ג' סיבות להסתר חכמת הקבלה

אינו נחוץ – לא תצמח שום תועלת מהתגלותה, ותוכל רק לבלבל אנשים. יש לזכור כי כל החורבן בעולם הוא תוצאה מעיסוק בדברים של "מה בכך", שאין בהם צורך. (לפי חכמת הקבלה, אין האדם זקוק לדבר מלבד מזון והשגת הבורא).

אי אפשר – כי אין השפה שולטת בהם לדבר מאומה מתכונתם לרוב דקותם ורוחניותם. ולפיכך כל ניסיון להלבישם במלים אינו עשוי אלא להטעות בהם את המעיינים. ועל כן כדי לגלות משהו מעניינים כגון אלו צריכים רשות מהבורא.
עניין ביאורי דברים בחכמת האמת אינו תלוי כלל בגדלותו וקטנותו של החכם המקובל, אלא הוא עניין הארת הנשמה המיוחדת לדבר זה.
אם נשמת המקובל באה מצד אור מקיף, יוכלו המעיינים להבינו לפי מידת השתוות הצורה. רשות מלמעלה ניתנה רק לרשב"י, האר"י ובעל הסולם – ולכן, רק אותם אנו לומדים.

סוד ה' – מתגלה לפי מידת השתוות הצורה עימו (תכונת הנתינה והאהבה אליו ית').
יש להרחיק את כל בעלי ההשבעות והקמעות, המרפאים בשם הקבלה ובעלי "קבלה מעשית", כל בעלי המסתורין וכל האחרים, המשתמשים בנובלות חכמה כדי להפיק מהם תועלת גשמית.

אין פרט ואין מילה בחכמת הקבלה, שלא יחולו עליהם כל ג' האיסורים בעת ובעונה אחת.

תנאי לגילוי

אולם יש לשאול כאן, מהיכן הגיע גילוי כזה של החכמה הזאת? והתשובה היא, כי עיקר כובד המשא מוטל רק על חלק הג', אולם ב' החלקים הראשונים אינם תחת איסור קבוע:

כי מחלק "האינו נחוץ" – בא לבחינת "נחוץ",
ו"האי אפשר" – נעשה בחינת "אפשר",
שהוא מב' סיבות: או מבחינת התפתחות הדור או על ידי נתינת רשות מהשמים, כמו שקרה לרשב"י ולאר"י ולבעל הסולם. ומבחינות הללו יוצאים ומתגלים כל הספרים האמיתיים שנתחברו בחכמה.
יוצא שהתנאי "גיליתי טפח ואכסה טפחיים (מתוך שלשה)" מתקיים ונשמר.