שיעור 12. ד' בחינות ד'אור ישר

שקף 2

האר"י הקדוש - "עץ החיים"

"דע, כי טרם שנאצלו הנאצליםונבראו הנבראים,היה אור עליון פשוט ממלא את כל המציאות.ולא היה שום מקום פנוי בבחינת אויר ריקני וחלל,אלא הכל היה מלא אור האין סוף הפשוט ההוא.ולא היה לו, לא בחינת ראש ולא בחינת סוף,אלא הכל היה אור אחד פשוט שווה בהשוואה אחת,והוא הנקרא "אור אין סוף".

שקף 3

האר"י הקדוש - "עץ החיים"

"וכאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא את העולמות ולהאציל את הנאצלים,להוציא לאור שלימות פעולותיו, שמותיו וכינוייו,שהיתה זאת סיבת בריאת העולמות.הנה אז צמצם את עצמו אין סוף בנקודה האמצעית,אשר בו באמצע ממש,וצמצם את האור ההוא,והתרחק אל סביבות צדדי הנקודה האמצעית.ואז נשאר מקום פנוי, אויר וחלל ריקנימהנקודה האמצעית ממש".

שקף 4

האר"י הקדוש - עץ החיים

"והנה הצמצום הזה היה בהשוואה אחתבסביבות הנקודה האמצעית הריקנית ההיא.באופן שמקום החלל ההואהיה עגול מכל סביבותיו בהשוואה גמורה.והנה אחר הצמצום,אשר אז נשאר מקום החלל והאויר פנוי וריקניבאמצע אור האין סוף ממש,הנה כבר היה מקום,שיוכלו שם להיות הנאצלים, והנבראים, והיצורים, והנעשים.ואז המשיך מן אור אין סוף קו אחד שלו מלמעלה למטה,המשתלשל ויורד תוך החלל ההוא".

שקף 5

האר"י הקדוש - עץ החיים

"ודרך הקו ההוא האציל, וברא, ויצר, ועשהכל העולמות כולם.קודם ארבעה העולמות הללוהיה אין סוף אחד ושמו אחד באחדות נפלא ונעלם,שאין כוח אפילו במלאכים הקרובים אליוואין להם השגה באין סוף,כי אין שום שּׂכל נברא שיוכל להשיגו,היות כי אין לו מקום, ולא גבול, ולא שם".

שקף 6

כוונה בזמן הלימוד

מתוך: בעל הסולם' הקדמה לתלמוד עשר הספירות, אות קנ"ה:

"ולפי זה יש לשאול:
אם כן, למה זה חייבו המקובלים, לכל איש, ללמוד חכמת הקבלה?
אמנם יש בזה דבר גדול, וראוי לפרסמו:
כי יש סגולה נפלאה לאין ערוך, לעוסקים בחכמת הקבלה, ואף על פי שאינם מבינים מה שלומדים, אלא מתוך החשק והרצון החזק, להבין מה שלומדים, מעוררים עליהם את האורות המקיפים את נשמתם.

שקף 7

כוונה בזמן הלימוד

"…אמנם ההארה, שמקבל פעם אחר פעם, בעת העסק, מושכים עליו חן ממרומים, ומשפיעים בו שפע של קדושה וטהרה, שהמה מקרבים את האדם מאוד, שיגיע לשלמותו".

- בעל הסולם, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות"

שקף 8

"פתיחה לחכמת הקבלה"

ה) ולפיכך, צריכים לד' בחינות שבשם הוי"ה, הנקראות חכמה בינה ת"ת (תפארת=ז״א=זעיר אנפין) מלכות.
כי בחי"א (בחינה א׳) הנק' חכמה, היא באמת כל כללותו של הנאצל אור וכלי, כי בו הרצון לקבל הגדול, עם כל כללות האור שבו הנק' אור החכמה, או אור החיה, כי הוא כל אור החיים שבנאצל המלובש בהכלי שלו, אמנם בחינה הא' הזו, נבחנת לכלו אור, והכלי שבו כמעט שאינו ניכר, כי הוא מעורב עם האור ובטל בו כנר בפני האבוקה.

שקף 9
ואחריה באה בחי"ב (בחינה ב׳), והוא כי כלי החכמה בסופו הוא מתגבר בהשואת הצורה לאור העליון שבו, דהיינו שמתעורר בו רצון להשפיע אל המאציל. כטבע האור שבתוכו שהוא כולו להשפיע, ואז ע"י הרצון הזה שנתעורר בו, נמשך אליו מהמאציל אור חדש הנקרא אור חסדים, ומשום זה כמעט שנפרש לגמרי מאור החכמה שהשפיע בו המאציל, כי אין אור החכמה מקובל רק בהכלי שלו, שהוא הרצון לקבל הגדול בכל שיעורו, כנ"ל.
- פתיחה לחכמת הקבלה

שקף 10

באופן שהאור וכלי שבבחי"ב משונים לגמרי מבחי"א כי הכלי שבה הוא הרצון להשפיע והאור שבה נבחן לאור החסדים, שפירושו אור הנמשך מכח הדבקות של הנאצל בהמאציל. כי הרצון להשפיע גורם לו השואת הצורה למאציל, והשואת הצורה ברוחניות היא דבקות, כמ"ש להלן.

- בעל הסולם, ״פתיחה לחכמת הקבלה״

שקף 11

ואחריה באה בחינה ג'. והוא כי אחר שנתמעט האור שבנאצל לבחינת אור חסדים בלי חכמה כלל, ונודע, שאור החכמה הוא עיקר חיותו של הנאצל, ע"כ הבחי"ב בסופה התעוררה והמשיכה בקרבה שיעור מאור החכמה, להאיר תוך אור החסדים שבה. והנה התעוררות הזו המשיכה מחדש שיעור מסוים מהרצון לקבל שהוא צורת כלי חדש הנקראת בחינה ג' או ת"ת, ובחי' האור שבה נק' אור חסדים בהארת חכמה כי עיקר האור הזה הוא אור חסדים ומיעוטו הוא אור חכמה.

שקף 12

ואחריה באה בחינה ד', והוא כי גם הכלי דבחי"ג בסופו התעורר להמשיך אור חכמה במילואו כמו שהיה בבחי"א, ונמצא התעוררות הזו היא בחינת השתוקקות בשיעור הרצון לקבל שבבחי"א, ונוסף עליו, כי עתה כבר נפרד מאור ההוא, כי עתה אין אור החכמה מלובש בו אלא שמשתוקק אחריו, ע"כ נקבע צורת הרצון לקבל על כל שלימותו, כי אחר התפשטות האור והסתלקותו משם, נקבע הכלי, כנ"ל, וכשיחזור אח"כ ויקבל בחזרה את האור, נמצא הכלי מוקדם להאור. וע"כ נבחנת בחינה ד' הזאת לגמר כלי. והיא נק' מלכות.

- בעל הסולם, ״פתיחה לחכמת הקבלה״

שקף 13

שקף 14

ד׳ בחינות דאור ישר: אור וכלי

שקף 15

ד׳ בחינות דאור ישר: בחינה א׳

שקף 16

ד׳ בחינות דאור ישר: בחינה ב׳

שקף 17

ד׳ בחינות דאור ישר: בחינה ג׳

שקף 18

ד׳ בחינות דאור ישר: בחינה ד׳

שקף 19

ד׳ בחינות דאור ישר

שקף 20

משל בעל הבית והאורח

טו) … אסביר לך במשל מהויות העולם הזה,
כי מטבע האדם לחבב ולהוקיר מדת ההשפעה,
ומאוס ושפל בעיניו מדת הקבלה מחברו, ולפיכך, הבא לבית חברו והוא מבקשו שיאכל אצלו,
הרי אפילו בעת שהוא רעב ביותר יסרב לאכול, כי נבזה ושפל בעיניו להיות מקבל מתנה מחברו,

שקף 21

משל בעל הבית והאורח

אכן בעת שחברו מרבה להפציר בו בשיעור מספיק,
דהיינו עד שיהיה גלוי לו לעיניים, שיעשה לחברו טובה גדולה עם אכילתו זו,
הנה אז מתרצה ואוכל אצלו,
כי כבר אינו מרגיש את עצמו למקבל מתנה, ואת חברו להמשפיע,
אלא להיפך, כי הוא המשפיע ועושה טובה לחברו ע"י קבלתו ממנו את הטובה הזאת.

שקף 22

משל בעל הבית והאורח

והנך מוצא, שהגם שהרעב והתאבון הוא כלי קבלה המיוחד לאכילה, והאדם ההוא היה לו רעבון ותאבון במידה מספקת לקבל סעודת חברו,
עם כל זה, לא היה יכול לטעום אצלו אף משהו מחמת הבושה,
אלא כשחברו מתחיל להפציר בו, והוא הולך ודוחה אותו, הרי אז התחיל להתרקם בו כלי קבלה חדשים על האכילה, כי כוחות ההפצרה של חברו וכוחות הדחיה שלו בעת שהולכים ומתרבים, סופם להצטרף לשיעור מספיק המהפכים לו מדת הקבלה למדת השפעה,

שקף 23

משל בעל הבית והאורח

עד שיוכל לצייר בעיניו שיעשה טובה ונחת רוח גדולה לחברו עם אכילתו, אשר אז נולדו לו כלי קבלה על סעודת חברו. ונבחן עתה, שכוח הדחיה שלו נעשה לעיקר כלי קבלה על הסעודה, ולא הרעב והתאבון, אע"פ שהם באמת כלי קבלה הרגילים.

שקף 24