שיעור מס' 28 

גדלות המורה בחכמת הקבלה

שקף 2

״אם שורה, של אלף אנשים סומים, הולכים בדרך, ויש להם לפחות, פקח אחד בראשם, הרי הם בטוחים כולם, שילכו בדרך הישר, ולא יפלו בפחים ומכמורות, להיותם נמשכים אחר הפקח, שבראשם. אבל, אם חסר להם אותו האחד, בלי ספק, שיכשלו בכל דבר, המוטל בדרך, ויפלו כולם לבור שחת.״

- בעל הסולם. "הקדמה לספר הזוהר", אות נ"ז

שקפים 3-4

״אולם מעת שמלאכת הדפוס נתפשט בעולם, ואין המחברים צריכים יותר למעתיקים דבריהם, ונתבטלה מחיר הגבוה של הספר, הנה עם זה הוכן הדרך גם למחברים בלתי אחראים למעשיהם, לעשות ספרים לכל אות נפשם, לפרנסה ולכבוד, וכדומה. ואת עצם מעשה ידיהם אינם מביאים בחשבון כלל, ולפועל ידיהם לא יביטו כלל. [...] 

ולפיכך נשתבש מאד דעת הצבור בתפיסת ענינים האלה. ועוד נוסף, כי נעשה ונברא בחינת אויר של קלות הדעת. וכל אחד מוצא בעצמו, אשר די לו רק סקירה אחת בשעת הפנאי, להתבונן ולבקר בדברים הנשגבים האלו…[...]  ומוציאים מסקנות כל אחד לפי הלך רוחו.

ואלה הם הסיבות, שהוציאו אותי מחוץ לגדרי. והחלטתי, כי עת לעשות לה', ולהציל מה שאפשר עוד להציל. וקבלתי על עצמי לגלות שיעור מסויים מהמקוריות הנוגעות לסוג האמור, להפיצו בקרב העם.

- בעל הסולם, מאמר ״עת לעשות״

שקף 5

אותם שעוד לא נפקחו עיניהם במראות השמיים, ועדיין אין להם אותה הבקיאות של יחסי ענפי העולם הזה אל שורשיהם בעולמות העליונים, המה נמצאים כאן כעיוורים מגששים בקיר, כי לא יבינו אף מילה אחת כמשמעה האמיתי. שהרי כל מילה היא שֵם של איזה ענף ביחס לשורשו, זולת,
אם יקבלו הפירוש מפי חכם מובהק, הממציא את עצמו להסביר העניין בשפה המדוברת, שהוא בהכרח כמו מעתיק מלשון אל לשון, דהיינו משפת הענפים לשפה המדוברת. כי אז יוכל להסביר את המושג הרוחני, איך שהוא.

- בעל הסולם, "תלמוד עשר הספירות", חלק א', פרק ב', הסתכלות פנימית

שקף 6

"אפשר לדמות הדבר לחולה שאינו רוצה לשמוע לעצתו של הרופא, בטרם שיבין בעצמו איך עצתו תרפא אותו. ועל כן מתחיל בעצמו ללמוד חכמת הרפואה, הרי יוכל למות מחליו, בטרם יספיק להבין חכמת הרפואה".

- בעל הסולם, מאמר "החירות"

שקף 7

יש בחירה לאדם, בזה שילך למקום, שישנם צדיקים, ויקבל מרותם, אז הוא יקבל את הכוחות, מה שחסר לו מצד תכונתו עצמו. ויקבל זה מהצדיקים. וזה התועלת, שפיזרן בכל דור ודור, בכדי שבכל דור ודור יהיה למי לפנות, ולהתדבק, ולקבל מהם את הכוחות, שצריכים בכדי לעלות לדרגת צדיק. ועל ידי זה הם בעצמם נעשים אחר כך לצדיקים.

- בעל הסולם, "שמעתי", מאמר צ"ט, "רשע או צדיק לא קאמר"

שקף 7

"זכור אזכיר לכם. עוד תוקף הדבר של אהבת חברים, על כל פנים בעת הזאת, "אשר בזה תלוי זכות הקיום שלנו, ובו נמדד אמת המידה של הצלחתנו הקרובה לנו…

לכן פנו לכם מכל העסקים המדומים, ותנו לב לחשוב מחשבות ולהמציא המצאות נכונות לקשר ליבכם בלב אחד ממש, ויקוים בכם הכתוב, "ואהבת לרעך כמוך" בפשיטות. והייתם נקיים ממחשבת האהבה שתהיה מכסה על כל פשעים, ובחנוני נא בזאת, ותתחילו להתקשר באהבה בשיעור אמיתי, ואז תראו "וחיך יטעם". 

- בעל הסולם, אגרת מ"ז

שקף 9

"יש סגולה מיוחדת בדיבוק החברים, היות שהדעות והמחשבות עוברים מאחד להשני על ידי הדביקות שבהם. לכן כל אחד נכלל מהכוחות של השני, ועל ידי זה יש לכל אחד כוח של כל החברה, לכן, הגם שכל אדם הוא אחד, אבל יש לו כל הכוחות של החברה".

- הרב"ש, מאמר 14, "הצורך לאהבת חברים", 1988

שקפים 10-11

"בזמן שהאדם שומע את הדברי תורה מרבו, תיכף מסכים לדעת רבו, ומקבל על עצמו לקיים דברי רבו בלב ונפש. אלא אחר כך, כשיוצא לאוויר העולם, אז הוא רואה וחומד ומתדבק ברצונות הרבים המשוטטים בעולם, אז הם מכריעים אותו ומתערב ברצונותיהם.

ואז אין לו בחירה והוא מוכרח לחשוב, ולרצות, ולחשוק, ולדרוש את כל מה שהרבים דורשים. ואז הוא בוחר במחשבותיהם הזרות, ובתשוקות, ובתאוות הנמאסות.

אלא עצה אחד יש לו אז, שיתדבק ברבו ובספרים [...]. ורק בהתדבקותו בהם הוא יכול לשנות אז דעתו ורצונו לטוב. אבל בויכוחים ובפלפולים מחודדים לא יעזרו לו אז לשנות את דעתו, אלא רק בסגולת הדביקות [...]״.

- בעל הסולם. "שמעתי". כ"ה. "דברים היוצאים מהלב"

שקפים 12-15

"יעצו לנו חז"ל: "עשה לך רב וקנה לך חבר". דהיינו, שהאדם יבחר לעצמו, אדם חשוב ומפורסם, שיהיה לו לרב, שממנו יוכל לבוא לעסק תורה ומצוות, על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו. 

כי ב' הקלות יש לרבו:

א. שמתוך שהוא אדם חשוב, הרי התלמיד יכול להשפיע לו נחת רוח, על בסיס רוממותו של רבו, כי ההשפעה נהפכה לו לקבלה, שהוא חומר דלק טבעי, שיוכל להרבות מעשי ההשפעה בכל פעם. ואחר שהתרגל, בעסק ההשפעה אצל רבו, הוא יכול להעבירו, גם לעסק תורה ומצוות לשמה, כלפי הקב"ה, כי הרגל נעשה טבע.

ב. …השוואת הצורה לרבו, מתוך שרבו הוא בעולם הזה, בתוך הזמן, מועילה השוואת הצורה אליו, אפילו היא רק זמנית, שאחר כך ישוב לסורו.

ונמצא, בכל פעם שמשווה צורתו לרבו, הוא מתדבק בו לשעתו. ומתוך כך, הוא משיג ידיעותיו ומחשבותיו של רבו, לפי מידת דביקותו…על כן, התלמיד יכול, להשתמש מהשגת רוממות הבורא של רבו, המהפכת ההשפעה לקבלה, ולחומר דלק, מספיק למסירת נפשו ומאודו. ואז יוכל גם התלמיד, לעסוק בתורה ומצוות לשמה, בכל לבבו ונפשו ומאודו, שהיא הסגולה, המביאה לדביקות נצחית בבורא".

- בעל הסולם, "מאמר לסיום הזוהר"

שקפים 16-17

"ורק מי שכבר נמצא ברשות היחיד, הוא יכול להבחין ולדעת את האמת. ולכן האדם צריך לסמוך על דעת רבו, ולהאמין מה שרבו אומר לו. כלומר, שהוא צריך ללכת, כפי שרבו ציווה לו לעשות.

ואע"פ שהוא רואה הרבה סברות, ורואה הרבה תורות, שאינם עולים בקנה אחד עם דעת רבו, מכל מקום הוא צריך לסמוך על דעת רבו, ולומר, מה שהוא מבין, ומה שהוא רואה בספרים אחרים, שאינם מתאימים לדעת רבו, הוא צריך לומר, שכל זמן שהוא נמצא ברשות הרבים, אין הוא יכול להבין את האמת, ולא יכול לראות מה שכתוב בספרים אחרים, את האמת מה שהם אומרים. כידוע, שבזמן שהאדם עדיין לא זכה, תורתו נעשה לו סם המוות".

- בעל הסולם, "שמעתי", מאמר מ', "אמונת רבו, מהו השיעור"

שקפים 18-19

״הצדיק ברוב צדקתו, הוא מכניס רצונו ומחשבתו הטובים באחרים, שגם הם יהיה להם הרצון הטוב להידבק בבורא, בכל לבבם, ובזה שמכניס הרצון באחרים זה כבר נקרא מעשה, כי נעשה מהרצון שיש לו מעשה באחרים. וזהו הפירוש בפסוק "פותח את ידיך ומשְׂביע לכל חי רצון", כי הצדיק ממשיך שפע לעולמות ולכל אדם, וע"י מה הוא פועל כך? בהכניסו רצונו באחרים.

ונמצא כי נעשים כולם צדיקים על ידו, ולזה יכול להמשיך עליהם שפע רב, שהצדיק הוא הפותח הידיים לבורא, כביכול, להשפיע על העולם, ובמה הוא פותח, ומפרש הפסוק "ומשְׂביע לכל חי רצון", במה שמשְׂביע לכולם רצון אהבת הבורא״.

- "נועם אלימלך". ליקוטי שושנה