריך להאמין, ש"אין עוד מלבדו", שהכול עושה הבורא. כלומר, כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שהאדם צריך לומר לפני כל עשייה, שרק הבחירה ניתנה להאדם, כי "אם אין אני לי, מי לי". כלומר, שהכול תלוי בבחירת האדם. אומנם לאחר המעשה, האדם צריך לומר, שהכול הוא השגחה פרטית, שאין האדם עושה לבדו דבר.
(הרב"ש, מאמר 19, "מהו שתורה נקראת קו אמצעי, בעבודה - ב'", 1990)

ולפי"ז, יש לשאול, א"כ, למה זה חייבו המקובלים לכל איש ללמוד חכמת הקבלה, אמנם יש בזה דבר גדול, וראוי לפרסמו, כי יש סגולה נפלאה לאין ערוך, לעוסקים בחכמת הקבלה, ואע"פ שאינם מבינים מה שלומדים, אלא מתוך החשק והרצון החזק, להבין מה שלומדים, מעוררים עליהם את האורות המקיפים את נשמתם. פירוש, כי כל אדם מישראל, מובטח בסופו, שישיג כל ההשגות הנפלאות, אשר חשב השי"ת במחשבת הבריאה להנות לכל נברא. אלא מי שלא זכה בגלגול זה, יזכה בגלגול ב' וכו' עד שיזכה להשלים מחשבתו ית' שחשב עליו, כמ"ש בזוהר, כנודע. 
 הקדמה לתע"ס אות קנה

תחילת עבודתו היא הכרת הרע, היינו שהאדם מבקש מה', שהוא ירגיש עד כמה הוא רע, הרצון לקבל. וידיעה זו, שהרצון לקבל נקרא "רע", רק הבורא יכול לתת לו להרגיש, וזה נקרא, שע"י התורה האדם יכול להגיע לידי הכרת הרע, שפירוש, להכיר עד כמה שהרצון לקבל הוא רע. ואז הוא יכול לבקש אח"כ, שיחליף את הרצון לקבל ולתת לו תמורתו את הרצון להשפיע.
הרב"ש, שלבי הסולם, מאמר "קדושה וטהרה בעבודה"

שהאדם רוצה ללכת בדרך של השפעה ולא בבחינת קבלה, עיקר החטא הוא, בזה שהאדם לא מבקש מה', שיעזור לו לנצח את הרע. ועל זה הוא מבקש סליחה. ומכאן ולהבא הוא מבקש עזרה.
 רב"ש א', מהי התפלה על עזרה ועל סליחה, בעבודה

"אהבת ישראל מחייבת אהבת כל האדם, וכשהיא מטביעה שנאה לאיזה חלק מן האדם הוא סימן שלא נטהרה עדיין הנשמה מזוהמתה, וע"כ אינה יכולה להתייחד בעדן האהבה העליונה".
  הראי"ה קוק, אורות, עמ' קמ"ט

ההמונים מדמים לעצמם שמי שיש לו קונטקט (קשר, מגע) עמו ית' הוא אדם מעל הטבע ושיש לפחוד לדבר עמו, ומכל שכן להימצא בד' אמות שלו. כי כן טבע האדם שמפחד מכל דבר שמחוץ לטבע הבריאה והוא מפחד גם מדבר בלתי שכיח כמו רעם וחזיז קולות.אמנם למעשה אינו כן, כי אדרבא כי אין דבר יותר טבעי מלהשיג מגע עם בוראו, כי הוא בעל הטבע, ובאמת יש לכל נברא מגע עם בוראו, כמו שכתוב "מלא כל הארץ כבודו", אלא שאינו יודע ומרגיש זאת.
(מובא בספר "הדור האחרון", כתבי הדור האחרון, חלק ב', קונטקט עמו, עמ' 348)

הצורה הדתית של כל האומות צריכה לחייב בראשונה את חבריה את ההשפעה לזולתו בצורה (שחיי חברו קודמים לחייו) של "ואהבת לרעך כמוך" שלא יהנה מהחברה יותר מחבר הנחשל. וזהו דת כולל לכל האומות. אבל חוץ מזה יכולה כל האומה ללכת בדתה היא ובמסורת שלה, ואין לאחת להתערב בחברתה".
בעל הסולם "כתבי הדור האחרון"